כל ה"נשים האלו"
הן לא מטומטמות שאם בעלן עוזב אותן הן אינן יכולות להתקיים.
כל אשה ומשפחה מקבלים החלטות בהתאם למצב הנוכחי. אם למשפחה מתאים שהאשה תשאר בבית, לא צריך לקבל החלטה אחרת בגלל החשש לגירושין בעתיד. אם חששות מהעתיד היו קובעים את מהלך החיים, רוב האנשים לא היו קונים בית. הרי מה קורה אם מפטרים ואי אפשר לשלם משכנתא? הלך הבית!
רוב הנשים עבדו לפני הילדים, ויכולות לחזור בעבודה. אולי העבודה לא תהלום את הכישורים שלהן, אבל כל עבודה מכבדת את בעליה, ולנשים אינטלקטואליות זו לא פחיתות כבוד לעבוד כפקידת קבלה/קופאית בסופר.
דבר שני, כשמדובר בנישואין ארוכים, ואם לשופט ברור שלאשה יהיה קשה מאוד למצוא עבודה מפאת גילה או חוסר כישורים, הבעל ישלם לה מזונות לכל החיים.
דבר שלישי, כל הרכוש שנצבר במהלך הנישואין הוא רכוש משותף, כך שלאשה בדר"כ יש זכאות לחצי מהבית וחצי מהחסכונות. הרבה פעמים זה לא סכום שהולך ברגל.
ואחרון חביב, לנשים רבות יש רכוש רב משל עצמן, בין אם זה ירושות, בין אם חסכונות מהעבודה לפני הנישואין.
לסיכום, כל אחת מסתדרת בדרכה (גם אם זה אומר שהיא מקבלת תמיכה ממשלתית).