מכתב אמיתי שכתבתי...
15.5.02 למלאך שלי. נפלת מגן עדן. אני לא יודעת איך זה קרה, אך התאהבתי בך. היו לנו ימים כל כך מאושרים, ימים שמחים, ימים של אהבה עמוקה, כמו שבחיים לא הרגשתי לאף אחד אחר מלבדך. אני יודעת שרבנו לא מעט פעמים, אבל זה אף פעם לא הפריע לאהבתנו העמוקה, עד לאותו יום, שהחלטת שזהו, הקשר הפסיק לגמרי. כל כך אהבתי אותך שהייתי חייבת שתהיה שלי, והפכנו לחברים. אני יודעת שאנחנו רחוקים, כל אחד גר בקצה השני של הארץ, אבל זה ממש לא הפריע לנו. הלב שלנו היה קרוב. לקחתי בחשבון שאני יפסיד את החופש שלי, החופש להיות עם אחרים. כמה שהזהירו אותי שתבגוד בי, שאהבה מרחוק זה קשה ובלתי אפשרי. לא הקשבתי להם. חייתי לי בתוך בועה של אהבה, בתוך אשליה שנתחתן, למרות שאנחנו עדיין צעירים, חייתי לי בתוך אשליה, כנראה, טובה מדי מכדי להיות מציאותית. נפרדתי ממך, כי רציתי את החופש שלי חזרה. אני יודעת שאתה כועס עלי כי שלחתי את חברה שלי להגיד לך שאני נפרדת ממך, אבל תבין שכאב לי להגיד לך את זה, פשוט לא יכולתי. "את אפס, את מבינה מזה את אפס??" זה מה שאמרת לי כשדיברנו בערב. זה כל כך כואב לשמוע מילים כאלה ממישהו שאני אוהבת באמת. זה כל כך מוריד את הביטחון העצמי, את ההרגשה שאני שווה משהו. בסדר, ניצחת! הורדת לי את הביטחון, אני מרגישה עכשיו שאני לא שווה יריקה. הגיע הזמן שהאשליה שחייתי בתוכה שנה שלמה, אולי יותר, תתנפץ. ואכן, היא התנפצה, וכך גם לבי. בכיתי לך בטלפון, אמרתי לך שאתה פוגע בי, ורק המשכת להגיד מילים מגעילות. מלאך שלי, אני עדיין אוהבת אותך. אוהבת אותך כל כך שזה פוגע בי. אני כותבת לך את המכתב הזה כדי שתבין שאני רוצה אותך חזרה. אני כותבת לך את המכתב הזה כדי שתבין שאני לא יכולה לחיות בלעדיך. אני לא יודעת כמה זמן אחזיק מעמד, ואם הקשר ביננו יתחדש, ואם לא, תזכור שלעולם לא אשכח אותך, ולא אפסיק לאהוב אותך. ימים שלמים בוכה, שומעת שירים שקטים, ובוכה, בוכה כמו ילדה קטנה, והדמעות לא מפסיקות לנזול, והלב לא מפסיק להיקרע, להישבר ממך. שום דבר לא יפסיק את כאבי, רק אתה, אם תחזור אלי. מלאך יקר שלי, אני אוהבת אותך. בבקשה תחזור אלי! ממני שעדיין מאוהבת בך, לנצח!
15.5.02 למלאך שלי. נפלת מגן עדן. אני לא יודעת איך זה קרה, אך התאהבתי בך. היו לנו ימים כל כך מאושרים, ימים שמחים, ימים של אהבה עמוקה, כמו שבחיים לא הרגשתי לאף אחד אחר מלבדך. אני יודעת שרבנו לא מעט פעמים, אבל זה אף פעם לא הפריע לאהבתנו העמוקה, עד לאותו יום, שהחלטת שזהו, הקשר הפסיק לגמרי. כל כך אהבתי אותך שהייתי חייבת שתהיה שלי, והפכנו לחברים. אני יודעת שאנחנו רחוקים, כל אחד גר בקצה השני של הארץ, אבל זה ממש לא הפריע לנו. הלב שלנו היה קרוב. לקחתי בחשבון שאני יפסיד את החופש שלי, החופש להיות עם אחרים. כמה שהזהירו אותי שתבגוד בי, שאהבה מרחוק זה קשה ובלתי אפשרי. לא הקשבתי להם. חייתי לי בתוך בועה של אהבה, בתוך אשליה שנתחתן, למרות שאנחנו עדיין צעירים, חייתי לי בתוך אשליה, כנראה, טובה מדי מכדי להיות מציאותית. נפרדתי ממך, כי רציתי את החופש שלי חזרה. אני יודעת שאתה כועס עלי כי שלחתי את חברה שלי להגיד לך שאני נפרדת ממך, אבל תבין שכאב לי להגיד לך את זה, פשוט לא יכולתי. "את אפס, את מבינה מזה את אפס??" זה מה שאמרת לי כשדיברנו בערב. זה כל כך כואב לשמוע מילים כאלה ממישהו שאני אוהבת באמת. זה כל כך מוריד את הביטחון העצמי, את ההרגשה שאני שווה משהו. בסדר, ניצחת! הורדת לי את הביטחון, אני מרגישה עכשיו שאני לא שווה יריקה. הגיע הזמן שהאשליה שחייתי בתוכה שנה שלמה, אולי יותר, תתנפץ. ואכן, היא התנפצה, וכך גם לבי. בכיתי לך בטלפון, אמרתי לך שאתה פוגע בי, ורק המשכת להגיד מילים מגעילות. מלאך שלי, אני עדיין אוהבת אותך. אוהבת אותך כל כך שזה פוגע בי. אני כותבת לך את המכתב הזה כדי שתבין שאני רוצה אותך חזרה. אני כותבת לך את המכתב הזה כדי שתבין שאני לא יכולה לחיות בלעדיך. אני לא יודעת כמה זמן אחזיק מעמד, ואם הקשר ביננו יתחדש, ואם לא, תזכור שלעולם לא אשכח אותך, ולא אפסיק לאהוב אותך. ימים שלמים בוכה, שומעת שירים שקטים, ובוכה, בוכה כמו ילדה קטנה, והדמעות לא מפסיקות לנזול, והלב לא מפסיק להיקרע, להישבר ממך. שום דבר לא יפסיק את כאבי, רק אתה, אם תחזור אלי. מלאך יקר שלי, אני אוהבת אותך. בבקשה תחזור אלי! ממני שעדיין מאוהבת בך, לנצח!
