מי צריך אותה בכלל?
הוא בן שלוש וחצי הנסיך, כבר מכיר את הדמויות בטלויזיה כמובן, מדקלם שירים מכאן ומשם, מלהטט בין השפות, והכל תמיד בחיוך ובאושר. א ב ל... אנחנו לא ממש מתלהבים מהמכשיר ההוא. זה בעצם לשון המעטה. אנחנו מכירים בו כרע במיעוטו, כמין בייביסיטר זמין כשצריך להשכיב את אחותו בת שמונה החודשים לישון, או כשמבשלים, או כשבא סתם להיות לבד. ועכשיו, עכשיו בונים בית חדש, על טלויזיה אצלו בחדר ברור שאין מה לדבר, אבל מכיון שהחלטנו שגם בסלון לא תהיה טלויזיה (מה זאת אומרת איפה אני אראה כדורגל? או בחדר השינה או אצל חברים!!!) נשאלת השאלה, האם להכיר בצורך ולשים מכשיר בפינת המשפחה, או לנסות בכלל בלי, לפחות בהתחלה. כשהתקלקל הוידאו, החלטנו לא לתקן אותו, וכעבור ארבעה חודשים מסתבר שזו החלטה טובה, וכיום זה בכלל ירד מסדר היום, וטוב שכך. נדמה לי שהתרגלנו, כולנו, יותר מידי בקלות לקיומה של הטלויזיה, עד שאנחנו מתעצלים בכלל לחשוב איך מסתדרים בלעדיה, אני כבר לא מדבר על הפגיעה בזוגיות, על ההתחמקות הכל כך קלה משיחה עם בן הזוג, מהאזנה למוסיקה איכותית, על קריאה, ובוודאי שברובד של חינוך הילדים, אז הנה השאלה - אפשר בלעדיה? סופר סתם
הוא בן שלוש וחצי הנסיך, כבר מכיר את הדמויות בטלויזיה כמובן, מדקלם שירים מכאן ומשם, מלהטט בין השפות, והכל תמיד בחיוך ובאושר. א ב ל... אנחנו לא ממש מתלהבים מהמכשיר ההוא. זה בעצם לשון המעטה. אנחנו מכירים בו כרע במיעוטו, כמין בייביסיטר זמין כשצריך להשכיב את אחותו בת שמונה החודשים לישון, או כשמבשלים, או כשבא סתם להיות לבד. ועכשיו, עכשיו בונים בית חדש, על טלויזיה אצלו בחדר ברור שאין מה לדבר, אבל מכיון שהחלטנו שגם בסלון לא תהיה טלויזיה (מה זאת אומרת איפה אני אראה כדורגל? או בחדר השינה או אצל חברים!!!) נשאלת השאלה, האם להכיר בצורך ולשים מכשיר בפינת המשפחה, או לנסות בכלל בלי, לפחות בהתחלה. כשהתקלקל הוידאו, החלטנו לא לתקן אותו, וכעבור ארבעה חודשים מסתבר שזו החלטה טובה, וכיום זה בכלל ירד מסדר היום, וטוב שכך. נדמה לי שהתרגלנו, כולנו, יותר מידי בקלות לקיומה של הטלויזיה, עד שאנחנו מתעצלים בכלל לחשוב איך מסתדרים בלעדיה, אני כבר לא מדבר על הפגיעה בזוגיות, על ההתחמקות הכל כך קלה משיחה עם בן הזוג, מהאזנה למוסיקה איכותית, על קריאה, ובוודאי שברובד של חינוך הילדים, אז הנה השאלה - אפשר בלעדיה? סופר סתם
