אוקיי, אז הנה:
טוב, לפני השיר, זה לא שיר בחרוזים, ואין לו עדיין לחן. זה...א... לא יודעת הלגדיר, אבל זה שיר
כתבתי אותו כשהייתי במצב רוח מוזר : הצחוק והחיוך והמילים התפוגגו ברוח, הרוח הנושבת על פני נשמות חסרות מנוח, החושבות על המלחמה הנוראה, הרוח הנושבת על מילים חרוטות באבן, שאיש שוב לא יקרא אותן בקול, הרוח הנושבת על בית קברות שלא נגמר. על מצבות שקועות באבן, על אדמה חסרת חיים. על בית קברות שלא נגמר. מה דעתכם?