מכירים את CONSOLATIONS?

englishfan

New member
מכירים את CONSOLATIONS?

6 יצירות קצרות נפלאות של ליסט לפסנתר...הצד הפחות מוכר שלו: יצירות מופנמות, לא וירטואוזיות, מאוד "קאמריות" ולכן ממש מדברות אלי... מומלץ!
 

lvbbb

New member
אז אתה בטח אוהב גם את האטיודים...

של שופן, למרות שהם הרבה יותר קשים לנגינה . ליסט ושופן היו חברים טובים ונתנו השראה אחד לשני ואף העתיקו זה מזה רעיונות מוסיקליים מדי פעם (הכל בצורה חברית כמובן).
 
שטויות

שופן וליסט לא היו חברים טובים ליסט קינא בשופן ולאחר ששמע את הכישרון ביצירות שופן הבין כמה הוא קטן לידו. שופן מצידו זלזל בליסט , הוא אמנם התרשם מיכולתו הטכנית אך זלזל בכל שכתב. שופן אף כינה את ליסט אפס. (אכן יצירותיו של שופן עולות בהרבה על הקישקושים הוירטואוזים שכתב ליסט)
 

lvbbb

New member
כל כל לא מדויק.....

שופן וליסט אכן היו חברים טובים, הם בילו יחדיו בחופשות והופיעו אף ברסיטלים משותפים,יתרה מזאת ליסט הוא שהציג את ז´ורז´ סאנד לשופן (דבר שהוא הצטער עליו אחר כך),שופן אף נהג לשתף את ליסט בפחדיו דאגותיו ובסודותיו הכמוסים ביותר .כששופן נפח את נשמתו ליסט היה ליד מיטתו. יכול להיות שליסט קינא בשופן ,ידוע שהוא העריץ אותו אך שופן גם נהג להתייעץ עם ליסט בעיניינים מוסיקליים כמו גם עם מנדלסון שגם עמו הוא התידד.אני מסכים ששופן היה פסנתרן ומלחין פסנתר יותר גדול מליסט אבל בשום פנים ואופן לא היייתי מכנה את יצירותיו כקשקושים.
 
לא נכון

היו קיימות שתי תקופות שונות ביחסים בין שופן וליסט. עד לפעם הראשונה שהם נפגשו ליסט חשב עצמו לגאון בלתי נלאה . אולם המפגש ביניהם היה טרגי עבור ליסט, הוא התאפס תחת גדולתו של שופן והיום הסטוריונים יודעים מעדויות מקורבים של ליסט, שהוא קינא בשופן והיה מדוכא תקופה ארוכה רק בשל המפגש ביניהם. שופן אכן זלזל בליסט וכינה אותו "אפס". ליסט מצדו פרש לתקופה ארוכה על מנת לעבוד קשה ולנסות להגיע לרמתו של שופן. רק לקראת אחרית ימיו של שופן, הסכים שופן להכיר בליסט כגאון. כשלי יש חברים, אני לא מכנה אותם אפס, ולא מקנאה בהם, ואתה?
 

lvbbb

New member
תפסיקי להמציא ולשכתב את ההיסטוריה..

שופן תמיד התרשם מיכולתו של ליסט כפסנתרן ואף היקדיש לליסט את האטיודים אופ´ 10 שהוא כתב אחרי שהוא שמע אותם בביצועו של ליסט בשנת 1832 ( 17 שנים לפני מותו ).ההתקררות ביחסים ביניהם התרחשה בגלל עיניני נשים ולא בגלל יכולתו המוסיקלית של אחד מהם.שופן תפס את ליסט בדירתו עם הפסנתרנית מארי פלייל שהיתה אשתו של קאמיל פלייל שהיה ידיד טוב שלו מאידך ליסט ניסה לשכנע את שופן להיפרד מז´ורז´ סאנד בטענה שהיחסים האלה יביאו אותו לשברון לב. שופן וליסט תמיד העריכו והעריצו זה את זה כפסנתרנים וגם כמלחינים לכן אני מציע לך להפסיק עם הכינויים המטופשים כמו אפס וקשקשן.
 
צא ולמד

הפסנתרן הישיש מוריץ רונטל, מאחרוני תלמידיו של ליסט, גילה בראיון לירחון האמריקני "סטריו רוויו" ב 1965: "לליסט יש הסטוריה סודית שהיום רק אני יודע עליה. היא קשורה בחלקה בשופן. היו שני ליסטים. האחד ליסט אשר כאדם צעיר כבש את העולם כולו והיה בשיא פרסומו. והיה ליסט אחר, שניהל מאבק לקיומו. ליסט שמע את שופן מנגן, ורישומה של הנגינה היה טרגי כמעט. הוא חש כאילו נמחץ בגדולתו המהממת של האיש. ומה לדעתך עשה? הוא פרש... ללמוד שש שעות ביום ארבע שנים רצופות. ליסט ביקש לפתח את האינדיוידואליות שלו כדי שיוכל להגיע לרמתו של שופן. שופן עצמו התיחס אל ליסט בביטול וכינה אותו ´אפס´ כשהוא משווה אותו לפסנתרן אחר,קלקברנר אותו העריך מאוד. לאחר ארבע שנות הלימודים האלה חזר ליסט לנגן ואפילו שופן הכיר בו כגאון". אגב, פרידריך קלקברנר , ששופן ציינו לטובה, היה פסנתרן גרמני שנולד במרכבה בין קסל לברלין. שופן הקדיש לו את הקונצ´רטו שלו במי מינור. נ.ב אני מניח שאת הקישקושים שרשמת לקחת מסרט טפשי ושטחי שגם אני ראיתי פעם.
 

lvbbb

New member
כנראה להתייחס לרכילות זולה ....

כהיסטוריה יותר מקובלת בשבילך,אגב המידע שבידי מבוסס על פרסומי מכון שופן שבפולין, אולי בעיניך זה לא נחשב הרבה אבל זאת ההיסטוריה האמיתית, אני גם לא מתייחס ברצינות לדרמטיזציות של הולייוד.
 

Sir Humphrey

New member
אוי ויי...

אני אישית לא מסכים כאן רק עם דבר אחד, וזה עם זה ששופן טוב מליסט. שופן יותר סנטימנטלי אולי, אבל לליסט יש חוש למבנה שגורם ליצירות של שופן להיראות מבולבלות לגמרי. ליסט יכל לכתוב יצירה מורכבת מאד (כמו המפיסטו ואלס), מהירה מאד עם הרבה דיסוננטים ומודלציות, ולגרום לה להישמע קוהרנטית לגמרי. אני אישית תמיד מעדיף את ההלחנה של ליסט ה"אפס" על שופן. ואגב, זה לא כל כך מופרך לייחס לליסט קנאה לשופן. להרבה מוסיקאים היה את המודל לחיקוי, לו הם סגדו גם אם לא תמיד בצדק.
 

lvbbb

New member
אני דווקא מסכים עם הגברת...

למרות שעיצבנה אותי עם כל הכינויים והרכילות הזולה , גם לא אכפת לי שליסט קינא בשופן ,גם לא התווכחתי על זה,אבל "אפס" או "קשקשן" הוא לא היה , לדעתי בתור מלחין לפסנתר שופן היה יותר טוב מליסט אבל באופן כללי ליסט היה מלחין יותר טוב כי הוא גם ידע להלחין לתזמורת ( רק נזכיר את הפואמות הסימפוניות "הפרלודים" ו- "מאזפפה" וזה מספיק)
 

ברשדל

New member
רק לצורך הפרוטוקול

שופן אכן זלזל בליסט, ואכן כינה אותו ´אפס´. וכבר נתקלתי בזה בשני מקורות שונים מהמנים. 1 ההיסטוריה של המוזיקה הקלאסית מאת צ´רבני בראד 2 הספר המומלץ והמענין ´פסנתרנים וענקים אחרים´ מאחר ששני המקורות מהימנים לגמרי איני מוצא סיבה מדוע לחשוב שאין כך הדבר. חוצמזה א. היכן נתקלת בכך ששופן לא כינה אותו ´אפס´ ב. גם אני לא מסכים עם הגברת בכך שליסט הוא קשקשן וירטואוזי. אולם אכן הוא נופל בהרבה הרבה הרבה משופן. אמנם מבחינת מבני היצירה ונאמנות לכתיבה לפי כללים הוא גדול, אך מרבית יצירותיו הן סתמיות מבחינה מלודית. חוצמזה בלי קשר לכלום הגעתי למסקנה שהיצירה לפסנתר הטובה ביותר היא הבלדה מספר אחד של שופן, פשוט מדהים ביופיו. אם כי יש לבחור בקפידה את הפסנתרן שמנגן אותה: רובינשטיין מוריד את היצירה לזנות לגטואית שמאלצית וחסרת כל יחוד. פוליני והורוביץ לעומתו מביאים את היצירה לפסגות יופי שאין כדוגמתם. חוצמזה: נא לקרוא את תגובתי ל sir H בקשר להשוואה לגבי קושי נגינה בין הסקרצו הרשון של שופן ל פולונז שלו
 

Sir Humphrey

New member
מסכים ולא מסכים....

הבלדה מס. 1 יצירה אדירה, והביצוע של הורוביץ לדעתי מדהים, ומומלץ לכל מי שאומר שהורוביץ זה רק טכניקה וכו´ וכו´. אבל כל מי שהסתכל על תוים של ליסט לא יכול לא להתפעל מהגאונות, מהאי צפיות, מההרמוניות הבלתי אפשריות ולמרות הכל מהמבנה. לדעתי, למרות הכל, אין כמו ליסט בכתיבה לפסנתר. פשוט הכי גדול.
 

ברשדל

New member
אשמח

אשמח לקרוא את תגובתך בקשר ליצירות קשות שנשמעות קלות ולהפך לתגובה שלי בשרשור למטה
 
למעלה