מכביה!
כמו שאמר פעם שחקן שגילם בחור על הספקטרום - החיים הם כמו קופסת שוקולד... אני חושב שכך גם תחרויות ההתעמלות במכביה.
יצא לי לקפוץ ולראות חלק ניכר מהגמרים.
בראש ובראשונה, תמיד מרגש לראות אירוע גדול, ותמיד מרגש לראות את המתעמלות שזוכות למעמד כזה, ועוד יותר את ההורים שנרגשים בקהל. היה מלא עד אפס מקום, ונאלצתי לעמוד, שזה פושט תענוג בנסיבות האלה... אולי ב2021 יעבירו את התחרות למקום גדול יותר.
מבחינת התחרות עצמה - לא היו שם יותר מדי בשורות. המתעמלות הישראליות לרוב עדיין נעצרות בדאבל בקיפול בקרקע, ירידה של סלטה לפנים עם בורג מהקורה, ועל עבודת המקבילים עדיף לא לדבר כלל - מאז ומתמיד המכשיר החלש - ואין אופק.
אבל במקום להתמרמר - אפשר לציין כמה נקודות אור.
1 - הקאמבקים
אופיר נצר היא הדבר הכי קרוב למתעמלת ברמה בינלאומית שיש לנו, והקאמבק שלה מרשים. היא קלילה, כל מה שהיא עושה נראה פשוט ולא מאולץ, הקפיצות שלה נהדרות, תרגיל הקרקע שלה (ברגים יפים לפנים ולאחור, קומבינציות) חורג מפס היצור הישראלי הרגיל (דאבל בקיפול\קירוס, סלטה לפנים עם בורג, דאבל בורג לאחור). לא ראיתי אותה על המקבילים במכביה, אבל בתרגיל המצורף מאיזו תחרות באירופה, אפשר לראות תרגיל לא לגמרי מבושל, אבל עבודה מעניינת ויצירתית (ראה ירידה) שהן פרי מאמץ של מתעמלת מוכשרת ומאמן יצירתי. מעניין שמאז הפציעה אופיר התקדמה כל כך במכשירים האחרים, ואילו בקפיצות היא נמצאת איפה שהיא היתה לפני הפציעה (שזה עדיין הטופ הישראלי). אני מאחל לה המון בריאות, ובקצב הזה יש למה לצפות ב 2018.
גם לגאיה גלעדי מגיע שאפו על קאמבק מפציעה. גאיה מתעמלת אגרסיבית וחזקה. שמחתי על מדלית הזהב בקורה, בין היתר כי היא מבצעת ירידה פשוטה, אבל שיוצאת מערבית - ועל כן יכולה להתפתח לדברים גדולים (או אפילו רגילים, כמו דאבל סלטו למשל...) ראיתי אותה בקפיצות ובקורה - ורוב האלמנטים אכן היו מילקוט האלמנטים שאנחנו רואים כאן - ואני מקווה שהיא תוכל להשאר בריאה ולהביא בשורות, הפתעות ויותר מקוריות בשנה הבאה.
2. יעל גנון - מי זאת? ראיתי בחימום שהיא מבצעת ריי (toe-on tkachev) וגם שפושניקובה, ונדהמתי. בתרגיל עצמו היא הגדילה לעשות - וניסתה לחבר את השפושניקובה להכט ולעזיבה העצומה הזאת. אז נכון - היא נפלה. ואין לה ירידה מהמקבילים, והעליות שלה לעמידת ידיים לוקות מאד בחסר, אבל וואו - לא רואים את הדברים האלה בארץ בנפרד, ובטח לא נסיונות לחבר אותם ברצף... שאפו למתעמלת המקסיקנית הזאת.
3 - הדור החדש - את ליהיא רז ראיתי רק בגמר הקרקע. היא לא חריגה בנוף הישראלי - אבל מה שכן חריג הוא שהיא כל כך קטנטונת, שתענוג לראות אותה מבצעת דאבל בקיפול בכזאת קלילות ועם נחיתה כל כך רכה. הדבר הנוסף הוא שהיא מרמת השרון - לא מהפועל תל אביב או עלה רעננה. כל תוספת למועדונים הגדולים תעשה עם קהילת ההתעמלות רק חסד - מעבר להבאת הזדמנויות לקהלי יעד חדשים, האגודות האלה יכולות רק לדחוף אחת את השניה ואת כל הענף קדימה.
תמיד חשבתי שהפועל תל אביב והמאמנת זהבה זיסמן הגיעו לגדולות כשהיתה פה תחרות קשה ומאתגרת. בשנות ה90 המוקדמות מיחאי ברשטיין בנה את מיכל שחף, ומאיה שני מהפועל תל אביב הגיע לגדולות בינלאומיות שעד היום אנחנו לא רואים. אותו הדבר קרה לקראת אולימפאדת לונדון, כשולריה מקסיוטה פרחה תחת שרביטו של אהרון ליטווין, ופתאום רוני רבינוביץ' התקדמה כמו like never before
כולי תקווה שליהיא רז וצוות המאמנים שלה ימשיכו ביד בטוחה ומקורית. ששנה הבאה נראה התקדמות ממשית, ויותר הפתעות. עזיבות חדשות, ירידות חדשות מהקורה, קפיצות מתקדמות יותר, ועוד הרבה מועדונים שמייצרים מתעמלות במסלול האולימפי ומעלות את הרף.
כמו שאמר פעם שחקן שגילם בחור על הספקטרום - החיים הם כמו קופסת שוקולד... אני חושב שכך גם תחרויות ההתעמלות במכביה.
יצא לי לקפוץ ולראות חלק ניכר מהגמרים.
בראש ובראשונה, תמיד מרגש לראות אירוע גדול, ותמיד מרגש לראות את המתעמלות שזוכות למעמד כזה, ועוד יותר את ההורים שנרגשים בקהל. היה מלא עד אפס מקום, ונאלצתי לעמוד, שזה פושט תענוג בנסיבות האלה... אולי ב2021 יעבירו את התחרות למקום גדול יותר.
מבחינת התחרות עצמה - לא היו שם יותר מדי בשורות. המתעמלות הישראליות לרוב עדיין נעצרות בדאבל בקיפול בקרקע, ירידה של סלטה לפנים עם בורג מהקורה, ועל עבודת המקבילים עדיף לא לדבר כלל - מאז ומתמיד המכשיר החלש - ואין אופק.
אבל במקום להתמרמר - אפשר לציין כמה נקודות אור.
1 - הקאמבקים
אופיר נצר היא הדבר הכי קרוב למתעמלת ברמה בינלאומית שיש לנו, והקאמבק שלה מרשים. היא קלילה, כל מה שהיא עושה נראה פשוט ולא מאולץ, הקפיצות שלה נהדרות, תרגיל הקרקע שלה (ברגים יפים לפנים ולאחור, קומבינציות) חורג מפס היצור הישראלי הרגיל (דאבל בקיפול\קירוס, סלטה לפנים עם בורג, דאבל בורג לאחור). לא ראיתי אותה על המקבילים במכביה, אבל בתרגיל המצורף מאיזו תחרות באירופה, אפשר לראות תרגיל לא לגמרי מבושל, אבל עבודה מעניינת ויצירתית (ראה ירידה) שהן פרי מאמץ של מתעמלת מוכשרת ומאמן יצירתי. מעניין שמאז הפציעה אופיר התקדמה כל כך במכשירים האחרים, ואילו בקפיצות היא נמצאת איפה שהיא היתה לפני הפציעה (שזה עדיין הטופ הישראלי). אני מאחל לה המון בריאות, ובקצב הזה יש למה לצפות ב 2018.
גם לגאיה גלעדי מגיע שאפו על קאמבק מפציעה. גאיה מתעמלת אגרסיבית וחזקה. שמחתי על מדלית הזהב בקורה, בין היתר כי היא מבצעת ירידה פשוטה, אבל שיוצאת מערבית - ועל כן יכולה להתפתח לדברים גדולים (או אפילו רגילים, כמו דאבל סלטו למשל...) ראיתי אותה בקפיצות ובקורה - ורוב האלמנטים אכן היו מילקוט האלמנטים שאנחנו רואים כאן - ואני מקווה שהיא תוכל להשאר בריאה ולהביא בשורות, הפתעות ויותר מקוריות בשנה הבאה.
2. יעל גנון - מי זאת? ראיתי בחימום שהיא מבצעת ריי (toe-on tkachev) וגם שפושניקובה, ונדהמתי. בתרגיל עצמו היא הגדילה לעשות - וניסתה לחבר את השפושניקובה להכט ולעזיבה העצומה הזאת. אז נכון - היא נפלה. ואין לה ירידה מהמקבילים, והעליות שלה לעמידת ידיים לוקות מאד בחסר, אבל וואו - לא רואים את הדברים האלה בארץ בנפרד, ובטח לא נסיונות לחבר אותם ברצף... שאפו למתעמלת המקסיקנית הזאת.
3 - הדור החדש - את ליהיא רז ראיתי רק בגמר הקרקע. היא לא חריגה בנוף הישראלי - אבל מה שכן חריג הוא שהיא כל כך קטנטונת, שתענוג לראות אותה מבצעת דאבל בקיפול בכזאת קלילות ועם נחיתה כל כך רכה. הדבר הנוסף הוא שהיא מרמת השרון - לא מהפועל תל אביב או עלה רעננה. כל תוספת למועדונים הגדולים תעשה עם קהילת ההתעמלות רק חסד - מעבר להבאת הזדמנויות לקהלי יעד חדשים, האגודות האלה יכולות רק לדחוף אחת את השניה ואת כל הענף קדימה.
תמיד חשבתי שהפועל תל אביב והמאמנת זהבה זיסמן הגיעו לגדולות כשהיתה פה תחרות קשה ומאתגרת. בשנות ה90 המוקדמות מיחאי ברשטיין בנה את מיכל שחף, ומאיה שני מהפועל תל אביב הגיע לגדולות בינלאומיות שעד היום אנחנו לא רואים. אותו הדבר קרה לקראת אולימפאדת לונדון, כשולריה מקסיוטה פרחה תחת שרביטו של אהרון ליטווין, ופתאום רוני רבינוביץ' התקדמה כמו like never before
כולי תקווה שליהיא רז וצוות המאמנים שלה ימשיכו ביד בטוחה ומקורית. ששנה הבאה נראה התקדמות ממשית, ויותר הפתעות. עזיבות חדשות, ירידות חדשות מהקורה, קפיצות מתקדמות יותר, ועוד הרבה מועדונים שמייצרים מתעמלות במסלול האולימפי ומעלות את הרף.
