מכתב לאבי

[מילי1991]

מכתב לאבי

אולי תחשבו שזה לא כל כך קשור לפה
אבל הרגשתי צורך להכניס עוד פיסה מודחקת למדי מחיי
ואולי תשפוך אור ותעזור לכם להבין למה נמצאת איפה שנמצאת ביחסיי (או אי יחסיי) עם גברים
אז..ככה:
באופן אירוני, אתה נמצא מרחק יריקה ממני
יריקה שבה עשיתני
מערער על כל צורך בקיום שלי
מדכא כל רגש רצויה שבי
מזכיר לי כמה זה כואב להרגיש דחויה
לא האמנתי שאי פעם אכנס למקום העבודה שלך, בטעות, במרחק של 2 צעדים ממקום הלימודים שלי
אני אולי סולחת אך כאובה ופגועה, כאב דחוק שלא מפסיק לשרוט את נשמתי ולצחוק על כל פעם מחדש על מיתתי
בכל פעם שדחויה על ידי גבר או בחברה,או אפילו רק מרגישה שכך, זה הכל חוזר אליי בחזרה
חבל מאוד שלא ידעתי אב
ואולי מזל שלך שלא היכרתני מראש
משברים, גיל ההתבגרות שנמשך ונמשך..
וקושי להתחיל, לזרוק הכל מאחור ולהמשיך מחדש
אתה לא מכיר אותי ומעולם לא רצית
אולי באמת, זכית מן ההפקר
וניצלת עם ילדה שכמעט כל חייה נמצאת בסטטוס "משבר"
שלך,
בתך הכאובה
והסודית

 

[קטניפ]

זה אכן נשמע לא קל

אבל אני אגיד לך דבר שאולי מעט יפגע בך אבל תחשבי עליו - מגיע הרגע שבו אנחנו לא יכולים יותר להאשים את ההורים, את הסביבה, את החברה שלא מבינה אותנו בחוסר ההצלחה שלנו בחיים - בכל היבט.
את פגועה מיחסו של אביך כלפיך? את חושבת שהיחס הזה תרם לחוסר הצלחתך בחיים עם גברים? טפלי בקושי הזה, אל תתני לזה להיות תירוץ להמשך חיים לא מאושרים.

 

[לילה 74]

תירוץ?

ממש לא. אני חושבת שקודם כל מגיע הלך לגיטימציה למה שהיא מרגישה.
זה שבסופו של דבר היא תצטרך לקחת אחריות על חייה זה ברוור אבל התגובה הזו שלך מאוד לא אמפטית.
גם אני חושבת שהיא צריכה לטפל בקושי שלה אבל מה שהיא צריכה על מנת להיות מסוגלת לעשות זאת זו אמפטיה.
מנסיון, רק בעזרת אמפטיה אפשר להשתקם .

 

[קטניפ]

אני מתנצלת אם התגובה השתמעה כלא אמפטית

עדיין אני עומדת על דעתי, אדם צריך לקחת את גורלו בידו.

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

את אבא צריך לאהוב

גם אם לו קשה להחזיר אהבה. אם הרע לך, צריך לשמור ממנו ריחוק ולהמשיך לתת לו אהבה. משפחתנו האנשים הכי חשובים לנו בעולם. אולי דווקא אם תיצרי ריחוק רגשי מסוים מאביך ביחד עם אהבה ותמיכה רגשית, ויחד עם זה תבני לך חיים עצמאיים וחדשים משלך, יקל לך ולאביך.

 

[Iנמר שלגI]

זה לא עניין של אמפתיה או חוסר בה

זה שיעור שבא ללמד אותך שאת הלב לא שופכים באינטרנט מול סתם חארות שמנצלים את ההזדמנות לשפוך מהתסכול שלהם

אלא אם כן אין לך הרבה הערכה ללב שלך ולמה שיש בתוכו - ובמקרה כזה אני מתנצל על ההתערבות שלי ואין צורך שתשמעי לי

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

בדיוק!

לכל אחד יש את ה"תיק" שהוא סוחב איתו.
השאלה היא מה את עושה עם זה?
איך את רוצה שהחיים שלך יראו?
איך את רוצה שמערכות היחסים שלך יראו?

אם את סטודנטית יש לך אפשרות לקבל טיפול פסיכולגי במחיר זעום באוניברסיטה או דרך קופת החולים. ממליצה לך בחום לעשות את זה כדי לא להמשיך את חייך כקורבן.

 

[לילה 74]

קשור, קשור מאוד

קודם כל, אני שולחת חיבוק ואני מאמינה שכל שיתוף כזה עוזר במשהו קטן למנוע את האופן שבו את נאכלת מבפנים.
אני מקווה שאת נמצאת בטיפול כי מנסיון שלי זו דרך מצויינת להיות בקשר עם כל הרגשות הקשים שעולים סביב מערכת יחסים (קימת או לא קיימת) עם דמות אב.
בזוגיות , אנחנו באופן טבעי משליכים על בן הזוג דברים מהילדות שלנו ויש דברים שזה פשוט לא נכון והורס לשים שם ולכן צריך עזרה מקצועית.

אני מאמינה שאם תחליטי ותתחיבי לעצמך ולתהליך שבו את לומדת לאהוב את עצמך למרות הכאב והפגיעה זה ייתן פירות . את תגדלי ועוד תהיה לך זוגיות מאושרת- כי מגיע לך!!!

אני לא יודעת בת כמה את, יכול להיות שאת ממש צעירה, אולי ילדה אפילו . חשוב לי לומר לך שיש תקווה ושתהיי רכה עם עצמך. (אני עוד מעט בת 40 ועברתי התבגרות מזעזעת והיום יש לי משפחה משלי אוהבת ותומכת ואני כל הזמן רק מבריאה יותר ויותר מהרעות החולות של ילדותי)

 

[AlabamaW0rley]

היי

צר לי על הכאב והמשבר שאת נתונה בו כל חייך. נדמה שבעזרת לא מעט מודעות עצמית, אינטליגנציה וקריאה הצלחת להבין את שורשי הבעיה שלך, ולשים לב לדפוסי התנהגות הרסניים. הבעיה היא שלמרות שאת יודעת לפרש נכון את מה שקורה לך בחייך, את לא מצליחה לגרום לעצמך להתנהג אחרת. הרגש חזק מהרציונל. במקום לנסות לשנות את ההווה את מתאבלת על העבר, אולי אפילו מרגישה ש"מגיע לך" ומחפשת את ה"שילומים" עבור מה שעברת.

כנראה שמלאכת העיבוד שאת עושה עכשיו היא חשובה. אבל במקביל את צריכה לחיות את החיים ולהנות מהם כמו בחורה צעירה. את שואלת איך? איך להיות כמו השותפה שלך? לדעתי את יודעת איך. לבחור כל פעם מחדש להיענות בחיוב להזמנה ולא להתבצר בבועה שלך, ליזום קשרים עם אנשים, לפלרטט גם עם גברים שהם לא הטיפוס הקלאסי שמושך אותך. פשוט, לקפוץ למים. אולי עם הזמן תגלי רגשות וצדדים אחרים בך.

 

[מילי1991]

אממ...

להעז וליזום יותר- מסכימה לגמרי, אף על פי שעד עכשיו משום מה- לא הולך לי
לפלרטט עם גברים שהם לא הטעם שלי- ואלה אין מצב
עדכון קצר: ביממה האחרונה השתפר מצב רוחי לאין ערוך, כי גלגלים שניסיתי להזיז המון זמן- התחילו עובדים
אני מקווה שאלו ניצני ההצלחה שלי, שבדרך..
במקביל לבכייה שיש בתוכי ולעיבוד הדי חדש שאני עושה (מאחר ועם אמא לא דיברתי על נושא האב, היה נראה שזה גורם לה אי נוחות. ואותי- זה איכשהוא פשוט הביך)
אני רואה לנגד עיניי כיום למצוא עבודה קבועה עם אנשים בגילי ולהיות מסופקת מעצמי לפחות בתחום המקצועי
אממה? זה לא כזה פשוט
יש לי רגשי נחיתות קלים, רגישות- עצומה ולא יכולה שצועקים עליי/מלחיצים אותי, פשוט לא יכולה לסבול את זה זה מכניס אותי לסטרס ותמיד אני רוצה לרצות
מכירה את אלו שנכנסים למקום עבודה ומיד הם מעולים בו פלוס? אז זו אני, רק שלעתים זה גובה מחיר אישי
במקרה שלי- עבודה עם בני גילי או מבוגרים ממני לא נעשתה באופן ממשי עד היום ובאמת הייתי רוצה לנסות לעבוד בזה, אין לי ספק שיש לי את הכישורים, למרות ולמורת כל מה שעברתי ועדיין עוברת
אבל, אצטרך לגמרי את ה"הכלה" (ולא, לא התחשבות, כי אני לא צריכה הקלות במקום העבודה) של בעלי המקום
אממ..גלשתי לנושא קצת לא קשור אבל מבחינתי זה נושא בוער על הפרק, לא פחות מזוגיות
(שאולי כבר אני יעזוב את הנושא הזה אם תהיה לי עבודה קבועה ונחמדה, אולי ככה עדיף באמת- שלא אתעסק בנושא הזוגיות, שלפעמים חושבת עליו רק משעמום נטו)
בקיצור- אחלה תגובות, שמחה לקחת חלק בפורום הזה ובאחרים, אתם אחלה אנשים (לפחות במצב הוירטואלי) ..ו..תודה!
תודה שאתם משמשים לי לאוזן קשבת
ולמקום בו אני יכולה להוציא את האני ה"אפלה" יותר שבי..אפלה ומנלכולית
שלכם,
אני

 

[קטניפ]

בהצלחה!!

מכל הלב

 

[ivgy1980]

במקומך, הייתי נכנס ושואל את כל השאלות

ירצה - יענה, לא ירצה - לא יענה. לפחות אהיה שלם עם עצמי על שלא וויתרתי לו. שיעמוד מולי וייתן הסברים!

יש גברים חארות, ויש גברים שאולצו להיות חארות. לרוב, הילדים לעולם לא יודעים את האמת שמאחורי הקלעים, את הסיפור האמיתי של הוריהם. אבל דווקא הילדים סופגים את מירב הנזקים, דווקא בגלל היותם ילדים וחוסר היכולת להתנתק מהחיבור להורים.