מכתב האותיות../images/Emo41.gif../images/Emo63.gif
בידיים רועדות.. ומבט האחרון אל האותיות הכתובות.. האותיות הכתובות כמו מסדר של חילים ניצבות דוממות בעוד כמה ימים לכשהמכתב יגיע ליעדו האותיות יחדרו בבת אחת פנימה אל הלב הצמא למעט מילים.. והוא זה שכתב יתהה האם יצליח לעלות חיוך או שמא דמעה תנזול ותגלוש אל הדף תכתים את הדף בדיו מהול מליחות.. הוא שכתב יודע את אשר כתב.. זה נכתב מתוך הרגש.. ורגש המשמעות שלו שזה יכול להביא לחיוך וגם לדמעת התרגשות.. והנה הוא קורא את מילותיו האחרונות.. ומחייך ממה שלפני רגע ידו כתבה.. הוא מכניס את הדף אל תוך המעטפה.. מריץ את הלשון ונועל את המעטפה.. מחר הוא ישלשל אותה אל התיבה.. ואיזה דוור ישא את המעטפה לכתובתה.. בלילה יעיף מבט אחרון אל המעטפה שמונחת שם על השידה.. מונחת ללא מילים ממתינה בשקט..אין לה חיים אבל בתוכה חיים שלמים של אותיות הרגש קיימים.. השקט של הלילה סביב עוד מחשבה אחת תגלגל בראשו.. הוא מהסס.. אולי שם באותיות יש איזה משהו שעלול להכאיב לה.. משחזר את הכתוב.. ומחליט בינו לבין עצמו שהוא מרוצה.. עוצם את עינייו ונרדם .. ואז קרב גדול מתחולל לפתע.. אולם של בית משפט.. שופט עם גלימה שחורה מניף פטיש על השולחן..." להרגע מיד לא ארשה כאן מהומה שכזו.... הסינגור מטעם ההגנה יאמר את דברו".. ואיש אחר עם משקפים יעמד אל מול השופט.. "אדוני השופט אני מייצג פה את לקוחותי .. לקוחותי טוענים לחפות מפשע.. הן רק אותיות.. שנזרקו על דף... ועושים בהן שימוש יומ יומי.. לפעמים הן מרגישות מנוצלות.. כי הן נכתבות ללא שום רגש חיובי .. עליך להוציא אותם זכאיות ונקיות מכל רבב..." השופט הביט בו עם הבעת פנים רציניות..."אוקיי שמעתי אותך כעת התביעה תאמר את דעתה.." מעברו האחר התרומם איש נמוך עם זקנקנן... "אדוני השופט האותיות הן אשמות הבלעדיות.. אני מייצג פה את האנשים שאליהם אותן אותיות הגיעו.. ולפעמים הן פוגעות.. ויוצרות כאב בלתי נסבל ועל כך עליהן לשאת במחיר ללא התחמקות.. קל להאשים את הסביבה.. אני דורש את מצוי העונש..".... ושוב מהומה התחוללה.. כולם רבו שם עם כולם.. ואיש אחד בבת אחד קפץ... אבל זה לא היה שם.. שם היה חלום הוא פקח את עינייו הביט אל עבר השידה.. מכוסה בזיעה קרה.. רק חלום זה רק היה חלום הוא מלמל לעצמו.. הבוקר כבר עלה... והוא מביתו יצא שבידו המעטפה..נזכר הוא בחלום.. משחזר.. ומחייך... ואחרי הכל האותיות נכתבות ע"י בני האדם כל יום כל שניה.. והן משרתות בנאמנות כל ימות השנה מבלי לומר מילה.. ובעצם בכתיבתן יש המון מילות של אהבה.. שנאה.. רגש.. כעס.. עצב שמחה.. וזה רק סיפור שהמצאתי ממוחי הקודח.. ויש בין השורות כוונה ואותיות ששוב נעשה בהן שימוש .. והפעם אני משתמש בכן... ואיפה היינו בלעדיכן..? ואי שם על מנת להשלים את הסיפור דוור אחד נשא מעטפה אחת שנכתבה.. והגיעה לידיים מצפות שאחזו בה ברעידה.. המעטפה נקרעה.. האותיות נקראו... והדמעה אכן זלגה... סוףףףףף
בידיים רועדות.. ומבט האחרון אל האותיות הכתובות.. האותיות הכתובות כמו מסדר של חילים ניצבות דוממות בעוד כמה ימים לכשהמכתב יגיע ליעדו האותיות יחדרו בבת אחת פנימה אל הלב הצמא למעט מילים.. והוא זה שכתב יתהה האם יצליח לעלות חיוך או שמא דמעה תנזול ותגלוש אל הדף תכתים את הדף בדיו מהול מליחות.. הוא שכתב יודע את אשר כתב.. זה נכתב מתוך הרגש.. ורגש המשמעות שלו שזה יכול להביא לחיוך וגם לדמעת התרגשות.. והנה הוא קורא את מילותיו האחרונות.. ומחייך ממה שלפני רגע ידו כתבה.. הוא מכניס את הדף אל תוך המעטפה.. מריץ את הלשון ונועל את המעטפה.. מחר הוא ישלשל אותה אל התיבה.. ואיזה דוור ישא את המעטפה לכתובתה.. בלילה יעיף מבט אחרון אל המעטפה שמונחת שם על השידה.. מונחת ללא מילים ממתינה בשקט..אין לה חיים אבל בתוכה חיים שלמים של אותיות הרגש קיימים.. השקט של הלילה סביב עוד מחשבה אחת תגלגל בראשו.. הוא מהסס.. אולי שם באותיות יש איזה משהו שעלול להכאיב לה.. משחזר את הכתוב.. ומחליט בינו לבין עצמו שהוא מרוצה.. עוצם את עינייו ונרדם .. ואז קרב גדול מתחולל לפתע.. אולם של בית משפט.. שופט עם גלימה שחורה מניף פטיש על השולחן..." להרגע מיד לא ארשה כאן מהומה שכזו.... הסינגור מטעם ההגנה יאמר את דברו".. ואיש אחר עם משקפים יעמד אל מול השופט.. "אדוני השופט אני מייצג פה את לקוחותי .. לקוחותי טוענים לחפות מפשע.. הן רק אותיות.. שנזרקו על דף... ועושים בהן שימוש יומ יומי.. לפעמים הן מרגישות מנוצלות.. כי הן נכתבות ללא שום רגש חיובי .. עליך להוציא אותם זכאיות ונקיות מכל רבב..." השופט הביט בו עם הבעת פנים רציניות..."אוקיי שמעתי אותך כעת התביעה תאמר את דעתה.." מעברו האחר התרומם איש נמוך עם זקנקנן... "אדוני השופט האותיות הן אשמות הבלעדיות.. אני מייצג פה את האנשים שאליהם אותן אותיות הגיעו.. ולפעמים הן פוגעות.. ויוצרות כאב בלתי נסבל ועל כך עליהן לשאת במחיר ללא התחמקות.. קל להאשים את הסביבה.. אני דורש את מצוי העונש..".... ושוב מהומה התחוללה.. כולם רבו שם עם כולם.. ואיש אחד בבת אחד קפץ... אבל זה לא היה שם.. שם היה חלום הוא פקח את עינייו הביט אל עבר השידה.. מכוסה בזיעה קרה.. רק חלום זה רק היה חלום הוא מלמל לעצמו.. הבוקר כבר עלה... והוא מביתו יצא שבידו המעטפה..נזכר הוא בחלום.. משחזר.. ומחייך... ואחרי הכל האותיות נכתבות ע"י בני האדם כל יום כל שניה.. והן משרתות בנאמנות כל ימות השנה מבלי לומר מילה.. ובעצם בכתיבתן יש המון מילות של אהבה.. שנאה.. רגש.. כעס.. עצב שמחה.. וזה רק סיפור שהמצאתי ממוחי הקודח.. ויש בין השורות כוונה ואותיות ששוב נעשה בהן שימוש .. והפעם אני משתמש בכן... ואיפה היינו בלעדיכן..? ואי שם על מנת להשלים את הסיפור דוור אחד נשא מעטפה אחת שנכתבה.. והגיעה לידיים מצפות שאחזו בה ברעידה.. המעטפה נקרעה.. האותיות נקראו... והדמעה אכן זלגה... סוףףףףף
