חיות לילה שסוגרות את הבאסטה כבר
בשתיים בלילה? דני, ממך ציפיתי ליותר. לגרות אנשים (מבחינה אינטלקטואלית וחברתית) זה תמיד קשה. במיוחד כשהם יותר מבוגרים והרבה פעמים, יותר ציניים ופחות משתפי פעולה. צריך לפנות אליהם כשיש צורך של ממש בזה גם מצידם (כשרואים שהמסיבה עומדת לשקוע, כמו במקרה שסיפר דני) ולהגיע עם משהו שיאתגר אותם. רמת קושי, או גירסה מחודשת למשחק מוכר שיסקרן אותם לדעת כיצד זה יגמר. דוגמאות? לשכבת הגיל שלך הייתי ממליצה הרבה על משחקים שעוסקים ביחסים בין בנים לבנות- זה יקפיץ אותם בצ´יק. אלו בדיוק המשחקים ששיחקתי בין כיתה ו´ ל-ח´. מכירה את המשחק NEVER? שכל אחד בתורו אומר דברים שמעולם לא עשה, ומי שעשה צריך להרים אצבע , וכשיש חמש אצבעות, לעשות משימה? הגרסה הראשונה של המשחק שהכרתי הייתה בצופים, כשעל כל דבר שאכן עשינו, הורדנו פריט לבוש כלשהו. כשהגענו לגבול (בכל זאת, תנועת נוער. לא יכולנו להתפשט עד הסוף) היינו מתחילים לעשות משימות. משחק נוסף שמאד אהבנו היה (ונא להתעלם מהקונוטציות השליליות של השם) "אונס". הוא מצריך לפחות חמישה שחקנים מכל מין והרבה יותר מתאים לקבוצות גדולות, ודורש גם גיבוש כלשהו בין השחקנים, כי מדובר במשחק קצת אגרסיבי, שצריך להיות ברור לכל הנוכחים שאין שום כוונה לפגוע. באשר לגירסאות חדשות למשחקים מוכרים (למרות שגם חברה ב-יב´ יתלהבו מחבילת טאקי שתשלף ממעמקי הארון של האח הקטן), צריך להפעיל יצירתיות. משחקי ידע, פנטומימה, משחק מונפול עם משימות "קצת" שונות וכן הלאה. גם משחקים בגרסתם המקורית, הדורשים שטותיות מה:פלונטר, טאקי קוקו (לקחתי אחד איתי לאירופה. למרות שהוא מתאים יותר לילדים בתחילת היסודי, חברה שלי והחבר שלה, בני 19 ו-22 שיחקו בזה איתי בכל כך הרבה הנאה, שהשארתי להם את המשחק, שימשיכו להנות). זה לא עניין של קבע, וזה לא נורא כמו שזה נשמע. זו לא פעולת צופים שצריך להכין שלושה ארבעה משחקים לפעילות פעמיים בשבוע וצריך לעמוד במתודה וערכים. פעם בחודש, מכינים משחק אחד או שניים, ובכיתה ח´, היינו משחקים "אונס" בכל זמן פנוי, כולל הפסקות בביה"ס. ולפעמים... הם רוצים רק לשבת ולדבר.