איכשהו עם השנים יוםהזכרון קשה לי יותר ויותר
בעלי שכל דוד כשהבעלי היה פעוט, כך שהוא שייך למשפחת השכול אבל כאבו וכאבנו נובעים בעיקר מכאבם של אנשי המשפחה הבוגרים.
מקפידים להמשיך להגיע לבית הקברות במרכז, הרכב משפחתי משתנה, עם הילדים הגדלים, חיילים בסדיר וקבע , הסטודנטים והנוער.
ריני, הכרתי לרגע קצר את עדי גרוס, וזוכרת אותו לטובה.
הלוואי ולא יצטרפו משפחות נוספות למעגל הנורא של משפחת השכול.באופן אישי, לא מבינה איך מרימים את הראש וממשיכים הלאה.
נוגעת בבן החיל , ככל שנותן , מחבקת ומנשקת ואומרת, כמו גם לכל ילדיי שאני אוהבת.
