מכתב לא´
לא´ אני מתגעגעת אליך. מתגעגעת כל כך. אתמול ביקשת חיבוק, אבל הלכת לפני שהספקתי... אני כל כך לא יודעת מה לעשות. אני מנסה לשכוח. ומצליחה – ליומיים-שלושה. לפעמים לשבוע. ואז אתה מופיע חוזר מהצבא, משאיר הודעה, שואל אם אני פה. ואני מחכה, רק שתבוא. שאולי, אולי תגיד שהתגעגעת ושגם אתה חושב עליי. שגם אתה מצטער על מה שקרה ושאתה רוצה אותי, לפחות כמו שאני אותך. אני כבר לא יודעת מה לעשות ורציתי למחוק אותך מהרשימה, אבל זה לא יצליח להעלים אותך. ממש לא. אני רק יחשוב כל הזמן.. שאולי, רק אולי.. בדיוק רצית להגיד.. שאתה רוצה ואוהב ותתן חיבוק גדול, שישכיח את הכל ותגיד לי שוב, שאני החברה הכי טובה שלך. אבל גם קצת יותר. כי אני רוצה כל כך. כי אני אוהבת אותך כל כך. לא מגיעה לך האהבה שלי. אתה כל כך רע. אתה כל כך הכאבת לי, אתה לא מסוגל אפילו לתאר את גודל הכאב. אפילו עכשיו, ארבעה חודשים אחרי אני לא מצליחה לשכוח, אני רוצה כל הזמן להיזכר. ב"הצעת הנישואים", שנאמרה מכל הלב. את כל החיבוקים, שהיו כל כך חברים לי במשך תקופה ארוכה. את הנשיקות, שאפילו שהיו לא אמיתיות, הספיקו לחמם לי את הלב. ואהבת באמת, אז איך זה שהפסקת? ואיך זה שפתאום, ביום אחד, הכל נגמר לי? הלכתי לישון עם חיבוק מזויף שלא הרגשתי, כאילו יצאת ידי חובה. ואני כל הזמן חושבת עליך ועל הדברים שתכננו לעשות ביחד. שנשב ביחד ונצפה בסרט של דיסני ונתכרבל מתחת לפוך. שתקשיב לי, גם אם אני מדברת שטויות. ותאהב את מה שיש לי להגיד. כי ככה זה היה. עד עכשיו. עד שמצאתי מישהו שאני יכולה לספר לו. כמעט הכל. ועכשיו – ממש כלום. אני לא יכולה לגלות לך מה שאני מרגישה. כבר דחית אותי יותר מידי פעמים. ואין לך מושג כמה שזה כואב. אני מקווה שגם לא תדע. אני רק רוצה לשכוח ממך. לשכוח שאי פעם היית, שאי פעם היה משהו ביננו. אהבה?! אתה בכלל יודע מה זה? אז אולי רק דמיינת, אולי פנטזת על "בל" מאחורי המסך. ואותי אתה לא רוצה. אני לא מספיק יפה בשבילך. מי יודע.. אולי אפילו מכוערת? אז למה חיבקת? למה לא הסתכלת לי בעיניים? ולמה לא התקשרת? אני כל כך מתגעגעת למה שהיה ביננו. למצברוח שהיה לי כל זמן שהייתי איתך ואחרי. אני לא יודעת אם אתה חושב על כל זה. אולי אצל בנים זה יותר קל לשכוח. אבל נראה לי שיקח לי עוד הרבה זמן, בשביל לשכוח דבר שכזה. אהבה בעוצמה שעדיין לא חוויתי ואולי רק קיווית ורציתי להאמין. שנה אתה, סוף סוף, אוהב ובאמת אני נאהבת אחרי כל כך הרבה שנים. אבל הכל היה זיוף אחד גדול. אמרת "אני אוהב אותך, אולי בפעם האחרונה" וכל כך רציתי לקוות שיהיו עוד הרבה פעמים. ולא היו. זהו. כשאמרתי לך שאני אוהבת בכלל לא התייחסת, וזה שבר אותי. זהו, כבר אין לי מה להוסיף. לפחות לא בינתיים. אני לא יודעת מה רציתי להגיד, ואם יש מטרה. סה"כ רציתי קצת לשפוך את הלב ולנקות את הנשמה שלי. אני באמת באמת לא מאחלת לך שום סבל שכזה, שונאת ואוהבת כל כך, שין.
לא´ אני מתגעגעת אליך. מתגעגעת כל כך. אתמול ביקשת חיבוק, אבל הלכת לפני שהספקתי... אני כל כך לא יודעת מה לעשות. אני מנסה לשכוח. ומצליחה – ליומיים-שלושה. לפעמים לשבוע. ואז אתה מופיע חוזר מהצבא, משאיר הודעה, שואל אם אני פה. ואני מחכה, רק שתבוא. שאולי, אולי תגיד שהתגעגעת ושגם אתה חושב עליי. שגם אתה מצטער על מה שקרה ושאתה רוצה אותי, לפחות כמו שאני אותך. אני כבר לא יודעת מה לעשות ורציתי למחוק אותך מהרשימה, אבל זה לא יצליח להעלים אותך. ממש לא. אני רק יחשוב כל הזמן.. שאולי, רק אולי.. בדיוק רצית להגיד.. שאתה רוצה ואוהב ותתן חיבוק גדול, שישכיח את הכל ותגיד לי שוב, שאני החברה הכי טובה שלך. אבל גם קצת יותר. כי אני רוצה כל כך. כי אני אוהבת אותך כל כך. לא מגיעה לך האהבה שלי. אתה כל כך רע. אתה כל כך הכאבת לי, אתה לא מסוגל אפילו לתאר את גודל הכאב. אפילו עכשיו, ארבעה חודשים אחרי אני לא מצליחה לשכוח, אני רוצה כל הזמן להיזכר. ב"הצעת הנישואים", שנאמרה מכל הלב. את כל החיבוקים, שהיו כל כך חברים לי במשך תקופה ארוכה. את הנשיקות, שאפילו שהיו לא אמיתיות, הספיקו לחמם לי את הלב. ואהבת באמת, אז איך זה שהפסקת? ואיך זה שפתאום, ביום אחד, הכל נגמר לי? הלכתי לישון עם חיבוק מזויף שלא הרגשתי, כאילו יצאת ידי חובה. ואני כל הזמן חושבת עליך ועל הדברים שתכננו לעשות ביחד. שנשב ביחד ונצפה בסרט של דיסני ונתכרבל מתחת לפוך. שתקשיב לי, גם אם אני מדברת שטויות. ותאהב את מה שיש לי להגיד. כי ככה זה היה. עד עכשיו. עד שמצאתי מישהו שאני יכולה לספר לו. כמעט הכל. ועכשיו – ממש כלום. אני לא יכולה לגלות לך מה שאני מרגישה. כבר דחית אותי יותר מידי פעמים. ואין לך מושג כמה שזה כואב. אני מקווה שגם לא תדע. אני רק רוצה לשכוח ממך. לשכוח שאי פעם היית, שאי פעם היה משהו ביננו. אהבה?! אתה בכלל יודע מה זה? אז אולי רק דמיינת, אולי פנטזת על "בל" מאחורי המסך. ואותי אתה לא רוצה. אני לא מספיק יפה בשבילך. מי יודע.. אולי אפילו מכוערת? אז למה חיבקת? למה לא הסתכלת לי בעיניים? ולמה לא התקשרת? אני כל כך מתגעגעת למה שהיה ביננו. למצברוח שהיה לי כל זמן שהייתי איתך ואחרי. אני לא יודעת אם אתה חושב על כל זה. אולי אצל בנים זה יותר קל לשכוח. אבל נראה לי שיקח לי עוד הרבה זמן, בשביל לשכוח דבר שכזה. אהבה בעוצמה שעדיין לא חוויתי ואולי רק קיווית ורציתי להאמין. שנה אתה, סוף סוף, אוהב ובאמת אני נאהבת אחרי כל כך הרבה שנים. אבל הכל היה זיוף אחד גדול. אמרת "אני אוהב אותך, אולי בפעם האחרונה" וכל כך רציתי לקוות שיהיו עוד הרבה פעמים. ולא היו. זהו. כשאמרתי לך שאני אוהבת בכלל לא התייחסת, וזה שבר אותי. זהו, כבר אין לי מה להוסיף. לפחות לא בינתיים. אני לא יודעת מה רציתי להגיד, ואם יש מטרה. סה"כ רציתי קצת לשפוך את הלב ולנקות את הנשמה שלי. אני באמת באמת לא מאחלת לך שום סבל שכזה, שונאת ואוהבת כל כך, שין.