בַמכתב
כותבת סבתא-אימא-דודה לנכדיה (...?, לוֹבָה, בֶּצִינקֶה) ולילדיה, ומספרת כמה היא מתגעגעת אליהם וכמה הייתה רוצה לקבל מהם מכתבים לעיתים יותר קרובות, משום שקריאת מכתביהם היא התענוג הגדול ביותר שלה. היא מרגישה טוב, תודה לאל, למרות שקר מאוד בחוץ, אך בבית חמים, אם כי מחירי העץ להסקה גבוהים ביותר. אוכל לא חסר לה (תפוחי אדמה בכל האופנים), ותקוותה היא שעוד תזכה לראות את בני משפחתה.
מקום מגוריה הוא באחד האזורים של ברית-המועצות לשעבר, אך שֵם היישוב חסר
וכמו כן אין תאריך ואין שם הכותבת.