שבלולית בשלולית
New member
מי מתגעגע לדיונים על פונדקאות?
פוסט שנתקלתי בו היום בפייסבוק, שכתבה בחורה לסבית שהיא וזוגתה שימשו כפונדקאיות (אחת מהן כרגע בהריון).
נדמה לי שהן גם כתבו פה בפורום בעבר.
מרגש מאוד.
"
טוב אז כבר כמה חודשים שאני שומרת משהו בבטן. משהו שהולך וגדל והוא חלק ממני אבל לא שלי. חלקכם כבר שאלתם אם אכלתי הרבה מצות או שאני בהריון אז נראה לי שהגיע הזמן לצאת מהארון בפעם השנייה בחיי.
לא כולכם יודעים אבל את ההיריון של אורי לקח לי קצת זמן להשיג ובסוף עם קצת הורמונים ורופא מעולה זה קרה. את ההיריון העברתי בכיף גדול ונהנתי מכל רגע. בזמן הניסיונות הבטחתי לעצמי שאם אצליח להיקלט וללדת ילד בריא אצא למסע שניקרא פונדקאות.
חלקכם יודעים שליוויתי את שרית זוגתי בתהליך שכזה וחוויתי את זה מהצד. בזמנו כששרית הייתה בתהליך ליוותה אותה מיקי חיימוביץ עם התוכנית "אמא יקרה לי" ששודרה בערוץ 10. מאז היא הפכה למוכרת בפני זוגות המתקשים לממש את החלום להבאת ילדים לעולם. כשהייתי בחודשי ההיריון המתקדמים עם אורי שלי, הלכתי עם שרית ברחוב וניגשה אלינו מישהי שנכנסה לי ללב מהשנייה הראשונה.
הסתכלתי עליה מהצד והקשבתי למילים שלה, לסיפור הכ"כ לא פשוט שהיא חווה וכל שהיא רוצה הוא להרות בעצמה - אך ללא הצלחה.
כשהיא ראתה את שרית הציפו אותה רגשות אומץ והיא ניגשה לבדוק אם יש סיכוי שהיא תגשים להם את החלום ותרחיב להם את המשפחה. שרית סירבה בנימוס ואני התמקדתי באכזבה של אותה בחורה, בלי להסס אמרתי לה שאם יוולד לי ילד בריא והלידה תעבור בשלום אשקול את המסע הזה בעצמי. מיותר לציין את החיוך שעלה על פניה. סיימנו בכך שאמרתי שאם אצא למסע הזה זה יהיה דרך הסוכנות: "מירב פונדקאות חובקת". כעבור שנה נפגשתי עם מירב מחוץ לחדרי הלידה בביה"ח אסף הרופא בעוד ליווי שיגרתי שלי כשאחת הפונדקאיות מהמרכז שלה כרעה ללדת. אני כבר שכחתי מהמפגש עם הבחורה ההיא מהרחוב ומירב עדכנה אותי שיום אחרי המפגש עם אותה בחורה היא נרשמה לסוכנות שלה ומאז היא מחכה רק לי. פרפרים הציפו לי את הבטן, חייכתי ואמרתי שזה מסוג הסיפורים שחזקים ממני ושאני מוכנה לצאת למסע המדהים הזה. השלב הבא היה פגישה של כולנו - מירב, אני, שרית ובני הזוג המיועדים - הקליק היה דיי מהיר, קצת הליכים בירוקרטיים של משרד הבריאות, בדיקות רפואיות, ועדות, עורכי דין, פסיכולוגיים והופ אנחנו מאושרים בוועדה ויוצאים לדרך...
כמו בכל דבר בחיים יש דברים בלתי צפויים, אני שהייתי בטוחה שאקלט מהר נכנסתי ללופ של הורמונים ומעקבים מתישים מה שעוד יותר חיזק אותי בבחירה שלי לעזור לזוג הזה להגשים את חלומם. המחשבה על שנים של ניסיונות, הפלות, הורמונים ואכזבות - בלתי נתפסת. אני מוקפת סביבי בכ"כ הרבה חברות עם קשיי פוריות וכואב לי. כואבת לי המחשבה על מה שהן ובני זוגם עוברים וחוץ מלחזק ולתת תקווה אין לי מה לעשות.
הזוג הזה שפגשתי הסכים להכניס אותי לדמות המרכזית בסיפור שלהם וכך אני אחרי 3 טיפולים כושלים ועם חיבור מדהים אל הזוג בוחרת ללכת אחריי הלב ולא להפסיק להאמין וכך בטיפול הרביעי החלום של שלושתנו מתגשם ואני... אני בהריון ז"א הילד שלהם בבטן שלי ל-9 חודשים הבאים.
אם הייתם יכולים להיות זבוב על הקיר כשהתקשרתי לספר להם שלא יכולתי להתאפק ועשיתי בדיקה ביתית והיא חיובית, אולי הייתם מצליחים להבין את העוצמה של החיבור הזה.
כבר חצי מאחורינו והחודשים הקשים של ההיריון עוד לפנינו אבל אני מאושרת וגם הם מאושרים ובעיקר תומכים, מפנקים, אוהבים ומעריכים את הבחירה שלי.
עד עכשיו שמרנו בבטן את הסוד הפרטי שלנו. כיבדתי את הפחדים והחששות שלהם ובעיקר הבנתי אותם, הם שנחלו כ"כ הרבה אכזבות - מפחדים להאמין שזה כאן כדי להישאר.
שלשום אחרי אחת הבדיקות החלטנו שזה הרגע לצאת מהארון. אז כן אני בהריון, וכן הילד הזה לא שלי. הוא נוצר מהביצית והזרע של הזוג המדהים שבחר בי ואני בהם. נסכם את זה בכך שהשכרתי להם את הרחם שלי ל-9 חודשים באהבה ענקית. מאחלת לכולכם להיות תמיד בצד הנותן ולא המקבל ושלא תדעו קשיי פוריות לעולם,
יפעת."
פוסט שנתקלתי בו היום בפייסבוק, שכתבה בחורה לסבית שהיא וזוגתה שימשו כפונדקאיות (אחת מהן כרגע בהריון).
נדמה לי שהן גם כתבו פה בפורום בעבר.
מרגש מאוד.
"
טוב אז כבר כמה חודשים שאני שומרת משהו בבטן. משהו שהולך וגדל והוא חלק ממני אבל לא שלי. חלקכם כבר שאלתם אם אכלתי הרבה מצות או שאני בהריון אז נראה לי שהגיע הזמן לצאת מהארון בפעם השנייה בחיי.
לא כולכם יודעים אבל את ההיריון של אורי לקח לי קצת זמן להשיג ובסוף עם קצת הורמונים ורופא מעולה זה קרה. את ההיריון העברתי בכיף גדול ונהנתי מכל רגע. בזמן הניסיונות הבטחתי לעצמי שאם אצליח להיקלט וללדת ילד בריא אצא למסע שניקרא פונדקאות.
חלקכם יודעים שליוויתי את שרית זוגתי בתהליך שכזה וחוויתי את זה מהצד. בזמנו כששרית הייתה בתהליך ליוותה אותה מיקי חיימוביץ עם התוכנית "אמא יקרה לי" ששודרה בערוץ 10. מאז היא הפכה למוכרת בפני זוגות המתקשים לממש את החלום להבאת ילדים לעולם. כשהייתי בחודשי ההיריון המתקדמים עם אורי שלי, הלכתי עם שרית ברחוב וניגשה אלינו מישהי שנכנסה לי ללב מהשנייה הראשונה.
הסתכלתי עליה מהצד והקשבתי למילים שלה, לסיפור הכ"כ לא פשוט שהיא חווה וכל שהיא רוצה הוא להרות בעצמה - אך ללא הצלחה.
כשהיא ראתה את שרית הציפו אותה רגשות אומץ והיא ניגשה לבדוק אם יש סיכוי שהיא תגשים להם את החלום ותרחיב להם את המשפחה. שרית סירבה בנימוס ואני התמקדתי באכזבה של אותה בחורה, בלי להסס אמרתי לה שאם יוולד לי ילד בריא והלידה תעבור בשלום אשקול את המסע הזה בעצמי. מיותר לציין את החיוך שעלה על פניה. סיימנו בכך שאמרתי שאם אצא למסע הזה זה יהיה דרך הסוכנות: "מירב פונדקאות חובקת". כעבור שנה נפגשתי עם מירב מחוץ לחדרי הלידה בביה"ח אסף הרופא בעוד ליווי שיגרתי שלי כשאחת הפונדקאיות מהמרכז שלה כרעה ללדת. אני כבר שכחתי מהמפגש עם הבחורה ההיא מהרחוב ומירב עדכנה אותי שיום אחרי המפגש עם אותה בחורה היא נרשמה לסוכנות שלה ומאז היא מחכה רק לי. פרפרים הציפו לי את הבטן, חייכתי ואמרתי שזה מסוג הסיפורים שחזקים ממני ושאני מוכנה לצאת למסע המדהים הזה. השלב הבא היה פגישה של כולנו - מירב, אני, שרית ובני הזוג המיועדים - הקליק היה דיי מהיר, קצת הליכים בירוקרטיים של משרד הבריאות, בדיקות רפואיות, ועדות, עורכי דין, פסיכולוגיים והופ אנחנו מאושרים בוועדה ויוצאים לדרך...
כמו בכל דבר בחיים יש דברים בלתי צפויים, אני שהייתי בטוחה שאקלט מהר נכנסתי ללופ של הורמונים ומעקבים מתישים מה שעוד יותר חיזק אותי בבחירה שלי לעזור לזוג הזה להגשים את חלומם. המחשבה על שנים של ניסיונות, הפלות, הורמונים ואכזבות - בלתי נתפסת. אני מוקפת סביבי בכ"כ הרבה חברות עם קשיי פוריות וכואב לי. כואבת לי המחשבה על מה שהן ובני זוגם עוברים וחוץ מלחזק ולתת תקווה אין לי מה לעשות.
הזוג הזה שפגשתי הסכים להכניס אותי לדמות המרכזית בסיפור שלהם וכך אני אחרי 3 טיפולים כושלים ועם חיבור מדהים אל הזוג בוחרת ללכת אחריי הלב ולא להפסיק להאמין וכך בטיפול הרביעי החלום של שלושתנו מתגשם ואני... אני בהריון ז"א הילד שלהם בבטן שלי ל-9 חודשים הבאים.
אם הייתם יכולים להיות זבוב על הקיר כשהתקשרתי לספר להם שלא יכולתי להתאפק ועשיתי בדיקה ביתית והיא חיובית, אולי הייתם מצליחים להבין את העוצמה של החיבור הזה.
כבר חצי מאחורינו והחודשים הקשים של ההיריון עוד לפנינו אבל אני מאושרת וגם הם מאושרים ובעיקר תומכים, מפנקים, אוהבים ומעריכים את הבחירה שלי.
עד עכשיו שמרנו בבטן את הסוד הפרטי שלנו. כיבדתי את הפחדים והחששות שלהם ובעיקר הבנתי אותם, הם שנחלו כ"כ הרבה אכזבות - מפחדים להאמין שזה כאן כדי להישאר.
שלשום אחרי אחת הבדיקות החלטנו שזה הרגע לצאת מהארון. אז כן אני בהריון, וכן הילד הזה לא שלי. הוא נוצר מהביצית והזרע של הזוג המדהים שבחר בי ואני בהם. נסכם את זה בכך שהשכרתי להם את הרחם שלי ל-9 חודשים באהבה ענקית. מאחלת לכולכם להיות תמיד בצד הנותן ולא המקבל ושלא תדעו קשיי פוריות לעולם,
יפעת."
