איילת יקרה../images/Emo141.gif
קוראת את דברייך בכמה פורומים, ושמחה שאת עימנו פה כי את מאוד ישירה וכנה בדברייך. בקשר לפחד שלך מלשמוח - למה? למה לא לשמוח, למה לא לשכוח את חוזי ומנבאי ה"יהיה בסדר", לשמוח כי את אחרי, לשמוח כי עברת את זה בשלום, לשמוח כי את פה, שמחה, ככה, כי יש סיבה טובה! למה לא לתת לחיים לחדור אלייך, עם השמחות, עם הפחדים? הרי אם תאגרי את זה בבטן שלך, זה רק יבאיש ניחוחות לא נעימים... איילת (אני אוהבת את שמך, הרי זהו שמי האמיתי...), אני מציעה לך לחשוב אחרת, לשנות את הדפוסים מההתחלה... למשל, לא לחשוב - או טו טו חוזרת לחיים נורמאלייים מכמה סיבות - ראשונה והכי חשובה, כי אין חיים נורמליים, הנורמה היא משהו שאת יוצרת. שנייה - קיבלת הזדמנות גדולה כשחלית, הזדמנות ללמוד דברים מחדש - האם תניחי לאפשרות של גדילה וצמיחה כזו? האם תקברי את כל מה שלמדת/חוית עמוק בליבך או שאולי תוכלי להעמיק, לצמוח, לגדול מהחוויה הזו? שלישית - מי שמעז לחוות עצב, מעז לחוות פחד, גם מעז לחוות שמחה ואושר, כולם יושבים על אותם מרכזי רגש, שאם את בולמת אותם הם נעצרים ונאלמים... אני תלמידה של החיים, ילדה של החיים ואוהבת אותם - יתנו אשר יתנו! אני לוקחת אחריות אישית על כל דבר ודבר שעברתי / עשיתי / חויתי בחיי, ויודעת שמהדברים הקשים אני לומדת הכי הרבה... ואגב "הסרט הזה"... יקירתי, הסרט שלך הוא רק שלך, עליו את לוקחת אחריות אישית, אליו את מגיבה בדרכים שנכונות לך... מצאי פטנטים שנכונים לך! בהצלחה!
