מכתבים מהלב
חלום חלמתי מתוק מכאב פרצתי בחיוך פוצח הבל פה בריכוז שזה לא בקו המציאות חלום מתוק ולא סיוט זרמתי עם המחשבה חשתי אהבה. מצב שתזמן כל דבר שרק אפשר פינטוז על הקיים המושלם אופק שגרת חיי המדופלם והוא כמטומטם בכל עניין בו הוא חפץ נשמע כאשליה אך למציאות מתנפץ למה חוסך הוא בחוש הצחוק? האי פעם נפגע הוא עמוק? והוא משיב לי בזלזול השעון בצלצול אתה ישן תתעורר בוקר טוב עולם מושלם אתה קם ונזכר במדופלם מביט במראה ורואה לפניך דמות אמיתית לסיוט של החלום המתוק פרנויה שרויה לא יכול לצעוק הידים רועדות עם צחצוח השן אתה לא ישן אתה ער מברר שוטף שוב את פניך ולענייך הרואות צבעי חלומות של יום האתמול עצמיך מתחיל לשאול : "איפה אני חיי?" וכמו בשוק חשמאלי המח מתקתק לך אדרנלין אתה מתחיל להשתין שארי מי הווקדה שדפקת לפני הרוסיה שכישפה אותך מגופה. פנימות סיוט, אחרי שאתה גומר אתה זוכר זאת לא אהבה. למה תקווה? אתה חי בעולם דמיוני. לא רק אתה אלה כל שני בעולמך סוחב את אותה השמיכה עם הכרית של הברית כדי להמשיך ולחלום על עולם טוב יותר. גן העדן והגהנום הם דלתות שמים וארץ יחדיו בכל מצב אז אל תחיי בלהאמין בניסים ונפלאות שיקריים שלא יצוצו אם לא תצייץ ותתפוצץ על השטויות שלך, תביע חרטה כאב חרוט סיוט כמו אחרי כבייה עד תהפוך לגבייה פשוט למות. לישון זה חצי למות וסיוט זה נפש עצובה מכאב חצובה בין מעיינות אושר אתה מאבד את הכושר של הריכוז עובר פיזוז, מתחיל לזוז מפספס תפיסת עולם כגלגל סובב, שונא אוהב ריגושים של נדמה כי הכל מרומה זה קו הדמיון שלך מדבר אליך מהלב שמביע חרטה על העלטה שלך לדרך העולם. אל אל תתעלט,תתעשת ולא תתחרט. אתה עוד מתלבט עם עצמך? שוב נזרק לשמיכה ושום חולם כמו רוב אומות עולם על הכל וכולם וחושב שאצלך הכל מושלם. בחיי אתה צודק רק סוד לי כמוס אל תיהיה לי כעוס אלי תחוס, המדופלם המושלם שרצית להיות הו אתה אשליות. אתה הוא הכל דבר להיות. אל תעשה שטויות,אל תיצור דמויות ודימויים כי זה לשחק עם החיים ובכל משחק יש חוק והמפסיד בו נופל עמוק וחבל שתלך רחוק אז אל תיהיה שמוק. תלך עם החוק, אתה משפיע עצמך מצביע צל של דגל לאומייות, מטרתה רשמיות של מוסכמות הסביב, אז תיהיה חביב. וכל זה בלילה שלם של שניות אתה חולם ומסיים את הטקסט הנל בזן בנל של הלחיות באשליות, כי בעצם אתה כמו כולם לא מושלם הולך סחור ונופל לכל חור מכל כיוון של צעידה עם אותה חידה לאיזה כיוון? מחפש גיוון תמיד רק משתדל להעמיד את שכל הישר כדי רק להיות כמה שיותר מאושר ושמח כך הלב פורח ונותן חום של אהבה ואז אין פגז אתה לא נרגז אין מלחמות בשום עולמות אתה בגן עדן חי אז למה דם? למה דם תשובה ברורה כי הוא בן הדם, מנסה לתקן שגיאות כתיב לא זה בא עם אלף אם האותיות אתה זורק שטויות ואתה משיב לו בחיוך של הסכה ואומר אתה צודק אבל גם אני, בוא נתפשר אבל בן אם זה עם אלף אם האותיות וכל השטויות כוונה לבן הדם זה נשמע אותו דבר וזה נתון לאותה משמעות רק תקשיב ואל תמהר להגיב. בן אדם בשבילך הוא בן אדמה בלי ה´ בסוף האם אני צודק? ואז הוא שותק, חיוק מוחק ומבקש כמתבייש סליחה על בז השיחה. ואני סולח ומוחל ורק לטוב מייחל וממשיך בהשקפת החלון שלי לעולם בעקבות חלומי העולמי. בן אדמה ללא ה´ בסוף הוא בן צלם אנוש שמקור מילתו היא אדמה מין קטע העניין של החייים והמוות באותו משקל; באותו משקל כולנו מגיעים למפתן החיים דרך בטן אימנו וחיים באמונה ואומרים לאימנו אימנו בפירוט האותיות: "אם אינ הוא" ורומזים להורים שיצירה אין להם בדבר פרט למגע גופני. ואם אם אן הוא אין אני, אז יש אמונה כמוסה שבטפל מכוסה תחת ערפל תקשורתי שמפיל לאנשים את הלב איזה גול של שחקן מברזיל שדימעה מזיל איזה יצירת אומנות מכושר ביצוע הקורדינציה ליצירת מופט היסום פשוט מגע קסום גול. ממש גדול יותר צחיינו אחרי זה הולכים אנחנו סחור כדורגל או חור? זה החיים שלנו? אליך לישון אערפל הגיון ואמשיך לחיות באשליות לתקווה שיש באמת אהבה או בכלל קו מחשבה כולי תקווה כבר לחלום ובבגיון להלום כדי לחזור לסרט הרץ של החיים אשליות ובן אדם אחר להיות עם אותם השטויות כרגיל, כי זה לא הגיל. אמתין לגיל העמידה עד אז לי החידה מה המידה של החזייה שלך? יש לך ציצי קטן ואת עושה מזה עניין? זה הצרות שלך ? בשביל את עושה לי את המוות ? את חתיכת מטורפת. סתם זו סצינה של מופע בידור שגרת דיכאון של זוג נשוי וטוב שזה מחזה בנינו כולה חזה עשו מזה סצינה ממש מקצוע של יצירת מופת ואנשים מתפרנסים משטויות. התחלתי להתעייף, בטקסט לזייף מת לישון עד יום ראשון. אז שש בבוקר של יום שבת לפני ג´חנון טוב עם איזה דבש מתוק לכבוד ראש השנה שתפתח לטובה כמו ארוחת החג שאכלתי כמו גדול, היה מכל טוב וכל עדות האפשר טעם גן עדן. משתה של מלאכים שמחים שירי חג. צהלתי עם האוירה לחיוך של אמת, רק לדבר אחד היתי מת שתופעי במלבושי החג סביב שולחני ותקלטי באמת מי אני. פספסת את האני שלי; זכית בחיבוק,ליטוף גיפוף לפעמים הוא זקוף ועכשיו הוא כפוף מבושה איזו אישה, בוז לבזבוז של הזמן שחשבתי לכיוון של כן זה אולי, אבל לא כועס בחיי. את כמו כולם ממשיכה לחלום, רק בנינו הבדל כמוס ודקיק; הנקניק אז אם את צמחונית זה לא יטיב איתך. ממשיך לכתוב ברמה של רחוב הסוטול חזק ממני. היא לא קשורה בכלל לעניין סתם מחשבה אין אהבה. מה שכן כתבתי עליה כמה שורות אולי היא מיוחדת אולי מיועדת הזמן יגיד את שלו. היא משרה בי חומר ליצירה וזה טוב, אותה אני לא משליך לרחוב. אני לא ערס. מת לסיים והיד דבוקה למקלדת, רק הפסקת חשמל תפסיק אותי או הפסקת החמצן למח מת מחם, מת לחלום עייף לא מזייף. אז שיהיה יום פגז למי שקרה, ומי שהתרכז שלא יתרגז זה סתם קשקוק של האיש הטשוש שבמקום לישון כתב זכרון הלכי המח, איך היה לא כח; עודף אדרנלין זה הויטמין לא לרכישה, שיך רק לאישה שאני אוהב ועליה חושב והיא בנתיים מטיילת בארץ הדמיונות. וזאת לא ההיא מארוחת החג אך תדאג. לסיכום קוראים יקרים אני מודה לכם מקרב לב על שקראתם את היצירה שלי :"שירים מהלב" אתכם אוהב. אצא לאור בקרוב בנתיים רק טוב.
חלום חלמתי מתוק מכאב פרצתי בחיוך פוצח הבל פה בריכוז שזה לא בקו המציאות חלום מתוק ולא סיוט זרמתי עם המחשבה חשתי אהבה. מצב שתזמן כל דבר שרק אפשר פינטוז על הקיים המושלם אופק שגרת חיי המדופלם והוא כמטומטם בכל עניין בו הוא חפץ נשמע כאשליה אך למציאות מתנפץ למה חוסך הוא בחוש הצחוק? האי פעם נפגע הוא עמוק? והוא משיב לי בזלזול השעון בצלצול אתה ישן תתעורר בוקר טוב עולם מושלם אתה קם ונזכר במדופלם מביט במראה ורואה לפניך דמות אמיתית לסיוט של החלום המתוק פרנויה שרויה לא יכול לצעוק הידים רועדות עם צחצוח השן אתה לא ישן אתה ער מברר שוטף שוב את פניך ולענייך הרואות צבעי חלומות של יום האתמול עצמיך מתחיל לשאול : "איפה אני חיי?" וכמו בשוק חשמאלי המח מתקתק לך אדרנלין אתה מתחיל להשתין שארי מי הווקדה שדפקת לפני הרוסיה שכישפה אותך מגופה. פנימות סיוט, אחרי שאתה גומר אתה זוכר זאת לא אהבה. למה תקווה? אתה חי בעולם דמיוני. לא רק אתה אלה כל שני בעולמך סוחב את אותה השמיכה עם הכרית של הברית כדי להמשיך ולחלום על עולם טוב יותר. גן העדן והגהנום הם דלתות שמים וארץ יחדיו בכל מצב אז אל תחיי בלהאמין בניסים ונפלאות שיקריים שלא יצוצו אם לא תצייץ ותתפוצץ על השטויות שלך, תביע חרטה כאב חרוט סיוט כמו אחרי כבייה עד תהפוך לגבייה פשוט למות. לישון זה חצי למות וסיוט זה נפש עצובה מכאב חצובה בין מעיינות אושר אתה מאבד את הכושר של הריכוז עובר פיזוז, מתחיל לזוז מפספס תפיסת עולם כגלגל סובב, שונא אוהב ריגושים של נדמה כי הכל מרומה זה קו הדמיון שלך מדבר אליך מהלב שמביע חרטה על העלטה שלך לדרך העולם. אל אל תתעלט,תתעשת ולא תתחרט. אתה עוד מתלבט עם עצמך? שוב נזרק לשמיכה ושום חולם כמו רוב אומות עולם על הכל וכולם וחושב שאצלך הכל מושלם. בחיי אתה צודק רק סוד לי כמוס אל תיהיה לי כעוס אלי תחוס, המדופלם המושלם שרצית להיות הו אתה אשליות. אתה הוא הכל דבר להיות. אל תעשה שטויות,אל תיצור דמויות ודימויים כי זה לשחק עם החיים ובכל משחק יש חוק והמפסיד בו נופל עמוק וחבל שתלך רחוק אז אל תיהיה שמוק. תלך עם החוק, אתה משפיע עצמך מצביע צל של דגל לאומייות, מטרתה רשמיות של מוסכמות הסביב, אז תיהיה חביב. וכל זה בלילה שלם של שניות אתה חולם ומסיים את הטקסט הנל בזן בנל של הלחיות באשליות, כי בעצם אתה כמו כולם לא מושלם הולך סחור ונופל לכל חור מכל כיוון של צעידה עם אותה חידה לאיזה כיוון? מחפש גיוון תמיד רק משתדל להעמיד את שכל הישר כדי רק להיות כמה שיותר מאושר ושמח כך הלב פורח ונותן חום של אהבה ואז אין פגז אתה לא נרגז אין מלחמות בשום עולמות אתה בגן עדן חי אז למה דם? למה דם תשובה ברורה כי הוא בן הדם, מנסה לתקן שגיאות כתיב לא זה בא עם אלף אם האותיות אתה זורק שטויות ואתה משיב לו בחיוך של הסכה ואומר אתה צודק אבל גם אני, בוא נתפשר אבל בן אם זה עם אלף אם האותיות וכל השטויות כוונה לבן הדם זה נשמע אותו דבר וזה נתון לאותה משמעות רק תקשיב ואל תמהר להגיב. בן אדם בשבילך הוא בן אדמה בלי ה´ בסוף האם אני צודק? ואז הוא שותק, חיוק מוחק ומבקש כמתבייש סליחה על בז השיחה. ואני סולח ומוחל ורק לטוב מייחל וממשיך בהשקפת החלון שלי לעולם בעקבות חלומי העולמי. בן אדמה ללא ה´ בסוף הוא בן צלם אנוש שמקור מילתו היא אדמה מין קטע העניין של החייים והמוות באותו משקל; באותו משקל כולנו מגיעים למפתן החיים דרך בטן אימנו וחיים באמונה ואומרים לאימנו אימנו בפירוט האותיות: "אם אינ הוא" ורומזים להורים שיצירה אין להם בדבר פרט למגע גופני. ואם אם אן הוא אין אני, אז יש אמונה כמוסה שבטפל מכוסה תחת ערפל תקשורתי שמפיל לאנשים את הלב איזה גול של שחקן מברזיל שדימעה מזיל איזה יצירת אומנות מכושר ביצוע הקורדינציה ליצירת מופט היסום פשוט מגע קסום גול. ממש גדול יותר צחיינו אחרי זה הולכים אנחנו סחור כדורגל או חור? זה החיים שלנו? אליך לישון אערפל הגיון ואמשיך לחיות באשליות לתקווה שיש באמת אהבה או בכלל קו מחשבה כולי תקווה כבר לחלום ובבגיון להלום כדי לחזור לסרט הרץ של החיים אשליות ובן אדם אחר להיות עם אותם השטויות כרגיל, כי זה לא הגיל. אמתין לגיל העמידה עד אז לי החידה מה המידה של החזייה שלך? יש לך ציצי קטן ואת עושה מזה עניין? זה הצרות שלך ? בשביל את עושה לי את המוות ? את חתיכת מטורפת. סתם זו סצינה של מופע בידור שגרת דיכאון של זוג נשוי וטוב שזה מחזה בנינו כולה חזה עשו מזה סצינה ממש מקצוע של יצירת מופת ואנשים מתפרנסים משטויות. התחלתי להתעייף, בטקסט לזייף מת לישון עד יום ראשון. אז שש בבוקר של יום שבת לפני ג´חנון טוב עם איזה דבש מתוק לכבוד ראש השנה שתפתח לטובה כמו ארוחת החג שאכלתי כמו גדול, היה מכל טוב וכל עדות האפשר טעם גן עדן. משתה של מלאכים שמחים שירי חג. צהלתי עם האוירה לחיוך של אמת, רק לדבר אחד היתי מת שתופעי במלבושי החג סביב שולחני ותקלטי באמת מי אני. פספסת את האני שלי; זכית בחיבוק,ליטוף גיפוף לפעמים הוא זקוף ועכשיו הוא כפוף מבושה איזו אישה, בוז לבזבוז של הזמן שחשבתי לכיוון של כן זה אולי, אבל לא כועס בחיי. את כמו כולם ממשיכה לחלום, רק בנינו הבדל כמוס ודקיק; הנקניק אז אם את צמחונית זה לא יטיב איתך. ממשיך לכתוב ברמה של רחוב הסוטול חזק ממני. היא לא קשורה בכלל לעניין סתם מחשבה אין אהבה. מה שכן כתבתי עליה כמה שורות אולי היא מיוחדת אולי מיועדת הזמן יגיד את שלו. היא משרה בי חומר ליצירה וזה טוב, אותה אני לא משליך לרחוב. אני לא ערס. מת לסיים והיד דבוקה למקלדת, רק הפסקת חשמל תפסיק אותי או הפסקת החמצן למח מת מחם, מת לחלום עייף לא מזייף. אז שיהיה יום פגז למי שקרה, ומי שהתרכז שלא יתרגז זה סתם קשקוק של האיש הטשוש שבמקום לישון כתב זכרון הלכי המח, איך היה לא כח; עודף אדרנלין זה הויטמין לא לרכישה, שיך רק לאישה שאני אוהב ועליה חושב והיא בנתיים מטיילת בארץ הדמיונות. וזאת לא ההיא מארוחת החג אך תדאג. לסיכום קוראים יקרים אני מודה לכם מקרב לב על שקראתם את היצירה שלי :"שירים מהלב" אתכם אוהב. אצא לאור בקרוב בנתיים רק טוב.