לנון , מקרטני וקמצוץ טאואיזם
אני מניח שלהעלות תהייה מן הסוג הזה , אף על פי שהיא כל כך מתבקשת , ומן הסתם אלפים ורבבות ברחבי הפלנטה ישבו (או עמדו) והתדיינו (או התווכחו) בסוגיה הנ"ל משולה לאדם לא צעיר היושב על ספת הפסיכיאטר שבמסגרת הפסיכואנליזה שהוא החליט לבצע באותו אדם , שואל אותו את השאלה הנצחית , זו שפרויד הגה אותה לראשונה במוחו השטוף והפך מאותו רגע את ההתייחסות לנפש האדם לבינארית - "מי השפיע יותר על מהלך חייך , אביך או אמך?" , הפסיכיאטר ללא ספק משוכנע שע"י תהייה מעין זו על קנקנו הנפשי של האיש הוא יוכל להגיע להשגים נכבדים , ההבדלים והדיכוטומיות בין "השפעת אם" ל"השפעת אב" (בניסוח פשטני) נידונו בספרות המקצועית שקשורה ל"מדע" הפסיכולוגיה אינספור פעמים , רבבות מאמרים נכתבו אודותיה ואלפי פסיכולוגים ופסיכיאטרים ניקרו זה לזה את העיניים בכדי לנסות להוכיח שהתזה שלהם בנושא הסבוך הנ"ל היא היא הנכונה... אבל ...לאדם הלא צעיר הנ"ל , שנדרש לענות על שאלה כל כך פשטנית וכל כך חסרת סיכוי , אין תשובות...מצד אחד , אמו היתה זו שבתקופת ילדותו הקדישה לו את רוב תשומת הלב , ליטפה אותו בטרם הלך לישון וחיבקה אותו כשהוא בכה , היא זו שהתווכחה עם המורים שלו כשאלה אמרו שה"תלמיד לא משקיע" והצליחה לשכנע אותם שהם טועים ורק נדרש מהם ללכת מעט לקראת הנער , היא זו שהביטה בחברות שהוא הביא הביתה בעיניים ביקורתיות , וזו שבאה לבקר אותו כל בבסיס כל שבת בה הוא נשאר שבת . מאביו , לעומת זאת , לא זכור לו ולו חיבוק אחד שהעניק לו , אביו מעולם לא קרא לו סיפור לפני השינה , ומעולם לא השאיר לו ארוחה חמה על השולחן כשהוא חזר מבית הספר , אביו מעולם לא תיחקר אותו בקשר לחברות שלו ומעולם לא העיר לו הערות על החולצה בירוק מזעזע שאיתה בחר ללכת לחתונה של הבן דוד , נדמה היה שאביו ממש מתעלם ממנו ... אך ברגע ששאלה קשה הציקה לו , ברגע שהוא נתקל באיזושהי בעיה , הוא זוכר שדווקא אל אביו היה הולך , כי זה תמיד התחיל את משפטיו במשפט שהיה כל כך אהוב עליו , וכל כך התחבר אליו "תשמע עצה מגבר לגבר". כבר שהוא היה בן 12 הוא זוכר שאביו השתמש ב"גבר" , וכמה שהוא אהב את זה. אז לשאול אותו מי השפיע עליו יותר ? זה שכשהוא דיבר אליו זה תמיד היה בגוף ראשון ובגובה העיניים ? You say you wanna revolution והיה מסוגל להודות שלמרות שחצי ממה שהוא אומר הוא חסר משמעות , הוא יגיד אותו בכל זאת או שמא זה שסיפר לו סיפורים ארוכים ונהדרים שהאנלוגיה שלהם לחיים היתה כה חדה It always leads me here, Lead me to your door ואולי זה שהיה חייב לתבל כל משפט שלו בקורט רוחניות וחשיבה מופשטת words are flowing out like endless rain into a paper cup זה שכל קלישאת אהבה משומשת שיצאה לו מהפה נשמעה כאילו המלאך גבריאל בכבודו ובעצמו הגה אותה Changing my life with a wave of her hand או שמא זה שהסוריאליזם שלו גרם לו להבין שהעולם הוא ללא ספק לא מה שהוא נראה , וקיימים בו ללא ספק מימדים אחרים שאפשר לחקור Cellophane flowers of yellow and green towering over your head המטופל החביב יכול היה להמשיך ולהמשיך ותהות על קנקנו של מי מהם , אך הוא חש שאין בכך כל טעם . הוא , כנראה בניגוד לפסיכיאטר שלו , לא ממש הצליח ליצור את הניתוק הנ"ל בין שניהם , ולהתבונן בהם בתור שתי ישויות נפרדות , עבורו , הם תמיד היו ישות אחת ויחידה , שאיזושהי הצטרפות מקרים מרטיטה ומדהימה גרמה להם להתפצל לשתיים , למעשה , הוא נזכר ,גרמה להם להתפצל לארבע. קשה לו באמת להאמין, שעבורו , קיים יקום , שבו שתי הישויות הללו פרודות באיזושהי צורה . בשבילו הן השלם שאין כל דרך שיתקיים אם חלק ממנו יעלם , איזון מושלם , ואין כל דרך להתייחס למושלם הזה בדרך אחרת.
