מי רוצה לעבוד?

[מונשיין]

מי רוצה לעבוד?

כמעט כולנו. העבודה מספקת לנו כמעט את כל הדברים הנחוצים לנו: בסיס כלכלי, חברים, העשרה אינטלקטואלית, מיצוי הפוטנציאל האישי, ובעיקר את הידיעה שיש לך עבור מה להתעורר בבוקר. ובכל זאת, אני מכיר אנשים שאינם עובדים. כולם כאחד מתוך בחירה, גם אלו שהיכולת הכלכלית שלהם מאפשרת את נוחות הבטלה הביתית, וגם אלו שדחוקים כספית. אני מרגיש דואלי ביחס שלי אליהם. מחד, זו הבחירה שלהם ואני אמור לכבד את הבחירה שלהם, מאידך, אדם שלא עושה כלום עם עצמו, אני לא מסוגל להעריך אותו.

 

[הבוקר שלפני]

הבן אדם לא חייב לעבוד

ועדיין לא צריך להחשב כמי שאינו עושה כלום עם עצמו. פעם לפני שנות דור קראתי ספר בשם "בשבח הבטלה", נדמה לי שכתב אותו ברנארד ראסל. עד כמה שאני זוכר הספר דן בדיוק בסוגיה הזו. ביפן הקימו פעם קיבוץ, לכל חבר בקיבוץ היה זכות לפנות לסדרן העבודה ולבקש חופש בלתי מוגבל לצרכי מחשבות. במסגרת העבודה שלי יש לי המון ימים פנויים, אבל אף פעם ואני מדגיש אף פעם לא משעמם לי.

 

[ענבר.]

העבודה היא חיינו

אבל לא בשבילנו. סתם חרוז דבילי. כאחת שגדלה על תורתו של א.ד.גורדון, קצת קשה לי לדבר בשבח הבטלה. נכון שמדי פעם ולתקופות קצרות, הבטלה מחייה נפש, אבל להתעורר כל בוקר אל האי עשיה, אל הריקנות, לא חושבת שזו אני. ימים פנויים, באמצע העשיה, לא נחשבים לבטלה גמורה. ולגבי כל אותם ספרים שנכתבים: בשבח הבטלה, או - תמכור את הפרארי ותהיה מאושר, אני לא מאמינה להם.

 

[פנה קוטה]

אם היתה לי פרארי למכור

אולי הייתי בוחרת בבטלה. אבל זה עניין של אופי וערכים וכל מיני כאלה. אין שום דבר משובח בבטלה. בכל מקרה כמה שאנחנו מקטרים על עבודה, אחרי שבוע חופש כבר מחכים לחזור.

 

[ענבר.]

שבוע חופש, לא יותר.

בטיולים מאורגנים לחו"ל, למשל, נניח במסלול של שלושה שבועות, שמונת הימים הראשונים הם המוצלחים ביותר. בימים הבאים מתחילה איזו שהיא ירידה בכושר הספיגה של המטיילים, התרופפות משמעת, ואתה מתחיל לשמוע את הגעגועים לכרית, לסדין הפרטי ולכלב.

 

[פנה קוטה]

אז זהו - בקשר לכלב, הוא כבר לא.

הוא נובח על מלאכים.או רודף אחרי חתולים שבזבזו את 9 הנשמות שהיו להם.

 

[yariv v v]

אני להבדיל, לא מתגעגע לכלבים

או חתולים. אני מתגעגע לילדים שלי.

 

[yariv v v]

משהו לא ברור לי--

מה זאת אומרת "אחד שלא עושה כלום עם עצמו"?...הלוואי ולא הייתי צריך לעבוד,או אז הייתי יכול להקדיש את כל הזמן שבעולם להיות יותר עם הילדים שלי ועם אשתי,לתחביבים שלי (ויש לי לא מעט),לטייל....חסר מה לעשות? מי שלא יודע מה לעשות עם עצמו, יהיה מתוסכל בכל אשר יפנה---יעבוד או לא.זה בכלל לא משנה

 

[מונשיין]

לא עושה כלום עם עצמו

בקטגוריה הזו אני מכליל את מקבלי הקיצבאות בסגנון ה"מגיע לי", או בסגנון "בוא נדפוק את הסיסטם", את יושבי בתי הקפה, את לוגמי הטיפה המרה עד לסחיטה המוחלטת של הקיצבה, את ה"נכים המתחזים" ואת אלה שאין לי הסבר לגבי הכלום שלהם. אני חושב שבגיל מסויים כולנו אומרים שהלוואי והיתה לנו את אפשרות הבחירה של בין לא לעבוד ובין להקדיש לילדים ולתחביבים, בשלב כזה או אחר גם את החופש הזה אנחנו ממצים עד כדי חיפוש אחר ענין אחר. אני גם מסכים עם הנאמר שמי שלא יודע מה לעשות עם עצמו מתוסכל בכל מצב.