מכירים את אטלס שסחב על גבו את העולם

מכירים את אטלס שסחב על גבו את העולם

אז ככה אני מרגישה, ביחוד היום. עכשיו חזרתי מבית הספר של הבן הגדול, בן עשר וקצת,בית ספר רגיל, ובו שמעתי משתי מורות שונות על ההשתוללות של הבן שלי ועל התחושה שהוא אוצר בתוכו זעם גדול ביותר ופורק אותו על ילדים אחרים. גם בבית הוא מתנהג נורא והוא ואחיו הקטן רבים ומרביצים וזורקים חפצים אחד על השני. הוא בכלל לא מקשיב לי ופורק כל עול. האם נכשלתי בחינוך? האם בגלל שכוחותי אופסים בגלל הילדה נתתי לו להדרדר ככה? אני מנסה לעזור לו כמה שאני יכולה ולא מצליחה. הוא הולך לטיפול פסיכולוגי, הולך להרבה חוגים שהוא רוצה, מזמין חברים, הולך לחברים, אנחנו קונים לו הרבה דברים אבל את הדבר הכי חשוב כנראה שאנחנו מפספסים: זמן רגוע ושקט איתו, תשומת לב אינסופית. אוי, כמה שאני מרגישה רע עם עצמי עכשיו.
 

נונינה

New member
כמה שאני מבינה אותך.....

המחיר שמשלמים האחים של הילדים שלנו הוא גדול. גם הבן השני שלי משלם, והיתה תקופה שהוא פשוט הוזנח - עד שהוא התחיל ל"זייף" ומאז גם לו יש פסיכולוג. אני מנסה כל פעם לאזן, לתת גם לו, אבל האנרגיה מוגבלת וכך גם השעות ביום. אין פיתרון פלא, וצריך להלחם בכל החזיתות. וכל פעם לעשות "איזון גלגלים" מחדש מבחינת איפה משקיעים וכמה..........
 

שרון123

New member
מזדהה, ושולחת לך ../images/Emo24.gif

מאחלת המון כוחות. חוץ מזה לא ממש יודעת מה להגיד. אני עוד לא מצאתי את הפתרון. לפעמים ההתלבטויות כ"כ קשות, בגלל זה הפגישה במיח"א הייתה כ"כ קשה לי, הם נגעו בפצע פתוח. מצד אחד אני עושה הכל בשביל ירדן, ומצד שני אני חושבת לפעמים שהבנים לא מקבלים מספיק, ואפילו חוטאת במחשבות נוראיות כמו שאולי כדאי יותר להשקיע בילדים הבריאים, שם הסיכוי להצליח גבוה יותר.
 
שרון, אלו לא מחשבות נוראיות

גם אני חושבת כך לפעמים. מה שאני כן יותר ויותר חושבת עליו הוא לחלק הכל שווה בשווה. עדיין לא עושה אבל בכיוון.
 

Diana M

New member
שיריתה יקרה , אפילו בקיבוץ נהוג

היה לומר כי כל אחד יתן על פי יכולתו ויקבל על פי צרכיו. אז האידיולוגיה הזו לא הביאה את הקיבוצים רחוק מדי, אך הרעיון בהחלט נכון. לא ניתן לתת לכולם שווה בשווה. זה לא קורה גם במשפחות בהן אין ילדים בעלי צרכים מיוחדים. אך כפי שנונינה אמרה, צריך כל הזמן לעצור, לעשות הערכות ולאזן בהתאם. שולחת חיבוק חם
 

נ ג ה 33

New member
זמן איכות

את יכולה להחליט שיום בשבוע מוקדש אליו. באותו יום החליטי שאחה"צ שלמים מוקדשים רק אליו, עם הדברים שמועדפים אליו במחינת בילוי ועשייה. כך תוכלי להסיר את נקיפות המצפון שלא מרפות...
 

yonitbrk

New member
הזדהות

רב טוב לכן ושוב כהרגלי עקב המגבלות של הילדים אני נכנסת בשעה מאוחרת ובצורה לא סדירה לפורום. בכל אופן כפי שאמרת וכל פסיכולוג יחזק את זה בעקבות הדאגות והריצות אחרי טיפולים לילדים החריגים באיזה שהוא מקום אנחנו שוכחים את אלו הבריאים ולא תמיד מתנה או צ´ופר או חבר וכו´ מכסים אחרי חסרונם של ההורים או תשומת ליבם האישית הקטנה ולו רק מספר דקות ביום שיהיו רק שלו או לפחות פעם בשבוע - שבועיים וההשקעה כאן היא פשוט לטווח ארוך כי תמיד יש את המחשבה שהוא גדול והוא יכול להבין אבל אנחנו שוכחים שבלבם פנימה הם ילדים והם לא חייבים להבין את הבעייתיות וגם הם רוצים את שלהם ולדעתי ההשקעה בילדים הבריאים היא לטווח ארוך כי בסופו של דבר הם יהיו המשענת שלנו בשלב רחוק יותר ורצוי לעשות מאמץ ולשפר את מערכת היחסים שלנו איתם ולבנות אותה בצורה כזו שתהיה מספיק חזקה וטובה גם לעתיד הרחוק כי אל תשכחו שבשלב מסוים אנחנו נזדקן ויגמרו הכוחות ומי שיהיה שם בשבילנו זה הם הילדים הבריאים שיצטרכו לצערנו למלא את מקומנו ולשאת בנטל אם ירצו בכך והכל תלוי בנו בצורה שבה נבנה את מערכת היחסים איתם
 
למעלה