broken child
New member
מכורה בכל רמח אבריי...
זה התחיל מהתמכרות לכאב. הייתי בדיכאון עמוק והתמכרתי לחתכים. אחר כך היו נסיונות אבדניים ולא מעט,כדורים,כוויות ומה לא. עם הפרעת האכילה שלי זה היה השיא. היה-ועדיין. אני בנאדם נורא קיצוני.יש אצלי שחור ויש לבן <<<בקושי>>> אבל אין אמצע. אני גם נורא עקשנית וכשאני מחליטה ללכת עם משהו עד הסוף-אני עושה את זה. אני חולה.יש לי הפרעת אכילה קשה כבר 4 שנים. אני בולמית אבל אמרו לי,ז"א איבחנו אותי גם כאנורקסית.למרות שזה רק בגלל החשיבה האנורקטית והעובדה שהגעתי גם לתת משקל ותת תזונה. אני מכורה. ואני בכלל לא יודעת אם אני רוצה להיגמל. כי נורא רע לי. אני לא יודעת לחיות,מרגישה שהעולם הזה גדול עליי ואני בסך הכל ילדה. אמנם אני בת 20,אבל עברתי כבר כל כך הרבה. אשפוזים,בתי חולים,טיפולים-וכלום לא עזר. שני ההורים שלי היו מכורים לסמים קשים. אבא שלי נקי כמעט 14 שנה ואמא שלי נראה לי 11 שנה או 10. הם מול העיניים שלי ואני יודעת שאם הם עשו את זה-זה אפשרי. אבל הבעיה הגדולה שלי זה הפחד.פחד משתק.פחד קיומי כזה.וחרדות. לפעמים אני פשוט מתכרבלת בתוך עצמי,כמו עובר קטן ורועדת מפחד.אני יודעת שהיו לי בעבר התקפי חרדה,אבל היום זה רק חרדה. אני בתקופה נורא קשה. השתחררתי מאשפוז של 8 חדשים ממחלקה פסיכיאטרית שהייתה לי כמו בית. אבל בגלל שבזמן האחרון נהיה לי שם ממש רע-השתחררתי. אני לא ממש יודעת מה יהיה... בעיקר אני מפחדת מהלא ידוע. אתמול גם החלפתי התמכרות בהתמכרות,מה שאני עושה הרבה פעמים...ובמקום להרביץ עוד בולמוס פשוט שתיתי. השתכרתי ובמצב הגופני שלי זה ממש לא טוב. לא יודעת עוד מה להוסיף... רק רציתי לשפוך טיפה את הכאב שלי.
זה התחיל מהתמכרות לכאב. הייתי בדיכאון עמוק והתמכרתי לחתכים. אחר כך היו נסיונות אבדניים ולא מעט,כדורים,כוויות ומה לא. עם הפרעת האכילה שלי זה היה השיא. היה-ועדיין. אני בנאדם נורא קיצוני.יש אצלי שחור ויש לבן <<<בקושי>>> אבל אין אמצע. אני גם נורא עקשנית וכשאני מחליטה ללכת עם משהו עד הסוף-אני עושה את זה. אני חולה.יש לי הפרעת אכילה קשה כבר 4 שנים. אני בולמית אבל אמרו לי,ז"א איבחנו אותי גם כאנורקסית.למרות שזה רק בגלל החשיבה האנורקטית והעובדה שהגעתי גם לתת משקל ותת תזונה. אני מכורה. ואני בכלל לא יודעת אם אני רוצה להיגמל. כי נורא רע לי. אני לא יודעת לחיות,מרגישה שהעולם הזה גדול עליי ואני בסך הכל ילדה. אמנם אני בת 20,אבל עברתי כבר כל כך הרבה. אשפוזים,בתי חולים,טיפולים-וכלום לא עזר. שני ההורים שלי היו מכורים לסמים קשים. אבא שלי נקי כמעט 14 שנה ואמא שלי נראה לי 11 שנה או 10. הם מול העיניים שלי ואני יודעת שאם הם עשו את זה-זה אפשרי. אבל הבעיה הגדולה שלי זה הפחד.פחד משתק.פחד קיומי כזה.וחרדות. לפעמים אני פשוט מתכרבלת בתוך עצמי,כמו עובר קטן ורועדת מפחד.אני יודעת שהיו לי בעבר התקפי חרדה,אבל היום זה רק חרדה. אני בתקופה נורא קשה. השתחררתי מאשפוז של 8 חדשים ממחלקה פסיכיאטרית שהייתה לי כמו בית. אבל בגלל שבזמן האחרון נהיה לי שם ממש רע-השתחררתי. אני לא ממש יודעת מה יהיה... בעיקר אני מפחדת מהלא ידוע. אתמול גם החלפתי התמכרות בהתמכרות,מה שאני עושה הרבה פעמים...ובמקום להרביץ עוד בולמוס פשוט שתיתי. השתכרתי ובמצב הגופני שלי זה ממש לא טוב. לא יודעת עוד מה להוסיף... רק רציתי לשפוך טיפה את הכאב שלי.
אני חושבת שכבר עברתי הכל בולמיה אלכוהול סמים אין ספור ניסונות התאבדות וכל מה שהשגתי בדרך שעזר לי להרוג ולמחוק את עצמי עוד קצת אני חושבת שהפתרון טמון בעיקר בזה שצריך להאמין שיש בשביל מה להתחיל להבין... את החשיבות שלך בעולם ולהעריך את עצמך... זה הכל עניין של רצון ועבודה קשה.... צריך להסתכל קדימה ולהתעלם מהנפילות שבדרך למטרה ואני יודעת שקל מאוד להגיד וקשה לבצע אבל זה אפשרי... למרות שעכשיו אני לא במצב מתאים להטיף למישהו מוסר אני מוצאת סיפוק בלנסות ולעזור לך....ולחזור ולהגיד שזה אפשרי....
