מכתב בשידור חי לאלו שלא מבינים אותי
מי המציא את החיים? מי נתן לי את החיים- שיבוא גם לקחת!!! למה לכולם הכל יוצא כל כך טוב ורק אצלי הכל כל כך דפוק? למה הכל כל כך קשה למה החיים?!? כל מה שביקשתי הוא אהבה מעולם לא נתתם לעולם לא תתנו. תמיד רציתי להיות אחת כמו כולם- אבל תמיד ההיתי שונה "מצורעת". אולי זה פשוט כי נולדתי ככה- ילדה עם תוית. תוית של- פגום עליה! אינני רוצה להיות פגומה אינני רוצה להיות שונה. אבל איך אוכל להתנהג כאחד האדם כשאלי מתנהגים כאחד הבהמה?!? הצורך הבסיסי שלי הוא אהבה אחרי כן יש לי כמובן את הרצון לקבל יחס שווה, חום, הבנה, כבוד.. אבל מה כל אלו לעומת אהבה. לא מעולם לא דרשתי יותר מדי. ואולי זו הבעיה? לא דרשתי ולכן לא אקבל?!? ואותי תמיד לימדו שמתנות לא מבקשים. כשמגיע לך-> מקבלים. ואני ינני רוצה כסף, בגדים או מתנות חומריות. כל מה שביקשתי וזו תהיה בשבילי המתנה הכי גדולה זה אהבה!!! אולי פשוט לא מגיע לי? אולי אני באמת לא שווה את זה? כנראה שמי שתמיד מעניק לעולם לא מקבל. מי שתמיד מעניק, כשהוא פעם אחת לא מקבל הוא לא בסדר. אז כועסים עליו, כי הוא פתאום הפסיק והתחיל לדאוג לעצמו. אבל- מה זה בסדר? לא היה לי יום אחד בחיים בו הרגשתי מאושרת, בו ידעתי שטוב לי עם עצמי בו אהבתי את עצמי את החיים. ולמרות זאת עשיתי הרבה השתמשתי במיטב היכולת להעניק אהבה לאחרים- זו ממש היטה המטרה שלי. אבל גם הארי החזק בעולם זקוק לחיזוקים. זקוק ל"דלק שלו"- המנוע שיתן לו ת הכוח להמשיך. במקרה שלי זו אהבה. לא אינני רוצה אהבה רומנטית- כל מה שביקשתי זה שאני אדע שיש לי תמיד מישהו שאני אצלו בלב!!! לכן- אתם לא מבינים אותי- לא יודעים למה השתנתי! תמיד חשבתם שי לי את הכל- אבל אין לי כלום. אני מתה שמתהלכת חיים. העברתי עוד יום בתקווה בתקווה שמחר אני כבר לא, לא אצטרך להעביר את היום המת שלי בחיים.
מי המציא את החיים? מי נתן לי את החיים- שיבוא גם לקחת!!! למה לכולם הכל יוצא כל כך טוב ורק אצלי הכל כל כך דפוק? למה הכל כל כך קשה למה החיים?!? כל מה שביקשתי הוא אהבה מעולם לא נתתם לעולם לא תתנו. תמיד רציתי להיות אחת כמו כולם- אבל תמיד ההיתי שונה "מצורעת". אולי זה פשוט כי נולדתי ככה- ילדה עם תוית. תוית של- פגום עליה! אינני רוצה להיות פגומה אינני רוצה להיות שונה. אבל איך אוכל להתנהג כאחד האדם כשאלי מתנהגים כאחד הבהמה?!? הצורך הבסיסי שלי הוא אהבה אחרי כן יש לי כמובן את הרצון לקבל יחס שווה, חום, הבנה, כבוד.. אבל מה כל אלו לעומת אהבה. לא מעולם לא דרשתי יותר מדי. ואולי זו הבעיה? לא דרשתי ולכן לא אקבל?!? ואותי תמיד לימדו שמתנות לא מבקשים. כשמגיע לך-> מקבלים. ואני ינני רוצה כסף, בגדים או מתנות חומריות. כל מה שביקשתי וזו תהיה בשבילי המתנה הכי גדולה זה אהבה!!! אולי פשוט לא מגיע לי? אולי אני באמת לא שווה את זה? כנראה שמי שתמיד מעניק לעולם לא מקבל. מי שתמיד מעניק, כשהוא פעם אחת לא מקבל הוא לא בסדר. אז כועסים עליו, כי הוא פתאום הפסיק והתחיל לדאוג לעצמו. אבל- מה זה בסדר? לא היה לי יום אחד בחיים בו הרגשתי מאושרת, בו ידעתי שטוב לי עם עצמי בו אהבתי את עצמי את החיים. ולמרות זאת עשיתי הרבה השתמשתי במיטב היכולת להעניק אהבה לאחרים- זו ממש היטה המטרה שלי. אבל גם הארי החזק בעולם זקוק לחיזוקים. זקוק ל"דלק שלו"- המנוע שיתן לו ת הכוח להמשיך. במקרה שלי זו אהבה. לא אינני רוצה אהבה רומנטית- כל מה שביקשתי זה שאני אדע שיש לי תמיד מישהו שאני אצלו בלב!!! לכן- אתם לא מבינים אותי- לא יודעים למה השתנתי! תמיד חשבתם שי לי את הכל- אבל אין לי כלום. אני מתה שמתהלכת חיים. העברתי עוד יום בתקווה בתקווה שמחר אני כבר לא, לא אצטרך להעביר את היום המת שלי בחיים.