איך שורדים
טוב, אז קודם כל כן, רבים מהסטודנטים הם ילדי עשירים/מבוססים. הלימודים די תובעניים בייחוד בשנים הקליניות אבל תלוי מאד איפה. מאחר והגעתי ללימודים אחרי תואר שני (ועבדתי כל השנים בתואר הראשון והשני), יכולתי לקצר שנת לימודים וגם השנתיים שעשיתי פרה=קליני היו די מרווחות ואפשרו לי יחסית להמשיך לעבוד. עכשיו כשאני בשנים קליניות, אני חייב לציין שלא ממש נותר לי זמן לעבוד. כך שיש לצפות לתקופות בהן צריך להתבסס קצת יותר על המשפחה. זה גם מאד תלוי איפה לומדים. אצלנו בטכניון יש הקפדה מאד רצינית על נוכחות במחלקות. אני יודע שבירושלים למשל, יש פחות הקפדה והלומדים שם מסוגלים למצוא יותר זמן לעבודה (זה כמובן בא על חשבון לימודים). איך מסתדרים? אין לי מושג, פשוט סוחבים הלאה, מהדקים את החגורה וקדימה. יש לי הרבה מה לומר על התייחסות המדינה לעניין אבל זה לא המקום והזמן. זה מאד עצוב אבל בד"כ צריך להיות מבוסס כדי להתקבל (אחרת למי יש זמן להשקיע בבגרויות ופסיכומטרי וקורסים של יואל גבע וכדומה) וצריך להיות די מבוסס כדי לשרוד 6 שנים. לא שזה בלתי אפשרי לשרוד גם אם לא מבוססים, זה פשוט יותר מתסכל ופחות קל. אבל גם זה נגמר בסוף ומתחילים לראות משכורת. יש גם מלגות אבל אי אפשר לחיות עליהן. זהו, איש לא הבטיח גן של שושנים אבל המטרה מקדשת את האמצעים לא?
