מי רוצה להיות מנהלת

[siv30]

מי רוצה להיות מנהלת ../images/Emo35.gif

כתבה שפורסמה היום בוואי: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2720636,00.html הנתונים המעניינים הם דווקא אלה המצביעים על השוני בתוך קבוצת הנשים שנבדקה:

ככל שאת מתבגרת הרצון לנהל נראה שיורד (55% מעל גיל 31 רוצות לנהל לעומת 66% בין הגילאים 20-30).

ככל שאת יותר משכילה הרצון לנהל נמוך יותר ( 57% לנשים עם השכלה של יותר מ- 13 שנים רוצות לנהל לעומת 64% אצל נשים עד 12 שנות לימוד).

קיימת השפעה לסוגיית הנישואין (56% מהנשים הנשואות רוצות לנהל לעומת 70% מהלא נשואות).

קיימת השפעה לסוגיית הילדים ( 56% מהנשים עם ילדים רוצות לנהל לעומת 68% מהנשים שאין להן ילדים) . לגבי שתי הנקודות האחרונות נראה לי שקיים הסבר מניח את הדעת מאחר שנשואין וילדים מהווים תחליף הולם לקריירה משגשגת.

 

[שש שבע]

ניהול זה לא רצון, ניהול זה אופי

אותי שיגע כש"ניהלו אותי" לא יכולתי לסבול להיות ראש קטן ולהיווכח בטיפשותם של אחרים, תמיד הייתי חיבת לחהזיז ענינים קדימה. אין, לא יעזור ,בין לרצות לבין לעשות בענין הזה, יש הבדל ענקי.

 

[siv30]

אבל יש אלמנט של רצון

לעיתים את מאוד רוצה אבל הסביבה לא מאפשרת לך מכל מני גורמים שחלקם תלוים בך וחלקם תלויים בסביבה הקרובה והרחוקה יותר. במקרים האלה גם אם את לא אוהבת ש"מנהלים אותך" ואת צריכה פרנסה, אין לך למעשה ברירה ואת חייבת להמשיך הלאה במסגרת או לפרוש ולהיות עצמאית/ להקים עסק. יש כאלה שלא רוצות אבל יש להן אופי ניהולי, הן פושריות רציניות ומזיזות הרים וגבעות. אני מסכימה שבין רצוי למצוי יש הבדל תהומי ולעיתים המעבר מהתיאוריה לפרקטיקה לא זורם חלק כמו שאנחנו רוצות. אבל CE LA VIE.

 

[מיקרוקוסמוס]

לדעתי לא התייחסתן בתגובות לדבר חשוב

המושג ניהול הינו מכלול של דברים. בראש ובראשונה מבחינתי, המשמעות שלו היא אחריות. מי שרוצה להיות מנהלת מוכנה לקחת על עצמה אחריות.

 

[siv30]

אני מסכימה

לפעמים אין לנשים מושג כמה "כבדה" אותה האחריות. בד"כ נשים מסתכלות על הצד הכלכלי של העניין מבלי לתת את הדעת על המחיר הכבד שניהול גובה מאיתנו. המושג אחריות מגלם אחריות רחבה בתוכו: המנהלת מקבלת החלטות בכל דקה שהיא עובדת. היא נושאת באחריות למהלך דברים תקין, לעובדים שהיא מנהלת ועוד. אבל בראש ובראשונה האחריות משמעותה למלא את התפקיד בצורה הטובה ביותר והמועילה ביותר כי המעביד שלה נתן לה מנדט במסגרתו היא מייצגת אותו על כל צעד, שעל והחלטה. המחיר מתחיל משעות ארוכות על חשבון הזמן הפרטי, הבית, הילדים ובן הזוג. המחיר יכול להיות כבד יותר: מנהלת טובה יודעת שיש גם כשלונות. היא יודעת לקבל את האחריות האישית שלה לכשלונות. לא תמיד הכל הוא הצלחה אחת צרופה ולא מחכים לה עם שטיח של זהב (גם לא עם שטיח של כסף, בקושי עם שטיח של נחושת). כל החלטה גובה את מחיר הלבטים שלה גם ברמה האישית כך שלא הכל ורוד.

 

[siv30]

ועוד על אחריות

http://www.globes.co.il/serve/globes/DocView.asp?did=713537&fid=845 בשבוע שעבר פנה נאמן חברת פויכטונגר, שלמה נס, אל הדירקטורים לשעבר ודרש מהם סכום עתק של 250 מיליון שקל - היקף הנזק שלטענתו נגרם לחברה בשל המעשים הפסולים של קבוצת פלד-גבעוני. לטענתו, הדירקטורים נושאים באחריות לנזקים אלו - הן במישרין, משום שאישרו חלק מהעסקאות המפוקפקות שגרמו לקריסתה, והן בעקיפין, משום שלא מילאו כהלכה את חובותיהם. המקרה מזכיר את פרשת בנק צפון אמריקה, בה הנסיבות היו אף יותר קיצוניות. הדירקטורים באותו בנק קטן, אשר קרס ב-1985 בשל מעילות ענק, היו לכל היותר קישוט על גבי דו"חותיו: הם לא ידעו מה מתרחש בו, לא קראו את הערות הפיקוח על הבנקים, לא באו לישיבות, וחלקם אפילו לא הכירו את המנהלים הבכירים (מזכיר לכם עוד בנק?). ביתר החברות זה לא המצב, כולל הכושלות שבהן. אלא שלרוע המזל, הלקחים שהופקו מפרשת בנק צפון אמריקה לא היו מספקים. אמנם שום דירקטור לא יעז להתנהג בכזה חוסר אחריות משווע וגלוי; ההתנהגות תהיה פחות רשלנית ובוטה, אך אין זה מבטיח שהתוצאות יהיו פחות גרועות. ההוכחה ניכרת על פני השטח: חברות רבות קרסו בעשור האחרון כתוצאה מניהול כושל ואף גובל בפלילים, כאשר המנהלים עשו בהן כבתוך שלהם ורוקנו את קופתן לטובת כיסיהם הפרטיים. ואיפה היו הדירקטורים?

 

[אפרתש]

האם דבריך נאמרים על נשים במכוון?

כתבת שלנשים אין מושג כמה כבדה האחריות. האם את חושבת שנשים שונות בכך מגברים? נשים נוטות יותר לרצות בקידום בלי להבין את המשמעות והמחיר? אני מסכימה עם מה שכתבת, בשינוי קל - אנשים רבים, נשים וגברים, לא מבינים מה כבדה האחריות. הייתי נוטה לאמר שדווקא נשים נזהרות יתר על המידה, וגברים יותר קופצים ולוקחים על עצמם משימות כבדות.

 

[אפרתש]

מי שרע לה

המספרים נראו לי בתחילה אבסורדים, עד שחשבתי עליהם. אם יש לך עבודה מעניינת ומתגמלת (רופאה, עורכת דין, אדריכלית), את רוצה להמשיך לעשות אותה. במקצועות המעניינים, דווקא ניהול הוא לא בהכרח מציאה גדולה. כאב ראש ובירוקרטיה, במקום עיסוק במקצוע אותו למדת ובו התמחית. לעומת זאת, אם רע לך במקצוע שלך, את מחפשת שינוי. ומה את רואה מול עיניך - את המנהלים שלך. כשאת תופרת, מנקה, ממלצרת - התפקיד של זה שעובר בין כולם ואומר להם מה לעשות, נראה הרבה יותר מעניין וקל.

 

[shandy]

הגדרת מנהלת

הפתיע אותי , שרק 4% מנהלות, אלא אם כן מתיחסים לדרגות ניהול ברמה של גליה מאור. גננות מקבלות תוספת ניהול, האם הם מוגדרות כמנהלות מנהלת משק בית, האם היא מנהלת? האם הגדרה של הלמ"ס מתיחסת לניהול כ"א, פרויקטים או נושאים כאשר בסיס הנתונים אינו ברור ומוגדר לכל הקוראים בו, בעיני גם שאר הנתונים אינם קבילים לגבי הנתון של נשים ברמות שכר נמוכות הרוצות להיות מנהלות אפשר להסביר זאת ברצון לשפר תנאי שכר, כי לעיתים קרובות אין להן אפשרות לקבל דרגות או תוספות אחרות, וכן העלאת סטטוס חברתי ומשפחתי.. סיפרה לי עובדת, שעבדה במקצוע בסטטוס סוציואקונומי נמוך, שקיבלה תעודת עובדת מצטינת מאותו רגע, המעמד שלה בבית השתנה, בני המשפחה התחילו להתיחס אליה בכבוד והערכה ופעם ראשונה בחייה העזה לזקוף את הגב, למרות שהיתה המפרנסת העיקרית בבית

 

[boon2]

שמעתן פעם על: ידע, חכמה וניסיון?

כל היתר, נדמה לי, הרבה מהומה על לא מאומה. ודרך אגב, זה מתאים גם לנשים וגם לגברים.

 

[שש שבע]

בטח שמענו אבל אלה דברים

שרוכשים בדרך, לא נולדים עם זה, ככה שאף אחד לא יכול להתחיל לנהל משהו עם ידע חוכמה ונסיון, אולי עם שכל, עם אינטואיציה טובה, עם מדריך טוב בתור התחלה.

 

[A l i c e11]

../images/Emo45.gif מעניין מה רוצות 40 אחוז

מהנשים שלא רוצות לנהל. האם הרצון לניהול הוא שגעון גדלות, נסיון להידמות לגברים, לקבל יותר חיזוקים חיוביים, להוכיח כמה הן יכולות או שהוא באמת נובע מתוך אמון פנימי. מעניין מה קורה עם 40 אחוז הנותרות. מה הן עושות עם עצמן ואיך הן מפצות את עצמן על העדר רצון כזה.

 

[mayastudent]

ההסברים החסרים..

ציינת כי השניים האחרונים מובנים.. אנסה למצוא הסבר שעלה בראשי עבור שתי הנקודות הראשונות: 1. נושא הגיל.. לאנשים (ונשים) רבים יש את האשליה המושתתת במשפט "מליון ראשון בגיל 30" וכדומה.. כלומר, הרבה אנשים מוותרים מהר מדי על החלומות שלהם (וחבל). הסיבה הנוספת לנקודה זו היא דברים כמו שעון ביולוגי ושינוי בחלומות.. כלומר אני מאמינה כי השונות לגורם זה רבה ונובעת מהרבה מניעים שעולים בנו עם השנים. קראתי לפני כמה שבועות כתבה על בחור בן 32 שרוצה לפרוץ כזמר ובינתיים אף אחד לא שמע עליו. הוא עוד לא מוותר.. כמה היו ממשיכים להתמקד בחלום זה וכמה היו אומרים "לא הופעתי עדין מול קהל של יותר מחמישים.. אלך לעבוד אצל.." (או סתם עם הזמן יותר נשים מגלות ש"תקרת הזכוכית" אינה מיתוס). 2. נושא ההשכלה מקבל מענה בחלק מהדברים שציינתי פלוס הרצון להתמקד מקצועית בתחום הנלמד. להתמקצע. אין בכל הנכתב לעיל דבר פרט להגיגים אישיים, עם זאת, אין בהם גם רמיזה לדעתי האישית על ניהול בכלל ונשים מנהלות בפרט, שכן אני רואה עצמי מגשימה את חלומי להיות עצמאית בתחום המענין אותי.. תוך מספר שנים. (ויש יאמרו שאני עדין לא בת 31, לא נשואה וללא ילדים.. עם יותר מ12 שנות לימוד. כלומר 3 מתוך 4 נקודות..) אכן נושא מרתק. מיה