מכורה למשחקים
נראה לי שכבר כמה שנים אני מחליפה התמכרויות ומבזבזת את החיים שלי באופן פושע. קודם כול, אני רוצה לציין, למען ההגינות גם עם עצמי, שכנראה התעייפתי מהחיים, יותר נכון מהחיים שאני נאלצת לחיות, ובהדרגה אני מגיעה למצב שכבר כמעט לא אכפת לי מכלום. אני עוד מנסה לעשות פה ושם משהו, אבל אחרי כל כך הרבה שנים שהמאמצים שלי עולים בתוהו, אחרי כל כך הרבה אכזבות, אחרי שהתרגלתי לטפס על קירות חלקים ולהיווכח שמהיוזמות וההשתדלות שלי לא יוצא הרבה אם בכלל , אני כבר חוסכת מאמצים ומעדיפה לבלות את זמני בנעימים עד כמה שאפשר. מצבי האישי והכלכלי כל כך דחוק, שאין לי כמעט אפשרות לבלות, אז אני מבלה בדברים שלא עולים כסף, בדרך כלל בבית. אני בת 50 פלוס, בלי בן זוג ובלי ילדים, גרה לבד ויש לי קשרים רופפים עם המשפחה ומעט חברים. אינני עובדת באופן מסודר כבר שנים, בגלל קושי גדול להשיג עבודה. פה ושם נופלת לי עבודה קטנה ואני חיה בצמצום רב. אני כל הזמן מחפשת עבודה, אבל זה פשוט לא הולך. יש לי השכלה אקדמית ומקצוע חופשי, אבל הפרנסה קשה. אין הרבה עבודה בתחום שלי והשכר די נמוך. אני חיה מהיד אל הפה, חייבת כספים, מתקשה לעמוד בהוצאות הבסיסיות ותמיד צריכה לשבור את הראש איך לשלם את הדברים החיוניים. בשנים האחרונות התעייפתי ממלחמת ההישרדות הבלתי פוסקת, מהניסיונות והיוזמות שרובם אינם צולחים ומהמרדף הנושא אחרי פרנסה, כסף, אהבה... אני אומרת לעצמי שאסור לי לוותר, שצריך לעשות ולנסות עוד ועוד, אבל בקושי גוררת את עצמי לעשות משהו. אני מכורה למחשב, מסוגלת לשבת ימים שלמים על המחשב ולגלוש באינטרנט, וכרגע הבילוי המועדף עליי הם משחקים ברשת. אני מסוגלת לבלות בזה שעות על שעות וימים על ימים, ומדובר בחודשים רבים. לפני כן הייתי מכורה לצ'אט. בנוסף לכול אני מכורה לאוכל. אני מסוגלת לאכול חצי לחם עם ריבה פרוסה אחרי פרוסה. כיוון שאין לי כסף, אני קונה בעיקר אוכל זול, ומחר למשל אקנה ב-10 השקלים שנשארו לי לחם וריבה מהסוג הכי זול. נראה לי שהתפתח בי מין רעב נפשי, בנוסף לרעב לאוכל איכותי. לפעמים אני נגעלת מעצמי, אבל ממשיכה, כאילו יש בתוכי חור שחור ענק שדורש להתמלא. כך גם בעניין המשחקים. אני נדבקת לכיסא בתיעוב וממשיכה. האמת היא שאין לי כל כך בשביל מה לטרוח ולקום. יש לי אינסוף בעיות לטפל בהם, בעיקר בעיות ביורוקרטיות שקשורות לכסף, לחובות, לבנק, אבל הטיפול הזה לא צפוי להביא תוצאות משמעותיות. וזה כרוך בכל כך הרבה ניירת ופרטים קטנים שאין לי כוח. בעבר נלחמתי ברשויות ובמוסדות על זכויותיי, וזה עזר קצת , בדיעבד ספק אם הצדיק את ההשקעה. היום אני פשוט מותשת. מדי פעם אני מקימה את עצמי, שולחת עוד קורות חיים, הולכת לעוד ראיון עבודה, ושוב לא יוצא מזה כלום, ואני רק רוצה להישאר בבית ולשחק ולשתות עוד כוס תה עם פרוסה בריבה. אם לא די בזה, אני גם מכורה לשינה. כלומר אני שונאת מאוד ללכת לישון, אבל עוד יותר שונאת להתעורר. אני מסוגלת לישון 10 ו-12 שעות ומעבירה לילות רבים בלי שינה, אבל כשאני כבר נרדמת, אני לא מצליחה לקום בשעות נורמליות. נהייתי זומבי מטומטמת וחסרת סבלנות, הרגשות שלי נעשים קהים, אני כבר לא מיואשת אלא מעבר לזה. עלה בדעתי שאולי כדאי לי לשתף אתכם בחוויות מחיים סגורים וחסרי טעם, שאולי אולי יצא מזה משהו. עכשיו כשעשיתי את זה, אני מרשה לעצמי עוד משחק לפני השינה. לילה טוב.
נראה לי שכבר כמה שנים אני מחליפה התמכרויות ומבזבזת את החיים שלי באופן פושע. קודם כול, אני רוצה לציין, למען ההגינות גם עם עצמי, שכנראה התעייפתי מהחיים, יותר נכון מהחיים שאני נאלצת לחיות, ובהדרגה אני מגיעה למצב שכבר כמעט לא אכפת לי מכלום. אני עוד מנסה לעשות פה ושם משהו, אבל אחרי כל כך הרבה שנים שהמאמצים שלי עולים בתוהו, אחרי כל כך הרבה אכזבות, אחרי שהתרגלתי לטפס על קירות חלקים ולהיווכח שמהיוזמות וההשתדלות שלי לא יוצא הרבה אם בכלל , אני כבר חוסכת מאמצים ומעדיפה לבלות את זמני בנעימים עד כמה שאפשר. מצבי האישי והכלכלי כל כך דחוק, שאין לי כמעט אפשרות לבלות, אז אני מבלה בדברים שלא עולים כסף, בדרך כלל בבית. אני בת 50 פלוס, בלי בן זוג ובלי ילדים, גרה לבד ויש לי קשרים רופפים עם המשפחה ומעט חברים. אינני עובדת באופן מסודר כבר שנים, בגלל קושי גדול להשיג עבודה. פה ושם נופלת לי עבודה קטנה ואני חיה בצמצום רב. אני כל הזמן מחפשת עבודה, אבל זה פשוט לא הולך. יש לי השכלה אקדמית ומקצוע חופשי, אבל הפרנסה קשה. אין הרבה עבודה בתחום שלי והשכר די נמוך. אני חיה מהיד אל הפה, חייבת כספים, מתקשה לעמוד בהוצאות הבסיסיות ותמיד צריכה לשבור את הראש איך לשלם את הדברים החיוניים. בשנים האחרונות התעייפתי ממלחמת ההישרדות הבלתי פוסקת, מהניסיונות והיוזמות שרובם אינם צולחים ומהמרדף הנושא אחרי פרנסה, כסף, אהבה... אני אומרת לעצמי שאסור לי לוותר, שצריך לעשות ולנסות עוד ועוד, אבל בקושי גוררת את עצמי לעשות משהו. אני מכורה למחשב, מסוגלת לשבת ימים שלמים על המחשב ולגלוש באינטרנט, וכרגע הבילוי המועדף עליי הם משחקים ברשת. אני מסוגלת לבלות בזה שעות על שעות וימים על ימים, ומדובר בחודשים רבים. לפני כן הייתי מכורה לצ'אט. בנוסף לכול אני מכורה לאוכל. אני מסוגלת לאכול חצי לחם עם ריבה פרוסה אחרי פרוסה. כיוון שאין לי כסף, אני קונה בעיקר אוכל זול, ומחר למשל אקנה ב-10 השקלים שנשארו לי לחם וריבה מהסוג הכי זול. נראה לי שהתפתח בי מין רעב נפשי, בנוסף לרעב לאוכל איכותי. לפעמים אני נגעלת מעצמי, אבל ממשיכה, כאילו יש בתוכי חור שחור ענק שדורש להתמלא. כך גם בעניין המשחקים. אני נדבקת לכיסא בתיעוב וממשיכה. האמת היא שאין לי כל כך בשביל מה לטרוח ולקום. יש לי אינסוף בעיות לטפל בהם, בעיקר בעיות ביורוקרטיות שקשורות לכסף, לחובות, לבנק, אבל הטיפול הזה לא צפוי להביא תוצאות משמעותיות. וזה כרוך בכל כך הרבה ניירת ופרטים קטנים שאין לי כוח. בעבר נלחמתי ברשויות ובמוסדות על זכויותיי, וזה עזר קצת , בדיעבד ספק אם הצדיק את ההשקעה. היום אני פשוט מותשת. מדי פעם אני מקימה את עצמי, שולחת עוד קורות חיים, הולכת לעוד ראיון עבודה, ושוב לא יוצא מזה כלום, ואני רק רוצה להישאר בבית ולשחק ולשתות עוד כוס תה עם פרוסה בריבה. אם לא די בזה, אני גם מכורה לשינה. כלומר אני שונאת מאוד ללכת לישון, אבל עוד יותר שונאת להתעורר. אני מסוגלת לישון 10 ו-12 שעות ומעבירה לילות רבים בלי שינה, אבל כשאני כבר נרדמת, אני לא מצליחה לקום בשעות נורמליות. נהייתי זומבי מטומטמת וחסרת סבלנות, הרגשות שלי נעשים קהים, אני כבר לא מיואשת אלא מעבר לזה. עלה בדעתי שאולי כדאי לי לשתף אתכם בחוויות מחיים סגורים וחסרי טעם, שאולי אולי יצא מזה משהו. עכשיו כשעשיתי את זה, אני מרשה לעצמי עוד משחק לפני השינה. לילה טוב.
