מי תוקע את הבניה במגזר הכפרי?

[ש מים]

מי תוקע את הבניה במגזר הכפרי?

עפ"י הסקר של מש' החקלאות (ומהיכרות עם השטח, אני נוטה לקבל את הנתון) כ-150 אלף יח"ד מאושרות ולא ממומשות במגזר. למה? (לא, לא דווקא רמ"י...) - בג"צ! בג"צ שהחליט שישוב כפרי קטן ומשפחתי, בו כל אחד מכיר את ריח הגרביים של שכנו, אינו רשאי להחליט על תנאי הקבלה ואינו רשאי לברור את מי הוא מכניס לביתו. אז יש תכניות מאושרות, אבל הישובים (בעיקר קיבוצים) עושים "חישוב מסלול מחדש" ולא ממהרים לממש... לדעתי הם יממשו הסופו של דבר, בדרך יצירתית, עד אשר רמ"י יחסום גם אותה. ואז שוב תהיה תקיעה. ככה זה...

 

[רשר]

"לא דווקא רמ"י.." אם לא! אז למה הם באים לדיוני הבג"צ ?

משלמים הון על חשבוננו לעו"דים כדי למנוע את התקדמות הישובים החקלאיים למצב של החלפת פרנסה עקב ירידת הערך הכלכלי של התפוקה החקלאית (שחלק לא קטן ממנה נובע מהממשלה) אכן רוב הקיבוצים ה"עשירים והמאוזנים" עברו כבר לפני יותר מ 40 שנה לעיסוקים אחרים כמקור פרנסה עיקרי בעוד מהמושבים נמעת כל אפשרות של עיסוק חלופי חוקי ע"י "רמ"י", סיפורי הבן הממשיך היחיד מתוך פחד שמא יפוצלו החלקות כמו באירופה לפני 500 שנים כבר לא באמת מפחידים כי ממילא ה"בן-ממשיך" מתפרנס מהכל חוץ מאשר מהמשק החקלאי ולכן מוטב שיתירו לו לבנות יחידות נוספות על המגרש לאחיו הרבים, אין בדברי למנוע הטלת מגבלות תכנון וכמות תושבים אבל המגבלה שרמ"י בשיתוף הקשת על 400 יחידות שמעבר לכך אין יותר ועדת קליטה תיצור לבסוף התכנסות ועצירה עם החבאת תושבים ע"י רישום כוזב (כבר היה מול הבריטים),
לסיכום - רמ"י ממשיך להתנהג כ"עריץ זר" במקום כנציג האזרחים של ארצנו לתכנון ארצי הגיוני,
לדוגמה רמ"י מונע כבר כ 10 שנים החלטות על מגרש, ועכשיו דורש מחיר ממגרש נחות בישוב צפוני כמחיר קרקע עידית לבניה במרכז הארץ, על המגרש יש בית בן 60 שנה במצב רע אך מתגורר בו בעל הזכויות שנרכשו כבר כחוק לפני כ 80 שנה אדם בן 96 החי מפנסיה וקצבה,

 

[ש מים]

יש הרבה צדק ואמת בדבריך

אבל "לא דווקא", כי במקרה זה (וועדות הקבלה) מקור הרוע הוא בג"צ דווקא...
ואגב, "לשם האיזון", במגזר הערבי המצב דומה מאוד. שם - בעקבות תביעה של עו"ד מהמגזר ("שמו שמור במערכת"

) ופסיקה של בהימ"ש המחוזי (בחיפה) - הפסיק רמ"י את נוהל "שיווק לבני מקום", ולכן ראשי הרשויות עצרו כמעט לחלוטין את השיווקים בקרקעות המדינה/רמ"י ברשויות במגזר.

 

[רשר]

ועדת קבלה יש גם בעיר כמו שפרעם,,, רק שהן לא רשמיות ומוכרות

אך בפועל הן מרשות לכל היותר שכירת דירה אך לא קניה,
כנ"ל שכונות בתל אביב בהן לא תוכל לקנות ללא אישור הועד,
לכן שרמ"י ימחל על כבודו המפוקפק ויעזוב לחלוטין את התערבותו בנושא, מי שרוצה הנחה בתשלום שזה מקור הכוח האמיתי של רמ"י יטרח ויבקש על פי החוק ולא יאלץ להתמודד עם "רשעים", כל העומד בסעיפי החוק יקבל מיד, לא עומד שינסה את מזלו בדין, ורמ"י אינו צד שאמור להתעסק במצב החברתי של ישוב ולתקוע את התפתחותו,

 

[ש מים]

מה לא היה מובן במה שכתבתי?

נושא וועדות הקבלה במושבים ובקיבוצים הוכתב לרמ"י ע"י בג"ץ והממשלה. בעקבות תביעות "עמותת שיח חדש" וחבריהם.
* להבהרה וליתר דיוק: בג"צ והממשלה (ב-"חוק וועדות הקבלה") לא פסל את וועדות הקבלה, אבל הוציא אותן למעשה מידי האגודות (המושבים והקיבוצים) ועיקר אותן מתוכן.

 

[דן רוזנצביג]

ועדות קבלה

אם אינני טועה,חוקק בכנסת חוק שאישר קיום ועדות קבלה ליישובים בנגב ובגליל של עד 400 משפחות. על פי החוק, ועדת הקבלה מורכבת מנציגי היישוב, התנועה שהיישוב חבר בה, נציג הסוכנות ונציג המועצה האזורית. כן קובע החוק שניתן לערער על החלטת ועדת הקליטה בפני ועדת השגות שחברים בה נציגים שלא מן היישוב[7]. החוק אושר בכנסת כתיקון לפקודת האגודות השיתופיות בתחילת 2011[7], ונודע בשם "חוק ועדות הקבלה". המתנגדים לחוק רואים בו פתח לאפליה[8], אך עתירתם לבג"ץ בדרישה לבטל את החוק נדחה ברוב דעות[9].

 

[רשר]

נכון, כי רוב המתנגדים לועדות לא חוו מחייהם

ישוב קטן שרוצה לגדול אך - בזהירות,
התוצאה נראית גרוע ודוגמאות לא חסרות כמו תחילת חייה הצולעים של חריש כישוב קטן והתאמת תכנון מחודש לעיר שנעשתה לקבוצת דרישות דיור מיוחדות (דת, רמת שרות,,) אך בפתיחת השיווק לכל נוצרה עיר מוזרה עם רמת שרות 1 ותושבים שדורשים רמת שרות 10, עוד נראה את ההתמודדות מול תוצאות הבחירות הראשונות בתום תקופת הועדה הממונה,

שאלו את תושבי דימונה מה היו עושים אם היתה שם ועדה כשהגיעו ה"עבריים"
מישהו הזכיר את יבנאל?
קו ה 400 נקבע כי ברוב הישובים הקטנים היו פחות מכך אך אין זו חשיבה אמיתית לעתיד אלא קיבוע מציאות ברף נמוך מהצורך האמיתי של אגודות לקבוע מי יתקבל אליהן למען שמירת האגודה מכניסה עוינת,

חשוב לזכור למה יש למדינה זכות להתערב בחיי האגודות - הנחה בתשלומי מס שלא פעם מיותרת לאגודה אבל מאפשרת לשלטון לשלוט,

ודוגמה מעולם העמותות שגם כשאין כל סיבה והצורך להרשם כעמותה נובע מחוק שלא מן העניין, נוצר מוקד כוח כמו רשם העמותות, להקת עו"דים סביבו יחד עם השלטון המקומי, - רוצים לתת לקבוצה פעילה - תנו עפ"י קרטריונים ברורים ואל תתערבו במערכת הפנימית (ציירים, צלמים, רקדנים, פסלים,,,), כן העיריה רוצה תרבות אבל יותר מכך כוח ומקום לנאומי כבוד!!!

 

[ש מים]

נכון, אבל לאחר ההרחבה רוב הישובים ההלו עוברים את המגבלה

 

[רשר]

ההנחה בחוק היא שישוב עם מעל ל 400 משפחות יכול לעמוד

מול כיבוש ע"י גורם זר ולכן כבר לא זקוק לועדת קבלה,
זו הטעות הגדולה שעדויות לה יש באי אלו ישובים בארץ,
הטענה שלי היא שהגבול לביטול הועדות אינו כמות אלא סגנון ותרבות חיים של ישוב,
כשם שאני רוצה זאת לקיבוץ / מושב אני רוצה זאת לקרית ספר, אלעד, וחבל על הנפילה של חריש במפלה הזו, יש צורך בתחימת קבלה בהתאם לאופי ולא כמות,

להזכיר נשכחות - רמת גן לא רצתה לקבל את שכונת בורכוב והצמודות אליה כי אופי "שכונות הפועלים" לא התאים לעיר המתפתחת ולכן לבסוף הן התאחדו לגבעתיים מה שנראה כיום כשני יצורים מלאכותיים ליד תל אביב

 

[ש מים]

אני לא יודע מה היתה כוונת המחוקק

אבל אני מסכים איתך חלקית בכל השאר. ההסתייגויות שלי הינן:

1. ישוב הטרוגני הנו חזק יותר - חברתית וכלכלית מישוב הומוגני (לעניין הכלכלי, ראה למשל את החוסן הכלכלי של הערים החרדיות והישובים הערביים. בנוגע להיבט החברתי אני כותב מתוך הכרה מעמיקה של ישובים ההומוגניים שונים. אם כי - כמובן - יש הבדלים התלויים הגודל ובאוכלוסייה).
2. מבחינה חברתית - של יצירה חברה חזקה ו-"חברית/תומכת" (להבדיל מממגזרית-מפוצלת) יש חשיבות קריטית בהטרוגניות.
3. יש דרכים תכנוניות לאפשר ישוב מעורב ועם זאת המאפשר חיים חסרי חיכוך ותוך שמירת מאפיינים ייחודיים לכל חברה החיה בו, וזה ללא סתירה ואולי אף תוך הכוונה ועידוד לסעיפים הקודמים שכתבתי.