מכירים את זה שיש ימים של.....נכון

מכירים את זה שיש ימים של.....נכון

אתמול היה יום של
למישהי שפגשתי היה יום של.

לי היה יום של הזמנת הדרכות. החל מהבוקר ועד אחר הצהרים התקשרו אליי ובקשו שיעורים, חד פעמיים - פרטי, לאירוע, לקבוצת אורחים וכו'.
לאותה אישה שפגשתי היה יום שהיא הייתה רוצה למחוק. החל מהבוקר ועד הערב הכל היה לה בבלגן.

אחד הדברים הראשונים שהמורה שלי להילינג סיני אמרה לי - אדם קם כל בוקר אחרת. כל יום הוא מישהו אחר. כמובן שאז לא הבנתי את האמירה.
נכון שאנו קמים כל יום אותו "אנחנו"....אבל ה"אנחנו" האלו עוברים תהליכים, במיוחד במהלך השינה כשהמוח מפריש הורמונים ועוסק בחידוש ובניית הגוף.
התיאור של האדם השונה מיום ליום, תואם לתיאור של נחל. אין רגע שהוא זהה....המים כל הזמן מתחלפים.
ובעצם כך גם אנו, כל רגע האוויר בגופנו מתחלף ויותר מכך - התודעה שלנו יכולה להשתנות.

כלומר - אם אנו קמים בבוקר באנרגיה מסוג X היא יכולה להשתנות לסוג Y. השינוי יכול להיות מעצמו או שהוא יכול להיעשות על ידינו. אם אנו משוחררים בתודעה, הוא ינוע תמיד לכיוון הנכון לנו ואם אנו תפוסים הוא לא יקרה והיום ימשיך כמו שהוא. לפעמים הוא צריך להמשיך כמו שהוא מלכתיחלה.

לדוגמה - אקח את אותה אישה שהייתה רוצה למחוק את היום שלה:
היא קמה בבוקר ומיד הרגישה שהדברים לא מסתדרים.
היא המשיכה עם הדברים והם המשיכו באותה אנרגיה לא הרמונית.
אותה אינרציה לא נתנה לשינוי לקרות. האינרציה נבעה מהתנועה של הדברים ויחד עם זאת מתודעתה הלא שקטה של האישה. מבחינת...לעצור ולנוח זו פעולה קשה.

וכאן העניין.
כשאני קם בבוקר ומרגיש שהיום שלי לא הרמוני, אני עוצר. לוקח פאוזה מהכל. יושב לי בשקט, אפילו לא במדיטציה, פשוט עוצר. אני נותן לעצמי להשתחרר ונותן לזרימה הטבעית להיכנס למסלולה ההרמוני. אני לא נלחם בעשיית היום ולא מאלץ את עצמי. בדרך כלל לאט לאט מתחילה תנועה הרמונית לתוך יום שונה מזה שהתחיל.
בימים טובים מאוד אני יכול לתת לשינויים להתרחש מרגע לרגע ולחוות את הרגעים השונים במלואם. כל שינוי שקורה מביא לרגע הנכון ללא ההתערבות שלי. גם אם יש רגע לא הרמוני, הוא מתקבל בתוכי במלואו ואני חווה אותו כמה שצריך להיות באותו רגע. כך מעצמו הוא כבר הופך להרמוני.

הרגעים בחיים נותנים לנו סימני דרך, כשאנו לא מקשיבים להם אנו מתנגדים לתנועה הטבעית.
לכן, לסיכום :
אין כזה דבר יום של.....
יש רגע של.....ועוד רגע של.
אנחנו הופכים זאת ליום של......

יום הוא רצף של רגעים כמו שקו הוא רצף נקודות......כמה רגעים? כמה נקודות? תלוי ברזולוציה התודעתית שלנו
.
שיהיה יום נפלא....אוסף אין-סופי של רגעים נפלאים
 

dawadi

New member
כל יום

בכל תצורה, לדעתי הוא נכון :)

אם קמת ויש לך יום גרוע - זה סימן מעולה מעולה - יום אקטיבי ובעל משמעות יתרה לפניך! זה יום של בית ספר! הרבה מה ללמוד.

דווקא ימים שהכל זורם הם יותר סתמיים (לא שזו בעיה, זה גם מעולה, כאמור, אבל הם יותר סתמיים חחחח) פחות בית ספר, זה נע בין יום חופש מוחלט לעבודת סמסטר

כמובן - כדאי ושואפים שהימים יזרמו - כי כשהימים זורמים - אנחנו בתהליך למידה גבוהה יותר.

קשה להסביר את זה אבל מקווה שהצלחתי איכשהו...

בכל מקרה אני מצטרף לברכה שלך.
שיהיו ימים שהם אוסף מלא וכייפי של רגעים מודעים :)

 
צבי אתה מדבר ממקום הכי "נכון"......


כל רגע שקורה הוא נכון, אין כזה דבר לא נכון - ראה חתימתי

בשביל להבין זאת יש להיות בכך, אי אפשר להסביר זאת תמיד.
כשאני אומר למישהי שכל מה שקורה קורה בשבילה ובשביל הטוב שלה.....אז לך תסביר לה שכשאבא שלה פוצץ אותה במכות בתור ילדה, זה היה נכון בשבילה. ושכל הבלגן שיש לה בחיים בא בשבילה.....
והיא עוד מודעת לעצמה...לתפיסתה.

כשאנו מדברים על שלבים של מודעות, אחד מהם הוא הקבלה וההבנה שברגע שאני מרגיש לא טוב, אני נמצא באי הרמוניה עם הקיים. כשאני מקבל את הקיים בהבנה שהוא הנכון, אני יכול להיות בו ולשנות אותו במידת הצורך. השינוי הוא כבר שלב מתקדם יותר. ועוד יותר מכך - כשאתה בהרמוניה מוחלטת עם הקיים, השינוי, במידה והוא צריך לקרות, קורה מעצמו.
לקבל "מכה" מהחיים ולראות בה סימן להתקדמות, הוא דבר שלא קל לכולם. באומנות לחימה, כשאתה מקבל מכה, אתה מבין שלא שמרת על עצמך, שלא היית ער. אתה יכול ללמוד מכך לא לקבל מכה בפעם הבאה.....יש כאלו שלא לומדים וממשיכים לקבל מכות....זה נכון להם, אבל בכל זאת עדיף שהיו לומדים לא לקבל את המכות
.

ולסיכום....הכל נכון.
אבל אם הכל נכון, אז מה יש ללמוד
... מתבדח.
 

מיכי 10

Member
תוכל להסביר קצת את הדוגמה שנתת, צחי?

כתבת כך:

"כשאני אומר למישהי שכל מה שקורה קורה בשבילה ובשביל הטוב שלה.....אז לך תסביר לה שכשאבא שלה פוצץ אותה במכות בתור ילדה, זה היה נכון בשבילה. ושכל הבלגן שיש לה בחיים בא בשבילה.....".

אני שואלת מתוך סקרנות, כי כבר שמעתי דברים כאלה, אם כי לא בכזאת קיצוניות.

(ואצלי למשל, זה היה בדיוק להיפך: בגיל שלוש, אבא שלי נתן לי פעם "מכות על הטוסיק", ואחרי שהוא הבין שזה לא עוזר, כי המשכתי להתעקש על משהו ולא נשברתי, הוא החליט שיותר הוא לא יתן לי מכות אף פעם, והוא עמד בהחלטה הזאת שלו.
אז מה, זה "הפסד" שלי? לא נראֶה לי הגיוני. ודווקא הייתי ילדה טובה. עקשנית, אומנם, אבל בסך הכל ממושמעת. אולי דווקא כי לא היכו אותי?).
 
בטח....


קודם כל נראה לי שהבנת שהיא היתה צריכה לקבל מכות בשביל להתחנך....בשביל שזה יעזור למשהו....
זו ממש לא כוונתי.

1. אני מדבר על כך שכל מה שקורה לאדם קורה לטובתו העליונה.....לטובת נשמתו. לא לטובת גופו החי כאן.
2. חוויה קשה אכן יכולה להיות תשלום"עונש" נשמתי. אבל הוא אמור להביא ל"תיקון" נשמתי.
3. כשאדם חווה חוויה קשה, הוא יכול לכאוב אותה או ללמוד ממנה ואז - מעז יצא מתוק.
4. אם הוא למד ממנה, הוא הופך אותה לתיקון נשמתי - על זה אני מדבר.
5.כשאדם עובר חוויה קשה מאוד, בד"כ קשה לו לתפוס אותה כשיעור נשמתי, לכן הוא לא יכול לחשוב שהיא באה לטובתו. זה הצד השני של המצב עליו דיברתי.
6. ברמה הארצית, אדם שעושה תיקון, ממשיך את חייו טוב יותר מאשר לפני התיקון. כך שהוא מרוויח פעמיים. מה שיביא אותנו למקרה שלך......

אולי המקרה של אביך ושלך, הוא בכלל שיעור שלו יותר מאשר שלך. הוא שינה את הגישה שלו ותיקן את עצמו - נשמתו זכּה יותר.
תקראי איזה ניצוץ של אור הכנסת לעולם דרך אביך, עם המכה לטוסיק שקיבלת ועם העקשנות שלך
.

לילה טוב...
 

מיכי 10

Member
צחי, לא התכוונתי לכך.

הייתי המומה משני דברים:
1. מההתנהגות האכזרית של אביה אליה.
2. ממה שאמרת, שזה היה טוב בשבילה, כי לא יכולתי לראות כאן שום טוב. אני חושבת שכש"גומרים" ילד במכות, זה כי ההורה כועס כל כך, שהוא מאבד את העשתונות. לא כי הוא מתכוון לחנך את הילד, אלא אולי כי הוא רוצה לנקום בו על כך שהילד משגע אותו.

לגבי תיקונים, אני באמת לא מתמצאת. שמעתי על כך פה ושם. אפילו במקומות מסויימים ביהדות. אבל אין לי מושג אם זה נכון, ואיך אנחנו יכולים לדעת את זה. אם אינני טועה, זה מתקשר גם לעניינים של גלגול נשמות, שזה נושא שעוד יותר לא ברור לי, ואינני יודעת אם להאמין בו או לא. ושוב - גם ביהדות.

(ובאופן אישי - תמיד אני אומרת שבעיקרון הכל אצלי בסדר, ולא חסר לי כלום בחיים. וחושבת שעלי לומר תודה על הכל ולא לקטר. מצד שני, יש כמה נושאים אצלי שהם בכלל לא בסדר. אז אפשר להמשיך לחיות כך, וכאילו הכל בסדר, אבל זה עצוב וזה לא טוב. ואז אני תוהה, אם (במקרה שיש גלגולים קודמים) אולי הייתי בגלגול קודם כזאת נאכסית, שמגיעים לי העונשים האלה. ולך תדע...).

עכשיו לגבי תיקונים: בהמשך למה שכתבת בסעיף הראשון שלך, אני לא בטוחה אם הכוונה לתיקונים שיעזרו לבן אדם כאן, או שהם יכולים לעזור לו רק בעתיד, או במה שאתה קורא "טובתו העליונה".

טוב, אצלנו זה היה ממש בקטנה. אין להשוות כמה מכות על הטוסיק לילדה בת שלוש, כשהכוונה באמת לא היתה להתנקם, חלילה, אלא לחנך בלבד. כי אבא שלי היה באמת אדם טוב לב וחכם ונשמה זכה, גם בלי קשר לאותו מקרה פעוט.
אבל תודה על הדברים הנחמדים שכתבת בקשר אלַי.
 
הי מיכי....

לגבי התיקון:
אני חושב שכל מה שקורה לנו בא לחזק אותנו, לפתוח אותנו ולשפר את החיים שלנו....כאן.
התיקון שנעשה לנשמה משפיע על החיים כאן, משום שהוא משפר בעצם את האדם.
יש אנשים שעוברים חוויה קשה שאינה משפרת את חייהם כאן, משתי סיבות :
1. הם לא לומדים מהשיעור. כמו שנתתי דוגמה של קרב - אדם שלא לומד ממכה שקיבל, ולא שומר על עצמו למשל, ימשיך לקבל מכות גם בעתיד.
2. השיעור של הנשמה בגלגול הזה הוא לסבול....גם בשביל מערכת הקיום של היקום\הטבע האין סופי וגם בשביל ההמשך בגלגול הבא. זה למי מקבל את עניין הגלגולים.

זו הדעה שלי כמובן, בהחלט יתכן שאין לה קיום מציאותי
....אצלי כן, בכל אופן
.
 

מיכי 10

Member
תודה על ההסברים, צחי,

אם כי קשה לי קצת להתחבר אל כל זה. אולי אל חלק, או לאט לאט. :)
 

ינוקא1

New member
בדיוק


האדם מוגדר כ"חי" ולא כרובוט , כאשר הוא מודע לעצמו.

רק כאשר הוא מסוגל להתבונן על הדרך בה הוא הולך , על תחושותיו , ולא הולך כעיוור אחרי הרגליו.
ורק אז יש לו "בחירה".
אך רוב האנשים מדחיקים את הקול המודע , והולכים אחרי מה שהרגילו אותם.

לכן רוב האנשים חיים חיי רובוטים , וכאשר הם מתבוננים בעצמם זה אולי פעם בשנה.
כלומר יוצא שהם חיים באמת פעם בשנה.

לעומתם יש אדם מפותח יותר , המודע לעצמו פעם ביום.

ויש אדם המודע לעצמו בכל רגע - זהו אדם החי בכל רגע מחדש.

רק האחרון נחשב לאדם חי ובוחר באמת.
 
המשפט הלפני אחרון שלך
, הוא הסוד


בעקרון, אם אתה חי כל רגע מחדש, הרי אין בך אף חולי.
העניין הוא שמנטאלית אפשר להיות במקום הזה.....הפיזי לא תמיד הולך אחר המנטאלי......או שכן (כמובן) ובעצם הוא רק מראה שמנטאלית אתה לא חי כל רגע מחדש.....
.
 

ינוקא1

New member
זה בסך הכל עוד אתגר . . .


קטן עלינו


הקטע הוא שכדי לחיות כל רגע מחדש , צריך גם למות כל רגע מחדש , לקבל את החיים כ"לא מובנים מאליהם" . . . וזה קצת טריקי.
 
אכן...למות כל רגע מחדש זה לוותר

על כל מה שהשגתה עד אותו רגע, על הידע שלך, על היכולות שלך, על מי שאתה, על מה שבנית......
אבל אז אתה נולד לכל אלו חדשים, באופן בלתי מוגבל, שאינו תלוי ישירות במה שהיה לפני אותו רגע.

כמובן שמבחינה מעשית אנו חיים בשני הרבדים - ההמשכי והתלוי והחדש הבלתי תלוי - האין סופי.
 

ינוקא1

New member
השלמת לי את התמונה . . .


ההמשכיות זה בעצם הכח המתנגד להתחדשות.

וגם ההמשכיות היא חיונית עבורינו.

אז איך מתירים את הפלונטר ?

איך מרכיבים המשכיות והתחדשות ביחד ?

 
הי חבר....

עושים ריסט כל פעם, עד שהריסט קורה באופן ספונטני.

כשמתחילים למשל את תבנית הטאי צ'י, אנו נוהגים לשכוח את כל מה שעשינו בשיעור עד אותו הרגע. מורידים את כל התנועה מטה לרצפה, יחד איתה גם את המחשבה. מתחילים את התבנית מכלום מהוו-ג'י.

ממקום אחר - בקרב למשל, אתה חייב לעשות ריסט. אם קיבלת מכה, ואתה לא יודע לרענן עצמך ממנה, אתה תחטוף עוד אחת שתמשיך אותה. לוחם מיומןם, יודע לקחת הפסקה תודעתית מהמהלכים ולהיכנס לקרב "מחדש".

בסופו של דבר - התודעה עושה את הכל.

איך היא עושה זאת באמת...רק הניסיון נותן את התשובה המעשית.
 

ינוקא1

New member
היי , טוב לראות אותך כאן


ללא ספק היה בחור חכם האושו הזה . ..
(וגם תכמן לא קטן . . .).
 

בני33

New member
ינוקא,,,הזכרת משהו מאד מעניין,,,

ציטוט;אדם מוגדר כ ''חי'' ולא כרובוט.
וזה מעלה בי את השאלה{מי יודע באיזה פעם כבר}.
את השאלה,ואשתדל להיות ''עדין''
הרי יש כאלה שהגיעו למצבים שהם,,,
הרובוטים של ה''גורו'' שלהם.
הם אינם מסוגלים להתבונן ממש על הדרך.
כי,,,אמרו להם לכו בדרך זו וזו והם הולכים
כלומר; הם הולכים כעיוורים אחרי מוצא פיו של ה''גורו''.
 

ינוקא1

New member
מסכים במאה אחוז . ..

לפעמים ה"רוחניות" היא אשליה לא פחות גדולה מהחוסר רוחניות.

ואולי זה אפילו לא "לפעמים" אלא "בדרך כלל".
 
למעלה