קרן אורררר
New member
מכתבים שנשלחים אל הקבר... ../images/Emo4.gif
סבא, אני כותבת אליך בתקווה שהמכתבים יגיעו, אל העולם הבא שבו אתה נמצא, אל גן העדן שמחכה לרובנו. מקווה שטוב לך היכן שאתה נמצא... 11.6.02 אני אוהבת אותו, באמת אוהבת אותו אבל לפעמים יוצא לי לחשוב על אנשים אחרים, אני יודעת שאני אוהבת אותו אבל מזה אומר אם אני רוצה מיהשו אחר. שאולי אני כבר לא בטוחה באהבה שלי כלפיו, שאולי סוף סוף הבנתי שזה נגמר מזמן והרגשות דעכו ואולי כבר אין למה לחזור, ואולי כבר אין על עך טעם להישאר בעבר. הוא צלצל עכשיו, אני בדרך אליו. אז מה אתה אומר סבא, עוד יש תקווה במקרה שלנו? אני מרגישה שעברנו כל כך הרבה דברים שכבר אין כוח או שמה אין טעם להילחם. אבל אולי, אולי בפעם הראשונה מאז שנפרדנו אני מרגישה שאני אוהבת אותו והוא אוהב אותי. סבא, תפספתי אשכנזי, אשכנזי שאולי באמת אכפת לו ממני, לא סיפרתי לך עליו כלום אבל יש הרבה מה לספר. ברור שיש לו גם חסרונות ולעיתים נראה שהן יותר מדי בולטות מעל פני השטח אבל אני מסתדרת, לומדת להתעלם והלשלים עם זה. ועם כל השטיפות מוח מהחברים... אני כבר מתחילה לאבד תקווה סבא, אולי אחרי הכל אנחנו באמת לא צריכים להיות יחד... 7.7.02 לא יודעת מה עובר עליי, אבל זה בטוח לא משהו טוב. אני נזכרת ביום שלישי בלילה, איך ישבתי מול המחשב והדמעות זלגו בלי שליטה. משהו הציק לי באותה שעה ולמרות שאני מעמידה פנים שאני לא יודעת למה, שנינו יודעים טוב מאוד למה לא יכולתי להפסיק לבכות. וגם היום, ממש ברגעים אלו אני חשה צורך כל כך עמוק לפרוק מתחים, לשחרר את כל הלחץ שבו אני שרויה ופשוט לבכות. אני כרגע אצלו, ישנה אצלו היום, אצל ההוא שסיפרתי לך עליו. ופתאום עכשיו נפל האסימון, פתאום הבנתי למה אני מרגישה כל כך רע עם עצמי, כי יש לי בעיות איתו, הוא אל סומך עליי והוא הכי שתלטן בעולם. מבחינתו זה קודם הוא ואחר כך אני והרי שאצלי זה לגמרי ההפך. הוא הפך להיות הדבר הכי חשוב לי בחיים ואני סתם חיה באשליות שאולי גם אני ככה בשבילו. וזה חרא, זה פשוט חרא שאני תמיד מצפה וחולמת להיות משהו שאני לא בשבילו. יש לו חיים משלו וזה די ברור שאני לא חלק מהם ובלעדיי הם ימשכו כרגיל. אני זזה לישון. אוהבת תמיד סבא, ותודה על ההקשבה... 31.8.02 טוב, מחר חוזרים ללימודים... כנראה, אם המורים האלה לא יחליטו לשבות. אז מה היה לי החופש? נסיעה לאילת עם כל המשפחה, המון בילויים ויציאות עם חברים, יומולדת שמח מאוד שהועבר בארוחת ערב במסעדה, קומזיץ על חוף הים והמון המון אהבה מהחברים. הייתה גם פרידה ממישהו שאהבתי ומסעון קטן שבו הבנתי כי טוב לי יותר בלעדיו, הכרתי מישהו חדש, יצאנו במשך תקופה מסוימת אבל בגלל טעות קטנה הקשר נותק לפני כמה ימים... זהו, ככה העברתי את החופש בלי יותר מדי דברים, רק המון בילויים ואהבה וכיף עם כל החברים. ועם מישהו ספציפי שאולי אני בכוח מנסה לא להיקשר אליו. מישהו שרוצה שאני יחשוב על הקשר שלנו פעם נוספת אבל כרגע הראש טרוד בנושאים אחרים.... אז זהו, שלא! הראש לא טרוד בשום דבר אחר... אני מנסה לשכוח את כל מה שקרה, אולי כי לא בא לי להיכנס כרגע למערכת יחסים חדשה... ומה רע? הוא חמוד, חכם והוא כאן בשבילי... ובכל זאת אין את הקליק, הקליק הזה שגורם לפרפרים בבטן... וכאן אני חותמת את סוף הקיץ, קיץ שלימד אותי המון. לאב יו סבא...
סבא, אני כותבת אליך בתקווה שהמכתבים יגיעו, אל העולם הבא שבו אתה נמצא, אל גן העדן שמחכה לרובנו. מקווה שטוב לך היכן שאתה נמצא... 11.6.02 אני אוהבת אותו, באמת אוהבת אותו אבל לפעמים יוצא לי לחשוב על אנשים אחרים, אני יודעת שאני אוהבת אותו אבל מזה אומר אם אני רוצה מיהשו אחר. שאולי אני כבר לא בטוחה באהבה שלי כלפיו, שאולי סוף סוף הבנתי שזה נגמר מזמן והרגשות דעכו ואולי כבר אין למה לחזור, ואולי כבר אין על עך טעם להישאר בעבר. הוא צלצל עכשיו, אני בדרך אליו. אז מה אתה אומר סבא, עוד יש תקווה במקרה שלנו? אני מרגישה שעברנו כל כך הרבה דברים שכבר אין כוח או שמה אין טעם להילחם. אבל אולי, אולי בפעם הראשונה מאז שנפרדנו אני מרגישה שאני אוהבת אותו והוא אוהב אותי. סבא, תפספתי אשכנזי, אשכנזי שאולי באמת אכפת לו ממני, לא סיפרתי לך עליו כלום אבל יש הרבה מה לספר. ברור שיש לו גם חסרונות ולעיתים נראה שהן יותר מדי בולטות מעל פני השטח אבל אני מסתדרת, לומדת להתעלם והלשלים עם זה. ועם כל השטיפות מוח מהחברים... אני כבר מתחילה לאבד תקווה סבא, אולי אחרי הכל אנחנו באמת לא צריכים להיות יחד... 7.7.02 לא יודעת מה עובר עליי, אבל זה בטוח לא משהו טוב. אני נזכרת ביום שלישי בלילה, איך ישבתי מול המחשב והדמעות זלגו בלי שליטה. משהו הציק לי באותה שעה ולמרות שאני מעמידה פנים שאני לא יודעת למה, שנינו יודעים טוב מאוד למה לא יכולתי להפסיק לבכות. וגם היום, ממש ברגעים אלו אני חשה צורך כל כך עמוק לפרוק מתחים, לשחרר את כל הלחץ שבו אני שרויה ופשוט לבכות. אני כרגע אצלו, ישנה אצלו היום, אצל ההוא שסיפרתי לך עליו. ופתאום עכשיו נפל האסימון, פתאום הבנתי למה אני מרגישה כל כך רע עם עצמי, כי יש לי בעיות איתו, הוא אל סומך עליי והוא הכי שתלטן בעולם. מבחינתו זה קודם הוא ואחר כך אני והרי שאצלי זה לגמרי ההפך. הוא הפך להיות הדבר הכי חשוב לי בחיים ואני סתם חיה באשליות שאולי גם אני ככה בשבילו. וזה חרא, זה פשוט חרא שאני תמיד מצפה וחולמת להיות משהו שאני לא בשבילו. יש לו חיים משלו וזה די ברור שאני לא חלק מהם ובלעדיי הם ימשכו כרגיל. אני זזה לישון. אוהבת תמיד סבא, ותודה על ההקשבה... 31.8.02 טוב, מחר חוזרים ללימודים... כנראה, אם המורים האלה לא יחליטו לשבות. אז מה היה לי החופש? נסיעה לאילת עם כל המשפחה, המון בילויים ויציאות עם חברים, יומולדת שמח מאוד שהועבר בארוחת ערב במסעדה, קומזיץ על חוף הים והמון המון אהבה מהחברים. הייתה גם פרידה ממישהו שאהבתי ומסעון קטן שבו הבנתי כי טוב לי יותר בלעדיו, הכרתי מישהו חדש, יצאנו במשך תקופה מסוימת אבל בגלל טעות קטנה הקשר נותק לפני כמה ימים... זהו, ככה העברתי את החופש בלי יותר מדי דברים, רק המון בילויים ואהבה וכיף עם כל החברים. ועם מישהו ספציפי שאולי אני בכוח מנסה לא להיקשר אליו. מישהו שרוצה שאני יחשוב על הקשר שלנו פעם נוספת אבל כרגע הראש טרוד בנושאים אחרים.... אז זהו, שלא! הראש לא טרוד בשום דבר אחר... אני מנסה לשכוח את כל מה שקרה, אולי כי לא בא לי להיכנס כרגע למערכת יחסים חדשה... ומה רע? הוא חמוד, חכם והוא כאן בשבילי... ובכל זאת אין את הקליק, הקליק הזה שגורם לפרפרים בבטן... וכאן אני חותמת את סוף הקיץ, קיץ שלימד אותי המון. לאב יו סבא...
