העלמה שוקולדה
New member
מכתב לאבא- המכתב שאף פעם לא נשלח,
לאדם שקורא לעצמו אבי, לא הייתה שם בשבילי כמעט. הייתה, ולא הייתה. גם באירועים השמחים וגם באלה השמחים פחות. זה התחיל בכך שקיבלתה עבודה שהצריכה מעבר לחו"ל, עוד כשהייתי ילדה קטנה. אחיי לא יכלו לעבור לשם מפאת עיסוקיהם, לכן עברנו רק אמא, אתה ואני. שלושתינו. החיים בחו"ל לא מצאו חן בעיני אמא- ובצדק- וכך גם הריחוק משני ילדיה (אחיי). לכן אמא ואני חזרנו ארצה, ואתה נשארתה שם, לעבוד. והייתה חוזר פעם בשלושה-ארבעה חודשים לשבוע-שבועיים, שגם בהם עבדתה. עד שעות ממש מאוחרות. האם זו הרדיפה אחר הכסף שגרמה לך לפעול כך? או אולי הרצון שלך להתרחק מאיתנו? או אולי מין הפרעה כזאת, שגורמת לך לאהוב לעבוד כמו....חמור? אף פעם לא הבנו מדוע זה כך, עד שלפני כמעט שנה הכל התפוצץ והבנו הכל. אך לזה אגיע בהמשך, אבא יקר. לאור הזמן המעט שבילינו יחד, אתה ואני, נוצר בינינו ריחוק גדול. תהום גדולה שאי אפשר לגשר עליה. היא פשוט גדולה ועמוקה מדי. לפני כארבע שנים חזרתה ארצה. מעתה חייתה יחד איתנו, אך הייתה טס פעם בכמה חודשים לשבוע בערך. זה כבר היה סביר. אך זה היה מאוחר מדי, אתה לא חושב?! היום אני מבינה מדוע לא חשבתה שזה לא מאוחר מדי. היום אני מבינה מדוע לא חשבתה, ואפילו לא לרגע אחד, אם זה מוגזם שכמעט ואינך רואה את משפחתך- וכל זה למען מטרה אחת- עבודה. היום אני מבינה גם שהיה משהו נוסף מעבר לעבודה- אישה. וזאת לא אמא שלי. כשנה לאחר שקיבלתה את עבודתך בחו"ל, כן כן, זו שהייתה אמורה לספק לנו כסף נוסף, התחלתה לבגוד באמי. והמשכת, והמשכת, והמשכת...11 וחצי שנה! המון זמן, לא? באותן שנים אמי נשארה לבד, בבית, בלי שום תמיכה של בעל, מגדלת לבדה ילדה קטנה ושני ילדים שבנתיים הספיקו קצת לגדול- אך עדיין הם זקוקים לאבא. והרי כל אחד זקוק לדמות כזו, אחרת בשביל מה יש אבות בעולם? האם לא עלתה בדעתך המחשבה שזה אכזרי להשאיר כך את אשתך? את אותה האישה שהבטחתה לאהוב לנצח? אני קוראת שוב ושוב את השורה בה כתבתי שבגדתה באמי במשך 11 וחצי שנים, ואני לא מאמינה. כמעט שנה לאחר שנודע הדבר, ואני עדיין לא מעכלת זאת. ובאמת, כיצד אפשר לעכל דבר כזה? אני בת של חלאה! אין פלא שאני לא מחשיבה אותך כאבא שלי, הרי אף פעם לא הייתה שם בשבילי, תמיד בחו"ל. ולא הייתה שם גם בשביל אמא שלי. בעיקר בשבילה. כי אמי גידלה אותי למופת, באמת. אבל היא עשתה זאת לבד. וחבל. היום אני כמעט לא בקשר איתך. פעם בחודש-חודשיים, וגם זה כי אני רוצה לנצל אותך, שתקנה לי דברים. הרי זה הדבר שאתה עושה הכי טוב, לא? האם אתה מצטער על אותן שנים, או על מה שעשית? אתה לא מתבייש בעצמך? ו...אבא יקר, אם הייתה בידך האפשרות להחזיר את הגלגל כמעט 12 שנה אחורה, ולשנות את הכל, הייתה עושה זאת? ואולי אין טעם בלשאול את השאלות האלה. הרי את הגלגל לא ניתן להשיב לאחור. הפצע בינתיים מגליד, אך ישאר פתוח לעד. מזו שאמורה להיות בתך. (תודה למי שקרא את כל המגילה שכתבתי. זהו סיפור חיי בקצרה, בנוגע לאבי).
לאדם שקורא לעצמו אבי, לא הייתה שם בשבילי כמעט. הייתה, ולא הייתה. גם באירועים השמחים וגם באלה השמחים פחות. זה התחיל בכך שקיבלתה עבודה שהצריכה מעבר לחו"ל, עוד כשהייתי ילדה קטנה. אחיי לא יכלו לעבור לשם מפאת עיסוקיהם, לכן עברנו רק אמא, אתה ואני. שלושתינו. החיים בחו"ל לא מצאו חן בעיני אמא- ובצדק- וכך גם הריחוק משני ילדיה (אחיי). לכן אמא ואני חזרנו ארצה, ואתה נשארתה שם, לעבוד. והייתה חוזר פעם בשלושה-ארבעה חודשים לשבוע-שבועיים, שגם בהם עבדתה. עד שעות ממש מאוחרות. האם זו הרדיפה אחר הכסף שגרמה לך לפעול כך? או אולי הרצון שלך להתרחק מאיתנו? או אולי מין הפרעה כזאת, שגורמת לך לאהוב לעבוד כמו....חמור? אף פעם לא הבנו מדוע זה כך, עד שלפני כמעט שנה הכל התפוצץ והבנו הכל. אך לזה אגיע בהמשך, אבא יקר. לאור הזמן המעט שבילינו יחד, אתה ואני, נוצר בינינו ריחוק גדול. תהום גדולה שאי אפשר לגשר עליה. היא פשוט גדולה ועמוקה מדי. לפני כארבע שנים חזרתה ארצה. מעתה חייתה יחד איתנו, אך הייתה טס פעם בכמה חודשים לשבוע בערך. זה כבר היה סביר. אך זה היה מאוחר מדי, אתה לא חושב?! היום אני מבינה מדוע לא חשבתה שזה לא מאוחר מדי. היום אני מבינה מדוע לא חשבתה, ואפילו לא לרגע אחד, אם זה מוגזם שכמעט ואינך רואה את משפחתך- וכל זה למען מטרה אחת- עבודה. היום אני מבינה גם שהיה משהו נוסף מעבר לעבודה- אישה. וזאת לא אמא שלי. כשנה לאחר שקיבלתה את עבודתך בחו"ל, כן כן, זו שהייתה אמורה לספק לנו כסף נוסף, התחלתה לבגוד באמי. והמשכת, והמשכת, והמשכת...11 וחצי שנה! המון זמן, לא? באותן שנים אמי נשארה לבד, בבית, בלי שום תמיכה של בעל, מגדלת לבדה ילדה קטנה ושני ילדים שבנתיים הספיקו קצת לגדול- אך עדיין הם זקוקים לאבא. והרי כל אחד זקוק לדמות כזו, אחרת בשביל מה יש אבות בעולם? האם לא עלתה בדעתך המחשבה שזה אכזרי להשאיר כך את אשתך? את אותה האישה שהבטחתה לאהוב לנצח? אני קוראת שוב ושוב את השורה בה כתבתי שבגדתה באמי במשך 11 וחצי שנים, ואני לא מאמינה. כמעט שנה לאחר שנודע הדבר, ואני עדיין לא מעכלת זאת. ובאמת, כיצד אפשר לעכל דבר כזה? אני בת של חלאה! אין פלא שאני לא מחשיבה אותך כאבא שלי, הרי אף פעם לא הייתה שם בשבילי, תמיד בחו"ל. ולא הייתה שם גם בשביל אמא שלי. בעיקר בשבילה. כי אמי גידלה אותי למופת, באמת. אבל היא עשתה זאת לבד. וחבל. היום אני כמעט לא בקשר איתך. פעם בחודש-חודשיים, וגם זה כי אני רוצה לנצל אותך, שתקנה לי דברים. הרי זה הדבר שאתה עושה הכי טוב, לא? האם אתה מצטער על אותן שנים, או על מה שעשית? אתה לא מתבייש בעצמך? ו...אבא יקר, אם הייתה בידך האפשרות להחזיר את הגלגל כמעט 12 שנה אחורה, ולשנות את הכל, הייתה עושה זאת? ואולי אין טעם בלשאול את השאלות האלה. הרי את הגלגל לא ניתן להשיב לאחור. הפצע בינתיים מגליד, אך ישאר פתוח לעד. מזו שאמורה להיות בתך. (תודה למי שקרא את כל המגילה שכתבתי. זהו סיפור חיי בקצרה, בנוגע לאבי).
אני חושבת שטוב שהמכתב הזה לא נשלח.. כי להחזיר את הגלגל כמו שאמרת- אי אפשר.. ולגרום לו להרגיש אשם בעזרת המכתב הזה- יהיה חסר משמעות.. כי אני בטוחה שהוא מצטער כל יום ויום, וימשיך להצטער על כך כל חייו, גם אם את לא מודעת לזה.. זה הוא שנשאר בודד... הוא האדם שממנו אפילו הילדה שלו רוצה לברוח... ואולי, אולי כן כדאי לשלוח לו את המכתב הזה.. שיראה- שיראה איזו ילדה יש לו! בוגרת, וחכמה, ורגישה.. ילדה שהוא הפסיד, לתמיד כנראה.. הפסיד אותך, את הקרבה שלך, את הכבוד והערכה, ואת הדבר הכי מדהים שיכול להיות לבנאדם.. ילדים.. תהיי בטוחה- הוא את הטעות כבר עשה.. והוא לא יפסיק להתחרט עליה.. אבל את- את זאת שיכולה להמשיך האלה.. ולו רק כדי להקים משפחה משלך, שתוכלי לתת לה את כל האהבה והקרבה שאת חולמת עליה.. לחנך ילדים כמו שהיית רוצה שיחנכו אותך.. למצוא את הגבר שיהיה אבא לילדים שלך.. את האבא שהיית רוצה לעצמך.. (רק שלא תהפכי את בעלך לאבא ... 
