מכות בין ילדות

[שפנדוזה מרדימון]

מכות בין ילדות

שלום, אני אב גרוש הרואה את בנותיו פעמיים בשבוע לפי הסדרי הראיה המקובלים. הילדות הן בגילאי 12 ו8 וחצי. פעמים רבות כשהן אצלי באוטו או בבית מתחילה ביניהן קטטה שיכולה לגלוש למכות חזקות וזה כמובן מסתיים בבכי בדרך כלל של הקטנה אם כי אני יודע בודאות שלפעמים היא עצמה זו שמציתה את האש. אני וגם גרושתי שנתקלה באותה תופעה מתלבטים כיצד לטפל בתופעה. מצד אחד הילדות הן ילדות מאוד טובות ורוב הזמן מסתדרות אבל כשזה גולש לפסים אלימים קשה להישאר אדישים. זה גם ברור לי שפיזית לגדולה יש יותר כוח ולכן באמת הקטנה יוצאת עם ידה על התחתונה אבל זה לא אומר שיש לה פחות אחריות למריבה ואני לא רוצה שיווצר חלילה מצב שאני תמיד מצדיק את הקטנה רק כדי להגן עליה מפני אחותה הגדולה. אשמח לשמוע מבעלי נסיון איך אתם מתמודדים עם מריבות של הילדים שלכם. האם אתם מענישים? את מי? ומה אם אינכם יודעים מי התחיל? תודה מראש, זאב

 

[schlomitsmile]

האם זה קורה גם כשאין אף הורה בסביבתן הקרובה? לילדים יש כלמיני דרכים לזכות בתשומת-ליבנו ../images/Emo13.gif אני זוכרת למשל מתוך הקלטת של אריק אינשטיין לילדים, באחד הקטעים שהילדים משוחחים על חוויית האחאות, ילדה אחת מתלוננת כמה שאחותה הקטנה מעצבנת, ולסיום אומרת בשקט: "אבל כשאמא לא בבית, אנחנו מסתדרות". אני שואלת, כי נראה לי שלפני שחושבים על תגובה, חשוב להבין מה עומד בבסיס העניין.

 

[שפנדוזה מרדימון]

השבוע למשל היה מקרה שלא היה לידן אף מבוגר

בן הזוג של גרושתי היה בחדר סמוך והוא נזעק לחדר מהצעקות. אני מכיר את הפירוש שקשור בתשומת הלב אבל קשה לי להאמין שזה מה שעומד פה כהסבר המכריע. אני זוכר אותי ואת אח שלי רבים והולכים מכות בנוכחות ההורים וגם לבד. אני הרבצתי לו פשוט כי...הייתי הבכור ויכולתי. אני באמת לא זוכר כיצד הגיבו הוריי בכל מקרה אבל אני בטוח שלפעמים כבן בכור הייתה לי הרגשה שהם עומדים לצידו רק בגלל שהוא קטן יותר ואני לא רוצה שדבר דומה יקרה לי עכשיו בתור אבא.

 

[schlomitsmile]

אם אתה משוכנע שלא בזה העניין אולי שווה למצוא רגע רגוע, ולנהל איתן שיחה? להתחיל מלהקשיב להן, לא מלהגיד להן. למשל, לפתוח בערך ככה: "גם אמא וגם אני, שמנו לב שאתן מתקוטטות ומרביצות לעיתים קרובות. זה בסדר שאחיות יריבו לפעמים, אבל מענין אותי לדעת מה אתן חושבות ומרגישות בעניין המכות." חשוב לדעתי להזהר לא לגלוש לרמת "היא התחילה". לא מעניין אותנו כרגע מי אשם, אלא האם המצב הנוכחי מרגיש להן תקין או טעון שינוי. והיה ויוסכם שהמצב טעון שינוי, הבה נחשוב יחד כיצד ניתן לשנותו. מה כל אחת יכולה לעשות כשאחותה מרגיזה אותה, מלבד להרביץ. ואולי גם מה אפשר לעשות מראש כדי להרגיז פחות. אפשר גם לומר בשלב מתקדם בשיחה, שהגבול ההורי- של שני ההורים- הוא אלימות. בלי קשר למה מי עשתה, אתם לא מרשים להרביץ.

 

[שפנדוזה מרדימון]

מסכים לגבי הגבול וכמובן לגבי ההסברים

יחד עם זאת אני מניח שהתנהגות מהסוג הזה שלא לגלוש לאלימות היא התנהגות נלמדת. האם יש טעם בסנקציות במקרה שבכל זאת יש אלימות? אם כן,אילו סנקציות וכנגד מי להפעיל אותן כשאנחנו כהורים לא בטוחים מי התחיל. האם יש מקום לסוג של ענישה קולקטיבית לשתיהן לצורך ההרתעה?(מודה שכילד עונשים כאלה היו הכי שנואים עליי כי ידעתי שאני נענש על משהו שעשה מישהו אחר)

 

[schlomitsmile]

לדעתי שיחה שכזאת צריכה להקדים עונשים. אחרי שהן מקבלות הקשבה ויחס מכבד, יש יותר סיכוי שזה יגביר מוטיבציה לשמור על זה ולהוכיח שהן אכן ראויות ליחס בגובה העיניים. כמו כן, אחרי שהגענו יחד איתן להבנה שזה האינטרס שלהן לשנות את המצב, אין כאן עניין של להשמע להוראות השרירותיות של ההורים, אלא אתם עוזרים להן לשמור על האינטרס שלהן. ואז, אפשר להסכים יחד איתן האם ומה יהיה העונש. אין קשר למי התחיל- הנקודה היא שאלימות לא באה בחשבון בשום מקרה. מישהו התחיל? אוקיי, יש אופציות מגוונות לתגובה(עליהן בדיוק צריך לדבר- מה איך וכו'). זה לא או שאני שותקת ונותנת לה לעשות לי רע או שאני מרביצה לה. אני נתתי לבני דוגמא כזאת: אם מישהו מרעיש נורא ב 12 בלילה. הוא נורא מפריע לי. אבל אם אצא להרביץ לו- אסתבך עם המשטרה. זה לא אומר שאני צריכה לסבול בשקט: אני יכולה לפנות אליו בנימוס ולבקש שיחדל, אם זה לא עוזר- לדבר עם שכנים אחרים שגם הם יעירו לו, אם זה לא עוזר-לומר לו שאאלץ לפנות למשטרה, אם גם זה לא עוזר- לפנות למשטרה. יש אלטרנטיבות לאלימות, ומי שבוחר בה פוגע באינטרס של עצמו כי הוא מסתבך עם החוק, מתובע הופך לנתבע.

 

[שפנדוזה מרדימון]

שיחות מהסוג הזה אכן התקיימו

הדברים ידועים ומוכרים וגם אני וגם גרושתי הסברנו אותם לא פעם לילדות. לפעמים יש לי רושם שגם אם הן מבינות את הדברים הן בכל זאת שוכחות את עצמן לפעמים. פתחתי את השרשור כדי להבין כיצד עליי לנהוג כשאני עד להתלקחות ביניהן. האם יש טעם בצעד נוסף מעבר להפרדת הכוחות? האם לנסות להבין מי התחילה או להעניש את שתיהן? אני כמובן יכול לבקש מהן שהם יחליטו מהו העונש במקרה שזה יקרה שוב אבל אני תוהה אם אני עצמי מרגיש חסר אונים הן כן ידעו איזה עונש להציע?

 

[schlomitsmile]

לא רוצה לנדנד../images/Emo9.gif אתה אומר "הסברנו להן" אבל אני לא כ"כ דיברתי על להסביר להן... אלא שזה ייצא מהן, לעזור להן להגיע לתובנה בעצמן. כשההורים מסבירים ומסבירים- זה הרבה פעמים נכנס מאזן אחת ויוצא מהשניה. לכן נראה לי שעדיף להניע תהליך שיקרה בתוכן (שזה מה שנקרא חינוך, לדעתי), תהליך שנותן להן אחריות, ואז אפשר לצפות מהן גם לקחת אחריות על מעשיהן. מכירה את מצבי חוסר האונים האלה: הפשוש שלי למשל (בן 7 וחצי) איחר באופן קבוע לחזור מביה"ס. שוחחתי, הבטחתי פרסים אם יגיע בזמן, עונשים אם יאחר. יוק. הייתי חסרת אונים. ואז שאלתי אותו, איך הוא מציע לפתור את המצב (אחרי שהסכמנו שהמצב הקיים לא נעים לאף אחד מאיתנו, כי אני דואגת וכועסת והוא בוכה). הוא הציע שאשים לו בבקר ממתק בתיק. הממתק עטוף בפתק שהכנו יחד ועליו כתוב ומצוייר: פרסים או כעסים? התשובה- במעשים! הפלא ופלא, הוא החל לחזור בזמן ../images/Emo13.gif לא תמיד, אבל הרבה פעמים לילדים יש רעיונות טובים... לגבי את מי להעניש אם וכאשר מגיעים לזה: כמו שכתבתי, לדעתי מי שמרביצה - חרגה מהגבול. בכלל לא משנה מי התחילה. בלי קשר, אפשר לשוחח אח"כ ולנסות יחד להבין איך התדרדר המצב, בלי לחפש אשמה אלא להבין את הדינמיקה כדי לראות איך ניתן לשנותה בעתיד.

 

[שפנדוזה מרדימון]

אני בהחלט אנסה לבקש מהן שיחשבו על דרכי טיפול

אצלי לפחות שיחה לעולם איננה נאום או מונולוג. כמובן שחשובה ההקשבה ובכל זאת תמיד יש לי ספקות עד כמה הילד יצליח טוב ממני להציע פתרונות. אבל לנסות זה לא מזיק... גם אם לא יעבוד אני תמיד יכול להחזיר את הנושא אליי ולקבוע את הכללים בעצמי. חוץ מזה דווקא בימים האחרונים הן ילדות ממש טובות אז למה לקלקל... נשמור את הטיפים ליום סגריר

 

[schlomitsmile]

../images/Emo140.gif

 

[לימור מאורנית]

איזה מותק אתה

למה אתה לא אבא שלי???

 

[gils33]

בנוסף לכל מה ששלומית אמרה

אשמח לומר ברוכים הבאים ואתה מוזמן להישאר איתנו כאן

העצות הנפלאות של שלומית

 

[לימור מאורנית]

יש לי שאלה

אתה לא רבת עם אחיך כשהיית ילד? הרי כל הילדים רבים אחד עם השני וככה גודלים לא צריך לעשות מזה עניין למה לעשות? שיריבו בסוף ירגעו אתה יכול להיות דיי לריב וזהו וכמובן לא להתרגש יותר מידי

יש לי עוד שאלה מה עדיף? המצב שלי שאין לילדה שלי עם מי לריב? תשמח שיש לך שתיים