מכירים תחושה של "שבוי"?

מכירים תחושה של "שבוי"?

כך אני חש היום.
אני שבוי בידם של אנשים שהחולה לא ממש מטריד את המנוחתם.
אישפוז של יומיים כבר נסחב שבועיים, כשכבר ביום הראשון נקבי שאני חייב קוצב לב.

בשבוע שעבר בכלל היו יומיים כנס רופאים ואחר כך שישי שבת, משמע ארבעה ימים שלא עובדים הרופאים המקצועיים והבכירים.
וכמובן שיום ראשון הוא לא ממש יום עבודה אלא יום התארגנות לשבוע העבודה הבא שכולל בקושי עוד ארבעה ימים.....
הבאתי את כל המסמכים שצריך, אבל מי שאחראי על ההשתלה של "קוצב-הלב" דרש צילום אקו לב חדש של בית החולים והאחראי על המערכת הזו הסכים לתחינותיה של רופאת המחלקה וביום הזכרון אחר הצהריים כשכולם הלכו כבר הביתה, הוא עשה לי את הצילום.

אז ביום שני צילמו, ביום רביעי רק טרח הקרדיולוג לראות את הצילומים, והיום יום חמישי הוא יחליט איזה קוצב לב יושתל לי,
בינתיים אני לא יודע מכלום, אני כבר היום השני בצום, אתמול רק בצהריים הודיעו על ביטול בלי שום הסבר. היום כי אולי זה היום ועד שעה זו אין לי תשובה,
כאשר מחר שישי שבת לא עובדים ויום ראשון רק מתארגנים, ואם זה לא יהיה היום אז זה יקרה רק בתחילת השבוע השלישי.....

קוראים לזה בעברית:"חטא היוהרה".
כל אנשי המקצוע היהירים הללו שחושבים שהם אלוהים ומתנהגים בהתאם ומזלזלים בחולים, מארה על ראשם.
זה פשוט מייאש.
מענין למה אני כל כך שונא בתי חולים ???
 

י מ י ת 2

New member
שפירא, אני מכירה את התחושות האלה

שכאילו מזלזלים בך. כל אחד מאתנו חש בזמן מן הזמנים תחושות דומות והיה שותף לארועים מהסוג הזה.
לצערי הרב אני יודעת שיש לנו רופאים מצוינים אבל איכשהו המערכת לא מתפקדת כמו שצריך. אבל הנה אני מזהירה את עצמי מפני הכללות. כי יש ויש גם מקרים אחרים.
לפני שנים אחד מבני משפחתי נזקק למערכת הרפואית של ארה"ב. ולא לשכוח ששם חלק גדול מהאוכלוסיה אין לו בכלל ביטוח בריאות. אבל אני מתיחסת למי שיש לו ביטוח בריאות טוב , שזה המקרה של בן משפחתי, הטיפול היה לעילא ולעילא ובעיקר יעיל! שאלתי פעם אחד הרופאים שלי בארץ שחלק גדול מהרופאים שלנו עברו בשלב כזה או אחר בחייהם המקצועיים במערכת בריאות בארה"ב או באירופה באיזו ארץ ונחשפתם להתנהלות אחרת, אז מדוע אצלנו זה כל כך צולע. ואז הוא הסביר לי שמה שאני יכולה להגיד בקיצור הביורוקרטיה. כלומר ההתנהלות הניהולית היא כל כך מפגרת שזו אחת התוצאות.
הארכתי בדברי. שתדע שאתה לא לבד. (אולי זה ינחם אותך)...
אני מאחלת לך בריאות שלמה .
 

הדסהש1

New member
שפירא אם היית סלב כבר הכל היה מאחוריך

כך עובדת מערכת הבריאות..מאחלת לך שהכל יעבור בשלום...
כתוב תלונה לשרת הבריאות !!!!!!!!!!!!!!!
 
מאיר, לצערי אתה כל כך צודק,

כשלא יכולתי לדרוך על הרגל מרב כאבים, עברתי מאורטופד אחד לשני ולא עזרו לי בכלל, רק עוד כדורים שלא עזרו,
עד שרופא אחד אמר לי ,ככה בסוד, תזמיני תור לפרופ' , ושם שלמתי הרבה כסף, נכון שחלק הוחזר לי ,אבל למה הרופאים של הקופה לא נתנו לי טיפול כמו שצריך??? למה הייתי צריכה מעל שבוע לסבול כאלה כאבים , הרגשתי שהם פשוט נפנפו אותי !
ושלחו אותי הביתה עם כאבים נוראים בלי לעזור לי !
תאמינו לי שגם אני כל כך שונאית להגיע אליהם ולבקש מה עזרה, הרי זה מה שמגיע לי, אני משלמת מספיק בשביל פעם שצריכים אותם, שיתנו טיפול טוב!
 

ladybug4NLP

Active member
איזה בית חולים? כי בשיבא אבא של כלתי קבל קוצב

תוך יומיים וגם החלפת מסתם בצינטור
 
ואיך זה היה ?

לא מספרים כלום, לא אם יש דחיה ולא אם יש סיבוכים אחרי ההשתלה.
רק אומרים שזה משנה לאנשים את החיים.
אצלי ההשתלה ביום שני, סופי, כנראה.
 

יוליקה

Member
מנהל
מאיר, רק עכשיו הצלחתי להתחבר

מאחלת לך החלמה מהירה ושתעבור את הטיפול בקלות.
 
קל זה לא היה בכלל

שלשום עברתי את השתלת קוצב הלב.
מכיוון שאני מכיר את בתי החולים וולפסון, הייתי בצום לא מחצות לפני אלא מאחר הצהריים של יום לפני , ואפילו כאשר באו לקחת אותי, בקשתי שימתין, ודאגתי להתרוקן עד הסוף.
לפי מה שסיפרו לי הניתוח היה צריך להיות לא נעים, אבל לא נורא.

הוכנסתי לחדר הניתוח, מושכב על "מיטת סדום" הידועה, וכמובן מצפה שיחלו בהכנסות לשתול את קוצב הלב בצד שמאל, (והוזמן בשבילי קוצב מיוחד עם שלוש אלקטרודות, כך שיפתור גם את בעיית אי ספיקת הלב).
שופכים עלי נוזל חיטוי בכמויות, וזה היה מקפיא עד כמעט התקף לב.....

מתחילים להתדיין בנושא , אותי מטשטשים, ופתאום אני מרגיש שמתעסקים בצד ימין, מרגיש שעושים חתך (צריך לעשות "כיס" להכניס את המכשיר שקוטרו כמו פחית בירה ובעובי כסנטימטר, אבל מה שהמנתח עושה, זה לדחוף אותו פנימה בין שכבות השומן והבשר עד שמתפנה עבורו מקום.....
כן, אני חש זאת.....
אחר כך אני שומע הכנסת האלקטרודות ותפירה, ומשם לחדר ההתאוששות של מחלקת "טיפול נמרץ לב", אשתי מחורפנת לגמרי נכנסה, ונרגעה רק כשראתה אותי.
מסתבר שהניתוח המתוכנן לשעה וחצי לקח חמש שעות.....
מה קרה?
מסתבר שאני אחד למליון שיש לו שתי מערכות כלי דם בחזה, גם מימין וגם משמאל, אבל משמאל קשה להכניס את האלקטרודות לכן שתלו לי את קוצב הלב, בצד ימין.
(מה שמחייב אותי להמון שינויים בחיים: לא לדבר בטלפון שיד ימין, והמון פעולות לא לבצע בתקופה הראשונה, נוכחות הקוצב בתוך הכתף מפריעה לתנועה המוטורית, לכן בתקופה ראשונה אסור להרים חפצים כבדים, לא להרים את היד מעל גובה הכתף ולא לנהוג, עד שאתרגל).

כעת יש המון שינויים בכדורים ובדיקות שונות כל כמה ימים בתקופה הראשונה.

קבלתי גם תעודה בינלאומית שמאפשרת לי לא להיבדק במכשירים ולא לעבור בשער אלקטרוני וכדומה.

הפרט המרגיז: האנשים שם נחמדים, ויש גם רברבנים, אבל יש להם נוהלים שהם לא זזים מהם. למשל: הגעתי לטיפול נמרץ לב בצהריים, הגישו לי ארוחת צהרים, ודחיתי אותם.
לקח לי עוד כשעה להתאושש, ובקשתי לרדת מהמיטה וסרבו לפתוח לי את סורגי המיטה. הגיעה ארוחת ערב, ודחיתי אותה.
והם מתעקשים, שרק אחרי שהרופא בביקור בוקר יאשר, ארד מהמיטה. אמרתי לה שאני מכיר את עצמי, ושעה אחרי שאני מתאושש אני מתהלך כאילו דבר לא קרה. לא רצו לשמוע.

מה שקרה בסופו של דבר: צמתי יומיים מלאים, הייתי כלוא במיטה 22 שעות, אבל לא היתה לי בעיית יציאות כיוון שהקיבה היתה ריקה.
הם הודו שבפעם הראשונה מישהו עושה דבר כזה ונתנו לי אנטביוטיקה כדי שהקיבה הריקה לגמרי לא תזדהם.....
הבעיה שאני שונא שנאת מוות להיות "כלוא" וכל הלילה לא ישנתי כשאני דבוק לסדינים, זועם.

היום אחרי עוד כמה טירטורים כשכל רופא אומר משהו אחר, נסעתי הביתה, סוף סוף (לא לדאוג, עוד שבוע אני שם בביקור בדיקה של קוצב הלב ותיפקודו.
אז נכון שחשתי בקצת שינויים, אבל את אי ספיקת הלב הוא לא תיקן, וגם את אי סדירות פעימות הלב יקח זמן להתאים ולמקד (אני מקוה שעוד לפני הנסיעה...)
 
למעלה