מפזרת צלילים ברוח
New member
מכירים את הימים האלו שכולם מעצבנים אתכם?
אז היום הוא יום כזה. איכשהו נוצר מצב כזה שכל דבר שאני מנסה לעשות, יש לאנשים הערות לא ענייניות או לא קשורות עליו ובאמת שנמאס לי.
מה הקטע של אנשים להתערב בעבודה של מישהו אחר שלא קשור אליהם?! למה כשאני מדברת עם מישהי מהמשרד שלי על מקרה מסוים, מישהו שנמצא במשרד במקרה רואה לנכון להעיר לי שאני לא פועלת נכון כי "לא מדובר בX, מדובר בY" - למרות שכן מדובר בX, אבל מה לעשות שמי שלא מכיר את הסיפור לא יהיה מודע לפרטים?!
מה הקטע של אנשים להתעקש שלא להקשיב ולהעיר לך בלי להקשיב/לקרוא, למשל כשהבאתי למנהל אחת המחלקות מסמכים מסוימים והוא החליט שזה לא קשור למקרה ונזף בי שאני "קופצת מנושא לנושא", בזמן שהמסמכים שהבאתי היו קשורים לאותו נושא שבגללו פניתי מלכתחילה, ואת זה הוא גילה אחרי שקרא אותם. התנצלות לא קיבלתי אם אתם תוהים.
מה הקטע של אנשים להלבין פני מישהו אחר ולהכריז בקול רם לפני אנשים אחרים "אמרת שתעשי X ולא עשית, שלחתי לך מייל והתעלמת ממנו" - בזמן שגם עשיתי את אותו X וגם עניתי למייל כבר אתמול, אבל למה להתייחס לעובדות. כמובן שאחרי שעשיתי ריפליי נוסף למייל עם המענה ושלחתי שוב את האסמכתא למה שעשיתי, לא קיבלתי שום התנצלות. אם לפחות היא הייתה אומרת לי את זה באופן אישי ולא גורמת לכמה אנשים לחשוב שיש אמת במה שאמרה...
איך אנשים לא מסוגלים לקבל את העובדה שקורה שלא שומעים אותם, או שמי שהם דיברו אליו לא קלט שהם דיברו אליו, במיוחד אם אתם מדברים אליו בזמן שהוא מנהל שיחת טלפון או מנהל שיחה עם מישהו אחר. ולא, זה שלא שמענו אותך לא אומר שום דבר על הנכונות שלנו לבצע את העבודה שלנו, על רמת האינטלגנציה שלנו ועל בריאותנו הנפשית, זה בעיקר אומר שלא שמענו אותך, ואם אתה כל כך משוכנע שלא הייתה סיבה שלא נשמע אותך, יהיה יותר יעיל להמליץ על רופאים בהתמחויות אחרות מפסיכיאטריה.
זה כלל ידוע שכל אחד רוצה שיטפלו בו מייד, אבל אני עדיין לא המשרתת הפרטית של אף אחד, ואם עדיין לא הספקתי לבצע את מה שביקשת לפני שעה זה לא בגלל שישבתי רגל על רגל או שיחקתי סוליטר, זה כי יש לי עוד דברים לבצע והייתי עסוקה בהם, ועם כל הכבוד לך - יש מטלות ואנשים בחברה שקודמים לך.
ולדבר הכי מעצבן: אני לא חושבת שיש למישהו זכות להעיר לי על דברים שאני עושה בהפסקה שלי ובמיוחד לא על עצם העובדה שאני לוקחת הפסקה, דבר שמעוגן בחוק ורוב בני האנוש זקוקים לו. אני לא חושבת שיש מישהו במקום להעיר לי שזה לא לעניין שאני הולכת להביא לעצמי אוכל ושאני יכולה להזמין משלוח או לבקש ממישהו שיביא לי, ולטעון שאני "רק מתעסקת באוכל שלי", במיוחד שאותו אדם אינו המנהל שלי וגם לא קרוב.
הוצאתי, אבל אני עדיין רושפת...
אז היום הוא יום כזה. איכשהו נוצר מצב כזה שכל דבר שאני מנסה לעשות, יש לאנשים הערות לא ענייניות או לא קשורות עליו ובאמת שנמאס לי.
מה הקטע של אנשים להתערב בעבודה של מישהו אחר שלא קשור אליהם?! למה כשאני מדברת עם מישהי מהמשרד שלי על מקרה מסוים, מישהו שנמצא במשרד במקרה רואה לנכון להעיר לי שאני לא פועלת נכון כי "לא מדובר בX, מדובר בY" - למרות שכן מדובר בX, אבל מה לעשות שמי שלא מכיר את הסיפור לא יהיה מודע לפרטים?!
מה הקטע של אנשים להתעקש שלא להקשיב ולהעיר לך בלי להקשיב/לקרוא, למשל כשהבאתי למנהל אחת המחלקות מסמכים מסוימים והוא החליט שזה לא קשור למקרה ונזף בי שאני "קופצת מנושא לנושא", בזמן שהמסמכים שהבאתי היו קשורים לאותו נושא שבגללו פניתי מלכתחילה, ואת זה הוא גילה אחרי שקרא אותם. התנצלות לא קיבלתי אם אתם תוהים.
מה הקטע של אנשים להלבין פני מישהו אחר ולהכריז בקול רם לפני אנשים אחרים "אמרת שתעשי X ולא עשית, שלחתי לך מייל והתעלמת ממנו" - בזמן שגם עשיתי את אותו X וגם עניתי למייל כבר אתמול, אבל למה להתייחס לעובדות. כמובן שאחרי שעשיתי ריפליי נוסף למייל עם המענה ושלחתי שוב את האסמכתא למה שעשיתי, לא קיבלתי שום התנצלות. אם לפחות היא הייתה אומרת לי את זה באופן אישי ולא גורמת לכמה אנשים לחשוב שיש אמת במה שאמרה...
איך אנשים לא מסוגלים לקבל את העובדה שקורה שלא שומעים אותם, או שמי שהם דיברו אליו לא קלט שהם דיברו אליו, במיוחד אם אתם מדברים אליו בזמן שהוא מנהל שיחת טלפון או מנהל שיחה עם מישהו אחר. ולא, זה שלא שמענו אותך לא אומר שום דבר על הנכונות שלנו לבצע את העבודה שלנו, על רמת האינטלגנציה שלנו ועל בריאותנו הנפשית, זה בעיקר אומר שלא שמענו אותך, ואם אתה כל כך משוכנע שלא הייתה סיבה שלא נשמע אותך, יהיה יותר יעיל להמליץ על רופאים בהתמחויות אחרות מפסיכיאטריה.
זה כלל ידוע שכל אחד רוצה שיטפלו בו מייד, אבל אני עדיין לא המשרתת הפרטית של אף אחד, ואם עדיין לא הספקתי לבצע את מה שביקשת לפני שעה זה לא בגלל שישבתי רגל על רגל או שיחקתי סוליטר, זה כי יש לי עוד דברים לבצע והייתי עסוקה בהם, ועם כל הכבוד לך - יש מטלות ואנשים בחברה שקודמים לך.
ולדבר הכי מעצבן: אני לא חושבת שיש למישהו זכות להעיר לי על דברים שאני עושה בהפסקה שלי ובמיוחד לא על עצם העובדה שאני לוקחת הפסקה, דבר שמעוגן בחוק ורוב בני האנוש זקוקים לו. אני לא חושבת שיש מישהו במקום להעיר לי שזה לא לעניין שאני הולכת להביא לעצמי אוכל ושאני יכולה להזמין משלוח או לבקש ממישהו שיביא לי, ולטעון שאני "רק מתעסקת באוכל שלי", במיוחד שאותו אדם אינו המנהל שלי וגם לא קרוב.
הוצאתי, אבל אני עדיין רושפת...
