מי פה כבר בחודש שמיני-תשיעי? ספרו לנו קצת

כן, קצת לא נתפס..

אומנם היתה הפסקה קצרה בין ההריונות, אבל בפועל זה פשוט מרגיש שאני כמו פילה - כבר בהריון יותר משנה.
בשבת האחרונה האחיינית שלי פתאום הבינה שאני בהריון ולא "סתם שמנה" וכעסה שלא סיפרנו לה קודם ("ובכלל סבתא אמרה שאסור לדבר על התינוק שלך")...
 
אני
שבוע 37+4

בשבוע האחרון מתניידת בין המוקד למיון.
מוקד כל יום.. במיון הייתי 4 פעמים.

לפני כשבוע וחצי התגלה איחור בגדילה. הפצפון שלנו ירד מאחוזון 45-50 ל 25 ואז ל 20.
בהתייעצות ביום רביעי האחרון במיון, הוחלט שמכיוון שהמוניטור בדרך כלל טוב והתנועות מורגשות, לנסות לחכות עוד שבוע. כלומר לשבוע 38 (יום רביעי הקרוב) ולראות מה יתפתח.
אם המשקל יישאר נמוך, יש סיכוי ליילוד.

ההתרגשות בעיצומה. בעלי מרשה לעצמו קצת יותר להתרגש ולהתחבר.

היסטוריה: עברנו הפלה כואבת (פיזית ורגשית) בשבוע 13 לפני עשרה חודשים וקצת, ב 1.2.2016
אנחנו באים מעולם הטיפולים. כל הריון שלנו מושג בהפריה חוץ גופית.
לבעלי יש היסטוריה רבה בנושא הפוריות במשפחה. 5 מתוך 7 ילדים כרגע לא נכנסים להריון באופן טבעי.
אנחנו הלידה היחידה שמצפים לה. ומצפים לה.

לעניין שם הילד, קצת קשה לי אבל אצטרך ללכת עם המוסריות והמצפון ולקרוא לו על שם אבא של חמותי.
אין בן במשפחה שיכול להיקרא על שמו מכיוון ששאר הילדים כרגע נושאים בעיות פוריות שלא נפתרו ואילו לנו יש בן.
מצד שני המשפחה של בעלי לא ממש מאושרת מאורח החיים שלנו (הלא חרדי בעליל) ואני מפחדת ממצב שבו יתערבו לנו יתר על המידה רק כי קראנו שם של סב המשפחה.
אני מפחדת יותר מעצמי, כי אין לי מחסום לפה וכי אני אכנס בהם טוב טוב ומאד בבוטות אם זה יקרה.

חשבתי אחרי הלידה לדבר עם חמותי בנושא. אם לא תרצה בגלל אורח החיים שלנו - אני אבין (ואשמח) ויש לי שם שהנשמה שלי פשוט "קיבלה" בחודש וחצי האחרונים.

זה לא שאנחנו לא דתיים. אבל יש לנו טלויזיה בבית, אנחנו אוכלים הכשרים "רגילים" ולא מהודרים וגם הילדים שלי, בשבועה, לא יילכו למוסדות חרדיים ולא ייצאו אברכים חלילה וחס.
זה מאד שונה מכל המשפחה של בעלי שהיא כן כזו.
 
למעלה