כשאני מנהל את הסדר, מקריא גם את המצורף.
יש לי סיבה אישית מאוד להתעמק בסדר פסח. הסדר הראשון בחיי (גדלתי במשפחה מתבוללת) ב-1972, חל ביום הולדתי לפי הלוח הגרגוריאני. הייתי פעיל ציוני מסורב עלייה בקייב. אני וידידיי הציונים לא ידענו, מי מיורשה לעלות, מי לא, מי יישלח לכלא... בקיציור, חוסר ודאות שנבע משרירות לב של השלטון הקומוניסטי שלא הכיר בזכות הגירה. את הסדר ניהל תייר יהודי מקנדה, אבל בשלב של "4 בנים" ביקשתי לסתות מטקסט ההגדה הקראתי את סיפורו של ז'בוטינסקי ברוסית, כפי שנכתב במקור. אין בי אמונה דתית, ולכן כשקיבלתי כעבור חודש את אשרת היציאה מברה"מ, היה לי ברור שלא אלוהים היציאני משם, אלא ביקורו הקרוב של ריצ'רד ניקסון, נשיא ארה"ב, במוסקבה, ורצון השלטונות להשקיט את האווירה על-ידי היפטרות מכמה פעילים ציוניים. אבל אני רואה בסיפור יציאה מעבדות לחרות (אמיתי או בדוי - אין זה משנה) את אחד מיסודות של קיום עמנו. אני מקווה שילדיי ונכדיי ימשיכו את שרשרת הדורות שכמעט ונקרעה אז ב-1972.