מי מכיר "זקנים" שהחלו ללמוד פסיכולוגיה במטרה

[incognito1980]

מי מכיר "זקנים" שהחלו ללמוד פסיכולוגיה במטרה

לעבוד במקצוע?

במילים אחרות, האם אתם מכירים סטודנטים שהחלו ללמוד פסיכולוגיה במטרה לעבוד כפסיכולוגים קליניים בגילאים של 30 ומעלה? האם הם הצליחו לעשות את זה? עכשיו, אני בטוחה שיש יחידי סגולה ויוצאי דופן בכל מסלול לימודים וקריירה, אבל עד כמה הדבר ריאלי?

אשמח לתובנות.

 

[sense9]

מאיזו בחינה

מכירה אחד-שניים כאלו, אבל גם מבלי להתיחס למקרים ספציפיים, אני לא חושבת שהגיל צריך להרתיע. אולי נקודת הזינוק קצת קשה יותר, אבל אפשרית.

 

[incognito1980]

מבחינת שנות ההשקעה הנדרשות

בסה"כ מדובר בכמה שנים טובות, ואולי מסתכלים עליך אחרת בקבלה לתואר שני, ועוד יותר בניסיון להתקבל להתמחות, מתוך חשיבה שכדאי יותר להשקיע באדם צעיר שגם יעבוד שנים רבות יותר במקצוע.

 

[Columbina]

מצד שני,

אנשים בגילאים מבוגרים יותר כנראה בשלים יותר לעבודה מהסוג הזה.

לא מכירה באופן אישי אנשים כאלה אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. כמובן שחשוב לקחת בחשבון את המחיר הכלכלי של שנות לימודים וההתמחות.

 

[reakwind]

אם את מתחילה בגיל 29

את תסיימו רק לקראת גיל 40... אז צריך לקחת את זה בחשבון
מה שכן אני קורא לפעמים באינטרנט על נשים שעשו הסבה כזו (מדוע כלכך הרבה נשים נמשכות למקצוע הזה עד כדי שכך שהן לא מאושרות באף מקצוע אחר?)
והחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה מאוכלס כמעט באופן אקסקלוסיבי על ידי נשים כמוך

 

[incognito1980]

נשים כמוני, אוי...

זה נשמע כ"כ זקן, אמא.

 

[reakwind]

חח לא התכוונתי לזה ככה

זה פשוט אומר שאת לא לבד בקטע של הסבה או של התחלת לימודים מאוחר יחסית :]

 

[22ק ו ס ם]

30 זה בכלל לא זקן

אני מכיר לא מעט כאלו. למה את חושבת שזה צריך להשפיע? אם כבר, זה צריך להוות יתרון לדעתי.

 

[incognito1980]

ואיך הם מתמודדים?

עם ההכרח ללמוד עם אנשים בתחילת שנות העשרים והצורך להתחרות בהם, לפחות במהלך התואר הראשון? עם אי-הוודאות הכלכלית שנמשכת כמה וכמה שנים טובות (ולפעמים יש משפחה או שרוצים להקים אחת כזו)? ולמען האמת, בעיקר עם הפחדים שבכניסה למסלול ארוך ולא פשוט בגיל שכבר לא מאפשר לך לטעות, בעצם (כי מתי כבר תתקן, אם תגלה שטעית)?

 

[22ק ו ס ם]

מי אמר שהם לומדים עם סטודנטים בתחילת שנות ה20

נדמה לי שיש מגבלה שצריך להיות לפחות בן 24 כדי ללמוד קלינית לתואר שני. יש לא מעט סטודנטים בני 30 פלוס בתואר ראשון בארץ אבל אלו שאני מכיר שלומדים קלינית הם בחו"ל ואין עם זה שום בעייה. להפך, יש להם יותר נסיון בחיים שהם יכולים להביא לטיפול. אבל זה לא רק בקלינית, אני מכיר לא מעט דוקטורנטים בגילאים מבוגרים וגם שם יש הרבה אי וודאות, ובעיות כלכליות ועדיין הם עושים את זה. למה את חושבת שאי אפשר לתקן? כל עוד לא מתים, תמיד אפשר לתקן (לא שאני רואה באי סיום לימודים משהו שצריך לתקן בהכרח).

 

[katzeran]

כן, כן וכן

קודם כל, 30 ומעלה זה לא זקן, אני נאלץ למחות על זה

שנית, אני מכיר שלוש נשים כאלו (למה דווקא נשים, מעניין). כולן בגיל כמעט ארבעים,כולן עם 2-3 ילדים. שתיים מהן כבר היו עם תואר שני בפסיכולוגיה, אבל לא במגמה טיפולית, אז הן עשו השלמה לפסיכולוגיה קלינית (מסלול של שנה לפחות, לדעתי). אחת מהן היתה בתחום אחר לגמרי ועשתה את כל המסלול מהתחלה (תואר ראשון, שני והתמחות).

אז כן, זה ריאלי. אבל צריך לזכור שבזמן הלימודים וההתמחות קשה להתפרנס, אז אני מניח שרוב האנשים שעושים את זה מגיעים כבר עם פרנסה וכסף (נגיד, של בן/בת הזוג)

ואני גם מסכים עם זה שיש יתרון למי שמגיע בגיל הזה.