מכתב לאב שכול,

[רקדנית הרוח...]

מכתב לאב שכול,

שלום לך. ראיתי אותך היום בטלוויזיה, שמעתי את דבריך, הבטתי בכאב ובתדהמה שהיו על פניך, שמעתי את בכייך.. ובכיתי איתך, ואני עדיין בוכה. כל כך רציתי לנחם אותך, אבל אני מניחה שאם הייתי לידך לא היה לי מה לומר. אין מה לומר. להגיד שאני משתתפת בצערך? - נשמע לי בנאלי מדיי להגיד שאני כואבת את כאבך? - נשמע לי צבוע מדיי ..אני הרי אשכח תוך כמה ימים, אותך זה ילווה כל החיים. ילדים תמימים ואמא אחת , שכל חטאם הוא בכך שהם יהודים.. זה צובט את הלב וקורע את הנשמה. אבא אחד, רוצה להגיד אבל אין לי מה לומר אולי רק שתהיה חזק, תשמור על עצמך ויהי זכרם ברוך.

 

[ה מוזה]

עיניים כבויות

חולפים ברחובות ובמדרכות פנים לא מוכרות בחדשות זוג עיניים מביט בנו מהעיתון עיניים כבויות . האור כבה בשניה שבן עוולה החליט לשנות סדרי עולם צועדים ביננו בני אנוש בעיניים כבויות . מדינה שלמה לא מצאה מילה שתחזיר להם את האור שכבה פוגשת מבט שכבה משפילה מבט אין מילה שתוכל להצית מחדש את האור שכבה . רקדנית הרוח .. כתבת וחתמת בשמך ..אך דברת בשם כולנו .

 

[פיצפיצון]

אין לי מה להגיד כיוון שאתן כבר

אמרתן הכול....

 

[ה מוזה]

../images/Emo91.gifההודעה המומלצת של תפוז

 

[הרמוניה ושלווה]

../images/Emo23.gif

כמה כאב בנאדם יכול לספוג,ולא מה משנה מה נאמר לו בקושי נוכל לרפא את אותם כאבי לב איומים, ואותן דמעות שלא מפסיקות לזלוג. המציאות שלנו לא קלה, אבל בגלל שכיחותם של אירועים מצערים עד מאוד, מרביתנו הפכנו את ליבנו לאבן, לא כי אנו חוששים, אלא כי ע"מ לשרוד מציאות נוראית שכזו אסור לנו לתת לאירועים כואבים שכאלו להכריע אותנו. לבי נתון לכול אותם אנשים שעדיין נשארו אנושיים וסופגים כול יום את הכאב האיום הזה. קברתי 3 חברים, 3 פעמים מתתי ונולדתי מחדש, אסור לתת לשום דבר לגרום לנו לסגור את עיננו ולאטום את אוזנינו. עלינו לספוג את הכאב כי אדם שלא ידע כאב לא ידע מהו אושר ושמחה. יהי זכרם ברוך של כל החפים מפשע ששילמו את מחיר המציאות בחייהם!!!