ההתרשמות שלי... זהירות, זה ארוך...!
קודם כל אני חייבת לציין שביום ד' במוקדמות התיישבתי בשורה הכמעט אחרונה ביציע העליון - וראיתי מצויין! התבאסתי בהתחלה שאין מקום יותר קרוב, אבל מאחר והמטרה העיקרית שלי היתה לצלם את התרגילים בוידאו ולהעלות לאתר (ולמזלי הצטיידתי במצלמה טובה עם זום גדול), המקום שמצאנו לשבת בו היה באמת טוב למרות המרחק.
לגבי הרמה... לא ציפיתי לרמה גבוהה, גם בגלל נסיון העבר מהמכביה הקודמת, גם בגלל שזה ידוע שהרבה מהמתעמלים מגיעים בשביל החוויה בעיקר וכל העניין החברתי של המכביה, גם בגלל שבכמה מדינות בכלל לא היה קריטריון (ברזיל לדוגמא) וגם בגלל שמדובר בישראל ובינינו לבין (מזרח) אירופה וארה"ב יש הבדל תהומי לא רק מבחינת הרמה אלא בעיקר בכמות המתעמלות.
לכן, מאחר ובאתי לתחרות בלי ציפיות גבוהות לציונים של 14-15, נהניתי לראות מתעמלות ממדינות שונות בעולם מתחרות בארץ, דבר שלא רואים פה הרבה. גם מאוד נהניתי לראות שהגיע קהל רב ושיש עידוד גדול.
א-ב-ל!
כמו בכל שנה בתחרויות ההתעמלות, אני מופתעת מחדש מחוסר הארגון, ובמיוחד כשמדובר בתחרות בינלאומית (הלו, מדובר באירוע הספורט השלישי בגודלו בעולם!!!): נתחיל מזה שבמוקדמות בכלל לא היה לוח ציונים. בגמר המכשירים היה לוח מכשירים ידני כמו של פעם, וגם לא היה ברור של מי הציון. ברור שהוא שייך למתעמלת שבדיוק סיימה תרגיל, אבל מי זו?! את הכריזה לא מבינים בכלל (בכלל!!!) מהיציע העליון, ובגמר כשכבר ישבתי במקום קרוב יותר שמעתי מאוד חלש את מה שחגית ואורנה אמרו וזה היה כרוך במאמץ רב להבין מה נאמר.
את הבעיות של הכניסה לאולם אתמול כבר סיפרו כאן אחרים. אני רק אוסיף שישבתי ליד המשפחות של מתעמלות קנדה והם היו בהלם ממה שקורה. דיברתי איתם קצת והם אמרו שזה בדיוק כמו שנוהגים פה בארץ... כמו משוגעים. לא יכולתי אלא להסכים איתם וחשבתי לעצמי כמה חבל שאנחנו נראים ככה ומתנהגים ככה בפני האורחים שלנו... ואיזה פאדיחות שהם צריכים לראות שלא נותנים לקהל להיכנס (לתחרות פתוחה וחינמית, גם אחרי שחצי מהאנשים הלכו ולא נראה שנשקפת סכנה).
במהלך התחרות אתמול האולם היה מלא עד אפס מקום, החכמתי לבוא מוקדם מאוד ולכן הצלחתי לתפוס מקום ישיבה, אבל אי אפשר להגיד שהוא היה נוח ו"פרטי" מאחר וילדות התיישבו לידינו במעברים, במדרגות, אכלו מעלינו וכמובן דיברו בקול רם ולא כל כך נתנו ליהנות מהחוויה.
כמובן שחסרה נוכחות תקשורתית של אתרי אינטרנט וצלמים מערוצי הטלוויזיה, אבל לא באמת ציפיתי לזה.
מה שכן יכלו לעשות, אם רצו קצת לשעשע את הקהל בתחרויות הארוכות האלה ובמעברים בין תרגיל לתרגיל, זה לתת למישהו מיקרופון ו"לראיין" את המתעמלים שכעת לא מתחרים, לשאול אותם על החוויות מישראל, על המכביה בכלליות, לתת להם לספר קצת על עצמם ועל ההתעמלות בארצם,... קצת "רוח מכביה" היתה חסרה לי... קצת בידור.
בקיצור, עצוב מאוד שאין התקדמות בארגון של תחרויות כאלה, שאין חידושים, שלא הולכים קדימה ולוקחים את תחרויות ההתעמלות הלאומיות והבינלאומיות המעטות שיש לנו פה ועושים מיצג ראווה מוקפד ומתוכנן. זה מתחיל מהכניסה המאוד לא ברורה לאולם (לא ראיתי שילוט בכניסה להדר יוסף על כך שצריך ללכת מסביב, למה אנשים צריכים לעלות ולרדת את כל המדרגות כדי להבין שצריך להיכנס מסביב?!?!) וזה ממשיך בשלטים עם אנגלית לא תקנית (crowed במקום crowd, נו באמת... זה לא קשה לעשות הגהה קטנה) וכלה באבטחת האולם - שלמרות המספר הרב של השומרים ולובשי המדים הזוהרים - לא בדקו לי פעם אחת את התיק, לא הסתכלו על מי שנכנס, לא דאגו לסדר (ההיפך - עשו בלאגן) ונראה שרק במזל לא קרה שם אסון. נראה כאילו המקום אתמול היה פרוץ ופתוח לכל אחד, לא משנה מה יש לו בתיק (והמבין יבין).
זהו, הוצאתי הכל. מתסכל, אין מה להגיד. ואני לא בטוחה שבעוד 4 שנים ההתרשמות תהיה שונה....