מכתב אהבה
היי **** אני יודע שאנחנו הולכים לדבר, ואני יודע שזה לא הולך להיות קל לי, אני (כמו שאת הרי יודעת) בדרך כלל מתבטא בבהירות ובקלות אבל כל פעם שאני מולך דברים שכל כך ברורים לי – לא יוצאים כמו שצריך במקרה הטוב, ולא יוצאים נקודה במקרה הפחות טוב. ככה עכשיו לפחות אני כותב כשרק המסך בוהה בי, ותמיד יש את האופציה שבסוף אני אשפוך הכול ולא אשלח, מה שכנראה לא קרה אם את קוראת את זה עכשיו... אז אחרי ההקדמה הארוכה הזו, אולי כדאי שאני אספר לך קצת מה אני מרגיש ? קשה לי להאמין שלא הרגשת בזה בכלל, קשה לי להאמין שזה לא היה שקוף, ובכל זאת, הנה אני חושב שלא עבר יום מאז שאני מכיר אותך שלא עברת לרגע אצלי בראש, האמת, שלאחרונה זה לא היה רק לרגע... (די למחשבות המלוכלכות שלך, מדובר על משהו נקי ויפה – אם תתנהגי יפה אולי אספר לך על מה המחשבה) אז בן אדם הולך לישון כבר חמישה חודשים עם מחשבה אחת וקם בבוקר לאותה אחת, ומה ? מה הלאה ? לאחרונה החלטתי שבמינימום זה לא פייר כלפייך שאני מרגיש ככה אלייך ואת לא יודעת. כן, אני יודע, את יוצאת עם מישהו. כן, אני יודע, אין טיימינג רע מזה. וכן, אני הכי יודע, שכנראה אין ממש טיימינג טוב לספר למישהי שאתה מאוהב בה בלי לדעת מה תהיה התגובה. אבל את חייבת לדעת, בכל זאת, זה לא משהו פשוט אצלי, אפילו לא שכיח במיוחד, שאני ככה : א. מרגיש כל כך חזק כלפי מישהי, ב. שאני הולך ומספר לה למרות שאני לא יודע מה הולך לקרות. ממש לא פשוט. ואת באמת כל כך יפה, מבפנים החוצה, כל כך מלאה טוב ומדהימות, שזה קצת מפחיד, יש משהו באור שאת מפזרת שהוא לעיתים מאיים, הרי מי יכול להיות מספיק טוב לך, מספיק מגיע. הופ. קראתי מהתחלה וגיליתי שאני עובר בין מה שאני הולך להגיד אבל לא אומר לבין מחמאות קצת מפחידות. אז אולי אין לי משהו מדויק וברור לספר לך, אולי כל מה שכתבתי עד עכשיו זו הקדמה לשיחה שאנחנו באמת צריכים לנהל, ואולי רק ההקדמה הזו הייתה קשה לי מדי לספר לך פנים מול פנים. אני חושב שאפסיק להשתטות לבנתיים, (והרגע מחקתי משהו בפעם הראשונה) (ובסוף לא אמרתי לך מה המחשבה) (באמת יש לנו על מה לדבר)
היי **** אני יודע שאנחנו הולכים לדבר, ואני יודע שזה לא הולך להיות קל לי, אני (כמו שאת הרי יודעת) בדרך כלל מתבטא בבהירות ובקלות אבל כל פעם שאני מולך דברים שכל כך ברורים לי – לא יוצאים כמו שצריך במקרה הטוב, ולא יוצאים נקודה במקרה הפחות טוב. ככה עכשיו לפחות אני כותב כשרק המסך בוהה בי, ותמיד יש את האופציה שבסוף אני אשפוך הכול ולא אשלח, מה שכנראה לא קרה אם את קוראת את זה עכשיו... אז אחרי ההקדמה הארוכה הזו, אולי כדאי שאני אספר לך קצת מה אני מרגיש ? קשה לי להאמין שלא הרגשת בזה בכלל, קשה לי להאמין שזה לא היה שקוף, ובכל זאת, הנה אני חושב שלא עבר יום מאז שאני מכיר אותך שלא עברת לרגע אצלי בראש, האמת, שלאחרונה זה לא היה רק לרגע... (די למחשבות המלוכלכות שלך, מדובר על משהו נקי ויפה – אם תתנהגי יפה אולי אספר לך על מה המחשבה) אז בן אדם הולך לישון כבר חמישה חודשים עם מחשבה אחת וקם בבוקר לאותה אחת, ומה ? מה הלאה ? לאחרונה החלטתי שבמינימום זה לא פייר כלפייך שאני מרגיש ככה אלייך ואת לא יודעת. כן, אני יודע, את יוצאת עם מישהו. כן, אני יודע, אין טיימינג רע מזה. וכן, אני הכי יודע, שכנראה אין ממש טיימינג טוב לספר למישהי שאתה מאוהב בה בלי לדעת מה תהיה התגובה. אבל את חייבת לדעת, בכל זאת, זה לא משהו פשוט אצלי, אפילו לא שכיח במיוחד, שאני ככה : א. מרגיש כל כך חזק כלפי מישהי, ב. שאני הולך ומספר לה למרות שאני לא יודע מה הולך לקרות. ממש לא פשוט. ואת באמת כל כך יפה, מבפנים החוצה, כל כך מלאה טוב ומדהימות, שזה קצת מפחיד, יש משהו באור שאת מפזרת שהוא לעיתים מאיים, הרי מי יכול להיות מספיק טוב לך, מספיק מגיע. הופ. קראתי מהתחלה וגיליתי שאני עובר בין מה שאני הולך להגיד אבל לא אומר לבין מחמאות קצת מפחידות. אז אולי אין לי משהו מדויק וברור לספר לך, אולי כל מה שכתבתי עד עכשיו זו הקדמה לשיחה שאנחנו באמת צריכים לנהל, ואולי רק ההקדמה הזו הייתה קשה לי מדי לספר לך פנים מול פנים. אני חושב שאפסיק להשתטות לבנתיים, (והרגע מחקתי משהו בפעם הראשונה) (ובסוף לא אמרתי לך מה המחשבה) (באמת יש לנו על מה לדבר)