מִי הוּא זֶה וְאֵי-זֶה הוּא,
אֲשֶׁר-מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה. (מגילת אסתר פרק ז' פסוק ו')
כשהוא מופיע כאויב, קל יותר להילחם בו. אבל כשמופיע כנופת צופים (כשוקולד = הומניזם הורמוניזם.. פציפיזם וכו') זה הכי מסוכן.
כי הוא הופך אותנו לחיילי שוקולד ועל כך אמר חנוך לוין:
בוא חייל של שוקולד
בוא אלי אל המשלט
שב תנוח אל תירא (תוותר, יהיה בסדר..)
ותשוב לעפרך.