אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מי מזהה את ליבוביץ'? (זה קל)
- פותח הנושא shais82
- פורסם בתאריך
הסרקאזם של המנהל אמרה הכול - זיהה ולא התרשם מאתגר זה...
(כמוני) למעט הניסוח שהביא אותי להגיב. כתבת: "לשם כך יש צורך לא סתם באומץ לב, אלא בגבורה של ממש". ושתי שאלות יש לי אליך: מהו אומץ לב, ומהי גבורה וההפרש ביניהם? (וכי סרבן מצפון, על פי הסאבטקסט של דבריך, אינו אמיץ לב?). שנית, האם אתה חושב שסיכון חיים אינו "גבורה של ממש"?
ברור לך שאני לא מקשה על מאמר הדעה שפורסם - שכן הוא נועד לכלל ואין להכנס לדקדוקים שכאלו בבחינת אין מקשין על הדרשן וכו'.. אני מקשה מכיוון שהכנסת את המאמר לפורום זה - אשר ידוע בדקדוקיו כלפי משנתו והגותו של לייבוביץ. אקיצר, שמת אותו "על האש"..
(כמוני) למעט הניסוח שהביא אותי להגיב. כתבת: "לשם כך יש צורך לא סתם באומץ לב, אלא בגבורה של ממש". ושתי שאלות יש לי אליך: מהו אומץ לב, ומהי גבורה וההפרש ביניהם? (וכי סרבן מצפון, על פי הסאבטקסט של דבריך, אינו אמיץ לב?). שנית, האם אתה חושב שסיכון חיים אינו "גבורה של ממש"?
ברור לך שאני לא מקשה על מאמר הדעה שפורסם - שכן הוא נועד לכלל ואין להכנס לדקדוקים שכאלו בבחינת אין מקשין על הדרשן וכו'.. אני מקשה מכיוון שהכנסת את המאמר לפורום זה - אשר ידוע בדקדוקיו כלפי משנתו והגותו של לייבוביץ. אקיצר, שמת אותו "על האש"..
הנה
"אני חוזר ומטעים שגבורת העמידה בקרב היא הזולה שבגבורות [...]
אין היא עדות מספקת לרמתו האנושית - המוסרית או האינטלקטואלית - של בעליה. לא רק ישרים ונבונים מסוגלים להיות גבורי-מלחמה אלא גם מנוולים וטפשים. לעומת זה, הגבורה שבעמידה בניסיון פיתויי יצר הקניין או יצר הכבוד והשלטון או היצר המיני היא עדות נאמנה לרמתו האנושית של בעליה, והיא נדירה מאד"
"אני חוזר ומטעים שגבורת העמידה בקרב היא הזולה שבגבורות [...]
אין היא עדות מספקת לרמתו האנושית - המוסרית או האינטלקטואלית - של בעליה. לא רק ישרים ונבונים מסוגלים להיות גבורי-מלחמה אלא גם מנוולים וטפשים. לעומת זה, הגבורה שבעמידה בניסיון פיתויי יצר הקניין או יצר הכבוד והשלטון או היצר המיני היא עדות נאמנה לרמתו האנושית של בעליה, והיא נדירה מאד"
אז ראשית - אינך מזהה גבורה עם אומץ לב אלא לרמתו האנושית
של האדם המבצע אותה - כמו לייבוביץ. שנית, גם לייבוביץ רואה בנטילת חיים גבורה, רק הוא מוזיל אותה לא בשל היותה גבורה פחותה (שכן היא מן הנעלות) אלא בשל השיפוט המוסרי אם תרצה שניתן לשפוט אדם זה, כלומר לא הגבורה כשלעצמה היא האישיו, אלא אופיו של האדם המבצע אותה, וזה שינוי הגדרת מושג הגבורה, וכאן הוא עושה את אחת הטעויות שלו בו הוא כתנא דמסייע לו מביא את אותו מאמר תנאי במילי דאבות: "איזהו גיבור הכובש את יצרו", הנלמד מהפסוק: "טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר". שזה למי שמבין קצת בחז"ל (וגם מי שלא) יודע כי המאמר הזה מדבר היפך ממה שלייבוביץ התכוון לו. שכן המאמר הזה כוונתו אחת: למשול ביצר וברצונותיו ומאווייו של האדם, בגלל ערך מסויים (ובהקשר זה ערך עבודת אלוהים). ואילו גיבור אצל לייבוביץ לא מכריע את יצרו אלא מכריע בעד רצונו ובעד מאווויו ובעד יצרו למען ערך מסויים.
של האדם המבצע אותה - כמו לייבוביץ. שנית, גם לייבוביץ רואה בנטילת חיים גבורה, רק הוא מוזיל אותה לא בשל היותה גבורה פחותה (שכן היא מן הנעלות) אלא בשל השיפוט המוסרי אם תרצה שניתן לשפוט אדם זה, כלומר לא הגבורה כשלעצמה היא האישיו, אלא אופיו של האדם המבצע אותה, וזה שינוי הגדרת מושג הגבורה, וכאן הוא עושה את אחת הטעויות שלו בו הוא כתנא דמסייע לו מביא את אותו מאמר תנאי במילי דאבות: "איזהו גיבור הכובש את יצרו", הנלמד מהפסוק: "טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר". שזה למי שמבין קצת בחז"ל (וגם מי שלא) יודע כי המאמר הזה מדבר היפך ממה שלייבוביץ התכוון לו. שכן המאמר הזה כוונתו אחת: למשול ביצר וברצונותיו ומאווייו של האדם, בגלל ערך מסויים (ובהקשר זה ערך עבודת אלוהים). ואילו גיבור אצל לייבוביץ לא מכריע את יצרו אלא מכריע בעד רצונו ובעד מאווויו ובעד יצרו למען ערך מסויים.
האמת שלא הבנתי מה אתה מנסה לומר ונראה לי שיש סתירות בדבריך
שורת הכותרת כלל לא מובנת לי ובהמשך אתה אומר באותה שורה - פעם אחת שזו גבורה זולה, פעם אחת נעלה ופעם שלישית פחותה. פשוט לא הבנתי.
ליבוביץ' מדבר על הגבורה והוא משתמש ברמתו המוסרית של מבצעה כנימוק לזולות שבה. נראה לי שדבריו ברורים.
לא הבנתי גם למה כוונתך בסוף בעניין ההבדל בין למשול ביצר בגלל ערך לבין למשול ביצר למען ערך?
שורת הכותרת כלל לא מובנת לי ובהמשך אתה אומר באותה שורה - פעם אחת שזו גבורה זולה, פעם אחת נעלה ופעם שלישית פחותה. פשוט לא הבנתי.
ליבוביץ' מדבר על הגבורה והוא משתמש ברמתו המוסרית של מבצעה כנימוק לזולות שבה. נראה לי שדבריו ברורים.
לא הבנתי גם למה כוונתך בסוף בעניין ההבדל בין למשול ביצר בגלל ערך לבין למשול ביצר למען ערך?
שאלתי אותך שתי שאלות פשוטות בעקבות מאמרך
1. מהו אומץ לב, ומהי גבורה וההפרש ביניהם?
2. האם אתה חושב שסיכון חיים אינו "גבורה של ממש"?
ענית לי בתשובה אחת, שהיא ציטוט: "אני חוזר ומטעים שגבורת העמידה בקרב היא הזולה שבגבורות [...]אין היא עדות מספקת לרמתו האנושית - המוסרית או האינטלקטואלית - של בעליה. לא רק ישרים ונבונים מסוגלים להיות גבורי-מלחמה אלא גם מנוולים וטפשים. לעומת זה, הגבורה שבעמידה בניסיון פיתויי יצר הקניין או יצר הכבוד והשלטון או היצר המיני היא עדות נאמנה לרמתו האנושית של בעליה, והיא נדירה מאד"
ועל כך השבתי שככל הנראה אתה כמו לייבוביץ סבור כי המושג גבורה אינו מיוחס לאקט עצמו ולאומץ הלב הנדרש לבצעו, אלא לרמתו המוסרית וכו' של מבצעה, ובהתאם לרמתו כך יהיו "ציוניה". היינו יש גבורה מסוג אחד (נעלה) יש גבורה מסוג שני (זולה) ודירוגם של אלו לא מיוחסים בהתאם לאומץ הלב הנדרש ממבצעי מעשי גבורה אלו, אלא בהתאם לרמתם המוסרית, שאינה קשורה כהוא זה עם המעשה עצמו. ובכך טרם חיוויתי דעה האם לדעתי הוא צודק אם לאו, רק תיחמתי את גבולות הגזרה וההגדרות עליהם אנו דוברים, ועליהם הוא דיבר. (וכאן אני מעלה תהייה: מה אם אדם מוסרי מאוד מאוד כן מסכן את חייו למען ערכים בהם הוא מאמין במלחמה ערכית מאין כמוה? האם אליבא דלייבוביץ גם אז זוהי "גבורה זולה").
בו ברגע שלייבוביץ מגייס כתנא דמסייע לו (כלומר, לעזרתו) את מקורות חז"ל בעניין "איזהו גיבור", הטעמתי שזו טעות - מכיוון שממקור זה כלל לא ניתן ללמוד את מה שלייבוביץ התכוון לו. שכן ממקור זה נלמד דבר אחד: גיבור זהו מי שכובש את יצרו (פשוט, לא). ואילו גיבור לפי לייבוביץ זהו מי שרמתו המוסרית ניאותה, המבצע מעשה גבורה כלשהו. הקרבת דבר למען ערך מסויים, שאינו אלא רצונו של אדם בערך זה, אינה "כבישת היצר" - אלא מימוש היצר בצורה הפרוזאית ביותר שתרצה (וכאן אנו מגיעים בפרפראזה לשילר, לקריקטורה בה "גבורה" על פי לייבוביץ בהבאתו מקור זה, היא רק מי שפועל על פי רצונו, ולא על פי רצונם של אחרים).
אני מקווה שעתה יותר מובן.
1. מהו אומץ לב, ומהי גבורה וההפרש ביניהם?
2. האם אתה חושב שסיכון חיים אינו "גבורה של ממש"?
ענית לי בתשובה אחת, שהיא ציטוט: "אני חוזר ומטעים שגבורת העמידה בקרב היא הזולה שבגבורות [...]אין היא עדות מספקת לרמתו האנושית - המוסרית או האינטלקטואלית - של בעליה. לא רק ישרים ונבונים מסוגלים להיות גבורי-מלחמה אלא גם מנוולים וטפשים. לעומת זה, הגבורה שבעמידה בניסיון פיתויי יצר הקניין או יצר הכבוד והשלטון או היצר המיני היא עדות נאמנה לרמתו האנושית של בעליה, והיא נדירה מאד"
ועל כך השבתי שככל הנראה אתה כמו לייבוביץ סבור כי המושג גבורה אינו מיוחס לאקט עצמו ולאומץ הלב הנדרש לבצעו, אלא לרמתו המוסרית וכו' של מבצעה, ובהתאם לרמתו כך יהיו "ציוניה". היינו יש גבורה מסוג אחד (נעלה) יש גבורה מסוג שני (זולה) ודירוגם של אלו לא מיוחסים בהתאם לאומץ הלב הנדרש ממבצעי מעשי גבורה אלו, אלא בהתאם לרמתם המוסרית, שאינה קשורה כהוא זה עם המעשה עצמו. ובכך טרם חיוויתי דעה האם לדעתי הוא צודק אם לאו, רק תיחמתי את גבולות הגזרה וההגדרות עליהם אנו דוברים, ועליהם הוא דיבר. (וכאן אני מעלה תהייה: מה אם אדם מוסרי מאוד מאוד כן מסכן את חייו למען ערכים בהם הוא מאמין במלחמה ערכית מאין כמוה? האם אליבא דלייבוביץ גם אז זוהי "גבורה זולה").
בו ברגע שלייבוביץ מגייס כתנא דמסייע לו (כלומר, לעזרתו) את מקורות חז"ל בעניין "איזהו גיבור", הטעמתי שזו טעות - מכיוון שממקור זה כלל לא ניתן ללמוד את מה שלייבוביץ התכוון לו. שכן ממקור זה נלמד דבר אחד: גיבור זהו מי שכובש את יצרו (פשוט, לא). ואילו גיבור לפי לייבוביץ זהו מי שרמתו המוסרית ניאותה, המבצע מעשה גבורה כלשהו. הקרבת דבר למען ערך מסויים, שאינו אלא רצונו של אדם בערך זה, אינה "כבישת היצר" - אלא מימוש היצר בצורה הפרוזאית ביותר שתרצה (וכאן אנו מגיעים בפרפראזה לשילר, לקריקטורה בה "גבורה" על פי לייבוביץ בהבאתו מקור זה, היא רק מי שפועל על פי רצונו, ולא על פי רצונם של אחרים).
אני מקווה שעתה יותר מובן.
חיים פרידמן1
New member
ערך זה יצר?
לדעתי ההפרדה שלך שגויה
כל הרעיון בהיגד הזה של ליבוביץ' הוא שיש קשר בין מעשה האומץ לבין רמתו האישית של האדם. אתה כביכול טוען שהוא מנתק את המעשה מהאישיות, ואני חושב שהוא עושה את ההיפך. על הזולות של האקט אפשר ללמוד מכך שגם מושחתים וטיפשים יכולים לנקוט אומץ שכזה. אין זה אומר שלא מדובר באומץ אבל ראוי להבחין בינו לבין גיבור הכובש את יצרו. על כך ניסיתי לרמוז במעשה של רה"ע, שגבורתו שייכת לזן הראשון ועליו לנקוט צעד מן הסוג השני. אני מקווה שזה משיב על שתי השאלות.
אם ליבוביץ' משתמש בציטוט מפרקי אבות לצורך הטיעון שלו ובכך משנה את משמעותו המקורית? ייתכן, הוא עושה זאת רבות והוא לא היחיד שעושה זאת.
כל הרעיון בהיגד הזה של ליבוביץ' הוא שיש קשר בין מעשה האומץ לבין רמתו האישית של האדם. אתה כביכול טוען שהוא מנתק את המעשה מהאישיות, ואני חושב שהוא עושה את ההיפך. על הזולות של האקט אפשר ללמוד מכך שגם מושחתים וטיפשים יכולים לנקוט אומץ שכזה. אין זה אומר שלא מדובר באומץ אבל ראוי להבחין בינו לבין גיבור הכובש את יצרו. על כך ניסיתי לרמוז במעשה של רה"ע, שגבורתו שייכת לזן הראשון ועליו לנקוט צעד מן הסוג השני. אני מקווה שזה משיב על שתי השאלות.
אם ליבוביץ' משתמש בציטוט מפרקי אבות לצורך הטיעון שלו ובכך משנה את משמעותו המקורית? ייתכן, הוא עושה זאת רבות והוא לא היחיד שעושה זאת.
נניח והבנתי את החילוק (ולא הבנתי)
העובדה שאדם מושחת יכול להיות אמיץ - לא הופכת את המעשה עצמו לחסר אומץ - אלא את המבצע פעולה זו לאדם שאינני מוכן לשהות בקרבתו אע"ג שאני מכיר באומץ לבו. וזו אינה הזולה שבגבורות - אלא אולי הזול שבגיבורים.
אבל נניח לזה, אני באמת תוהה, כאמור בהודעתי: מה יאמר לייבוביץ על אדם אשר שכולה אין בו, לא מנוול הוא, ולא מזיד, הולך תמים ופועל צדק, לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו- מקריב את חייו במלחמה! האם זו תהיה עדיין הזולה שבגבורות??
העובדה שאדם מושחת יכול להיות אמיץ - לא הופכת את המעשה עצמו לחסר אומץ - אלא את המבצע פעולה זו לאדם שאינני מוכן לשהות בקרבתו אע"ג שאני מכיר באומץ לבו. וזו אינה הזולה שבגבורות - אלא אולי הזול שבגיבורים.
אבל נניח לזה, אני באמת תוהה, כאמור בהודעתי: מה יאמר לייבוביץ על אדם אשר שכולה אין בו, לא מנוול הוא, ולא מזיד, הולך תמים ופועל צדק, לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו- מקריב את חייו במלחמה! האם זו תהיה עדיין הזולה שבגבורות??
יש לי שאלה הרבה יותר טובה
אני שוב חושב שאתה מפספס את הנקודה. העובדה הזו אינה הופכת את המעשה לחסר אומץ אלא היא מעידה על כך שהפעולה (בפירוש הפעולה ולא הגיבור עצמו - ההפרדה שלך בין המעשה למבצעו היא בלתי אפשרית) זולה יותר מאשר כיבוש היצר.
ובדיוק אותו הדבר אפשר לומר על המשך דבריך. זה שאדם ישר מקריב חייו במלחמה אין בכך עדות לטיבה של הפעולה שכן גם מי שאינו ישר יכול לעשות כן. זה כל העניין.
שאלה שלדעתי האישית חזקה יותר, היא מדוע ליבוביץ' משתמש כמה פעמים בר' עקיבא וחבריו כדוג' להקרבת החיים למען ערך.
אני שוב חושב שאתה מפספס את הנקודה. העובדה הזו אינה הופכת את המעשה לחסר אומץ אלא היא מעידה על כך שהפעולה (בפירוש הפעולה ולא הגיבור עצמו - ההפרדה שלך בין המעשה למבצעו היא בלתי אפשרית) זולה יותר מאשר כיבוש היצר.
ובדיוק אותו הדבר אפשר לומר על המשך דבריך. זה שאדם ישר מקריב חייו במלחמה אין בכך עדות לטיבה של הפעולה שכן גם מי שאינו ישר יכול לעשות כן. זה כל העניין.
שאלה שלדעתי האישית חזקה יותר, היא מדוע ליבוביץ' משתמש כמה פעמים בר' עקיבא וחבריו כדוג' להקרבת החיים למען ערך.
דווקא זה יותר נהיר לי
ראיית עבודת אלוהים שלא לשמה, המבוטאת ב- "והיה אם שמוע תשמע.." וכו' הופכת את עבודת אלוהים לעבודת צרכיו של האדם, באיזשהו אופן. כלומר, עבודה למען אינטרס מסויים (או חשש מסויים, שאף הוא אינטרס). ואילו ר' עקיבא, בניגוד נניח לאלישע בן אבויה (ורוב המאמינים) רואה בעבודת אלוהים כשלעצמה - ערך! היינו עבודת אלוהים בגלל שהוא אלוהים, ולא עבודה למען מילוי או סיפוק אינטרס או צורך נפשי (או אפילו פיזי).
וכאן, זה מקדמי לכל עניין "הגבורה". גם לייבוביץ הרי מודה שמסירות נפש ('ליטרלי') היא גבורה למען ערך מסויים. עבודת אלוהים כקבלן פרילנסר למען האדם - לדעתו של לייבוביץ - היא אינה ערך אלא מילוי צרכים, ועל כן, שאלת הגבורה כלל לא תעמוד על הפרק במקרה כזה. אין אדם מוסר את נפשו בשביל סיפוק צורך ואינטרס - משום שהאינטרס וסיפוק צרכיו הם הם ערכיו\ וכיצד זה ינהג נגד צרכיו גופא.
ואם אכן תמצא המוני מאמינים טרוויאליים "הנהרגים לשם יחוד קדושת שמך?" - אליבא דלייבוביץ (ואין זה מופרך כלל) הם לא מתו למען יחוד קדושת השם - אלא למען ערך אחר (אחוות אחים, המולדת, וכו') שהם חושבים שזהו ערך עבודת אלוהים , אך למעשה זו אינה אלא אילוזיה לערכים אחרים שהם מחזיקים בהם באיצטלה זו (זאת מבלי קשר שרוב אלו שחושבים בימינו שיש להם ערכים מסויימים, אם תזקק את עמדתם, תמצא רבות שהם מחזיקים בערכים לעיתים הנוגדים את הערכים שהם חושבים שהם מחזיקים בהם). מדוע לייבוביץ' העדיף את עבודת אלוהים על פני ערכים אחרים? זוהי העדפתו שאיננה ניתנת להנמקה.
____
אני עדיין לא מצליח להבין אותך, וניסיתי. אינך מבדיל במציאות בין מי המעשה כלשעצמו, לבין מי שעושה אותו? יש מעשה שהוא עובדה במציאות (לפנינו גופה) ויש מי שעושה אותו (רוצח) וגם הוא קיים כלשעצמו. גנב הנותן צדקה לעני (מכסף לא גנוב) אולי הוא הזול שבאנשי החסד, אבל הצדקה שהוא נתן קיימת ועומדת כשלעצמה (גם במונחים הלכתיים). הוא הדין לענייננו. יש אדם נאלח המבצע מעשה גבורה ומציל חיי חברו תוך סיכון חייו. אז יש מעשה הגבורה (הצלת חיים) ויש מבצעה (נאלח). האם נאמר שהמעשה עצמו נאלח אף הוא? נאמר שהמבצע באופן כללי נאלח! אם לייבוביץ היה אומר זאת כהיגד סתמי "גבורת המלחמה היא הזולה שבגבורות", הייתי אומר לך שמדובר בהבדל סמנטי ותו לא (אינני נוקדני) - בו ברגע שהוא מנמק זאת ומשליך מקביעת "עובדה" זו לעניינים אחרים ועורך סימילריזצייה ביניהם יש כאן בעיה חביבי.
שכן, עבור לייבוביץ, נער המסרב לשרת בשטחים בשל מצפונו הנוקף למגינת לב משפחתו תוך התנכרות סביבתו (וללא ספק זהו אומץ לב וגבורה כלשעצמם) עולה בערכו, לדעת לייבוביץ, על מסירות נפש ממש, רק בגלל שהאדם הזה הוא "איש טוב". זה, בן שיחי, לעשות סובייקטיפיקצייה של המציאות, בו עמדתך (במקרה זה - האנטי פשיסטית) משליכה על ראייתך את הנתונים האובייקטיבים. (ובדוגמה השנייה שהוא הביא והטעים - זה בכלל סלט. עני המחזיר אבידה בניגוד ליצרו - עשה משהו גדול מאוד ברוח אותו מאמר תנאי שלייבוביץ ציטט מפרקי אבות: הוא אכן פעל נגד יצרו וצרכיו ומילוי תאוותיו - למען ערך מסויים. בניגוד גמור לאדם אשר מקריב משהו, שאינו בניגוד ליצרו ולצרכיו, ולמילוי תאוותיו, אלא הוא רוצה בזה - הוא רוצה שיסור שלטון הרשע מהשטחים, והוא פועל על פי זה ולמען זה. מה עוד שכלל לא ברור בהקשר זה היכן רצונו של האדם מצוי בכוליה האי? גם העני, וגם המוסר נפשו).
ועוד נקודה בעייתית בכל זה: לית מאן דפליג שהישרדות החי הוא צורך ביולוגי פונדמנטלי הכפוי על האדם בהיותו אורגניזם ככל האורגניזמים המורכבים. אדם ברצונו יכול למען ערך מסויים לבטל את צרכיו הכפויים עליו (אכילה, שתיה "חיים"). כיצד זה אדם אשר במעשהו הולך נגד טבעו האלמנטרי, "זול יותר", מאשר אדם אשר "זורם" עם טבעו?
כל המקטע הזה של לייבוביץ, לא אבינו. הוא פרובלמטי וצורם לי.
ראיית עבודת אלוהים שלא לשמה, המבוטאת ב- "והיה אם שמוע תשמע.." וכו' הופכת את עבודת אלוהים לעבודת צרכיו של האדם, באיזשהו אופן. כלומר, עבודה למען אינטרס מסויים (או חשש מסויים, שאף הוא אינטרס). ואילו ר' עקיבא, בניגוד נניח לאלישע בן אבויה (ורוב המאמינים) רואה בעבודת אלוהים כשלעצמה - ערך! היינו עבודת אלוהים בגלל שהוא אלוהים, ולא עבודה למען מילוי או סיפוק אינטרס או צורך נפשי (או אפילו פיזי).
וכאן, זה מקדמי לכל עניין "הגבורה". גם לייבוביץ הרי מודה שמסירות נפש ('ליטרלי') היא גבורה למען ערך מסויים. עבודת אלוהים כקבלן פרילנסר למען האדם - לדעתו של לייבוביץ - היא אינה ערך אלא מילוי צרכים, ועל כן, שאלת הגבורה כלל לא תעמוד על הפרק במקרה כזה. אין אדם מוסר את נפשו בשביל סיפוק צורך ואינטרס - משום שהאינטרס וסיפוק צרכיו הם הם ערכיו\ וכיצד זה ינהג נגד צרכיו גופא.
ואם אכן תמצא המוני מאמינים טרוויאליים "הנהרגים לשם יחוד קדושת שמך?" - אליבא דלייבוביץ (ואין זה מופרך כלל) הם לא מתו למען יחוד קדושת השם - אלא למען ערך אחר (אחוות אחים, המולדת, וכו') שהם חושבים שזהו ערך עבודת אלוהים , אך למעשה זו אינה אלא אילוזיה לערכים אחרים שהם מחזיקים בהם באיצטלה זו (זאת מבלי קשר שרוב אלו שחושבים בימינו שיש להם ערכים מסויימים, אם תזקק את עמדתם, תמצא רבות שהם מחזיקים בערכים לעיתים הנוגדים את הערכים שהם חושבים שהם מחזיקים בהם). מדוע לייבוביץ' העדיף את עבודת אלוהים על פני ערכים אחרים? זוהי העדפתו שאיננה ניתנת להנמקה.
____
אני עדיין לא מצליח להבין אותך, וניסיתי. אינך מבדיל במציאות בין מי המעשה כלשעצמו, לבין מי שעושה אותו? יש מעשה שהוא עובדה במציאות (לפנינו גופה) ויש מי שעושה אותו (רוצח) וגם הוא קיים כלשעצמו. גנב הנותן צדקה לעני (מכסף לא גנוב) אולי הוא הזול שבאנשי החסד, אבל הצדקה שהוא נתן קיימת ועומדת כשלעצמה (גם במונחים הלכתיים). הוא הדין לענייננו. יש אדם נאלח המבצע מעשה גבורה ומציל חיי חברו תוך סיכון חייו. אז יש מעשה הגבורה (הצלת חיים) ויש מבצעה (נאלח). האם נאמר שהמעשה עצמו נאלח אף הוא? נאמר שהמבצע באופן כללי נאלח! אם לייבוביץ היה אומר זאת כהיגד סתמי "גבורת המלחמה היא הזולה שבגבורות", הייתי אומר לך שמדובר בהבדל סמנטי ותו לא (אינני נוקדני) - בו ברגע שהוא מנמק זאת ומשליך מקביעת "עובדה" זו לעניינים אחרים ועורך סימילריזצייה ביניהם יש כאן בעיה חביבי.
שכן, עבור לייבוביץ, נער המסרב לשרת בשטחים בשל מצפונו הנוקף למגינת לב משפחתו תוך התנכרות סביבתו (וללא ספק זהו אומץ לב וגבורה כלשעצמם) עולה בערכו, לדעת לייבוביץ, על מסירות נפש ממש, רק בגלל שהאדם הזה הוא "איש טוב". זה, בן שיחי, לעשות סובייקטיפיקצייה של המציאות, בו עמדתך (במקרה זה - האנטי פשיסטית) משליכה על ראייתך את הנתונים האובייקטיבים. (ובדוגמה השנייה שהוא הביא והטעים - זה בכלל סלט. עני המחזיר אבידה בניגוד ליצרו - עשה משהו גדול מאוד ברוח אותו מאמר תנאי שלייבוביץ ציטט מפרקי אבות: הוא אכן פעל נגד יצרו וצרכיו ומילוי תאוותיו - למען ערך מסויים. בניגוד גמור לאדם אשר מקריב משהו, שאינו בניגוד ליצרו ולצרכיו, ולמילוי תאוותיו, אלא הוא רוצה בזה - הוא רוצה שיסור שלטון הרשע מהשטחים, והוא פועל על פי זה ולמען זה. מה עוד שכלל לא ברור בהקשר זה היכן רצונו של האדם מצוי בכוליה האי? גם העני, וגם המוסר נפשו).
ועוד נקודה בעייתית בכל זה: לית מאן דפליג שהישרדות החי הוא צורך ביולוגי פונדמנטלי הכפוי על האדם בהיותו אורגניזם ככל האורגניזמים המורכבים. אדם ברצונו יכול למען ערך מסויים לבטל את צרכיו הכפויים עליו (אכילה, שתיה "חיים"). כיצד זה אדם אשר במעשהו הולך נגד טבעו האלמנטרי, "זול יותר", מאשר אדם אשר "זורם" עם טבעו?
כל המקטע הזה של לייבוביץ, לא אבינו. הוא פרובלמטי וצורם לי.
כלומר, זילותה היא בעבור היותה מצויה
יש בזה משהו, אלמלא לייבוביץ לא היה סותם בכך, ולא מטעים את זה ההיגד. בו ברגע שנימקו, הובהר לנו מהי עמדתו בנושא זה והיא: גבורה של אדם מנוול היא אומנם גבורה, אך מנוולותו מוכיחה כי אין ערכה רב.
יחד עם זאת אני רוצה לציין כי יש הבדל רב בין מה שלייבוביץ אמר ומה שלייבוביץ כתב (זה טבעי ומובן וקיים כמעט בכל הגותו, אך בנושא זה הפער משמעותי). כשלייבוביץ מדבר על גבורה הוא מדבר ברוח מה שאנחנו מדברים עליו (ומכאן קושיותיי), כשהוא כותב על הגבורה באחד המאמרים שאוגד יחד עם עוד מאמרים לספר האיכותי והחשוב מאוד "לקסיקון התרבות היהודית בזמננו.." (מאמר בתחילת הספר העבה הזה) הוא מדבר על מה שאתה מדבר עליו ומה שהתנא באבות מדבר עליו, היינו כיבוש היצר, ומייתר את שאלותיי (אם כי אח"כ עושה סלאלום וחוזר לדוגמה של "המנוול" שפשוט לא מובנת לי דיה).
יש בזה משהו, אלמלא לייבוביץ לא היה סותם בכך, ולא מטעים את זה ההיגד. בו ברגע שנימקו, הובהר לנו מהי עמדתו בנושא זה והיא: גבורה של אדם מנוול היא אומנם גבורה, אך מנוולותו מוכיחה כי אין ערכה רב.
יחד עם זאת אני רוצה לציין כי יש הבדל רב בין מה שלייבוביץ אמר ומה שלייבוביץ כתב (זה טבעי ומובן וקיים כמעט בכל הגותו, אך בנושא זה הפער משמעותי). כשלייבוביץ מדבר על גבורה הוא מדבר ברוח מה שאנחנו מדברים עליו (ומכאן קושיותיי), כשהוא כותב על הגבורה באחד המאמרים שאוגד יחד עם עוד מאמרים לספר האיכותי והחשוב מאוד "לקסיקון התרבות היהודית בזמננו.." (מאמר בתחילת הספר העבה הזה) הוא מדבר על מה שאתה מדבר עליו ומה שהתנא באבות מדבר עליו, היינו כיבוש היצר, ומייתר את שאלותיי (אם כי אח"כ עושה סלאלום וחוזר לדוגמה של "המנוול" שפשוט לא מובנת לי דיה).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.