G י ט ר י ס ט
New member
מכתב לאדם באשר הוא אדם.
היי אתה..כן אתה. יושב לך על הכורסה האהובה אחרי יום עייף במשרד הקודר.הלפטופ על הברכיים.בידך הימנית כוס שוקו מהבילה,וידך השמאלית מתמרנת בין משטח העכבר לשקית העוגיות שוקולד צ'יפס שאתה כל כך אוהב. משוטט לך באתרי החדשות מחמיץ פנים לנוכח הסחי והמאוס של השילטון המדיני המקומי השכונתי ובעצם איזה לא.רוטן צרור איחולים של אזרח ממורמר וממשיך לשוטט ברשת.בודק ב"יד 2" תחת קטגוריית כלי נגינה תר אחרי גיטרה ליואבי הילד האהוב שלך,כולו בן 13 וחצי וכבר משוכנע שהוא הוא יהיה הכוכב שיפציע באיזור שנת 2017 על במה חבוטה עמוסה באבק,רמקולים ומנחה צרוד שצורח כדי להשיג אהדת קהל. עובר בפורומים אליהם אתה משתייך,נותן עיצה בפורום "בניה ושיפוץ דירה" צוחק למקרא בדיחה בפורום "הומור שחור" ואז מגיע לפורום "מאבק בתאונות דרכים" שם מכל מילה ניבט הכאב,והשכול מפציע מכל פיקסל.עיניך משוטטות בין המסך לבין התוכנית תרבות רבת התוכן "היום שאחרי השבוע שאחרי החודש שאחרי האח הגדול" מפטיר צרור קילשאות שקראת בטור טלוויזיה ומרגיש את העייפות מכה כל חלקה טובה. עיניך נעצמות אט אט השקט בבית מכניס אותך לאווירת שינה,האישה יצאה עם החברה להצגה החדשה במתנ"ס ויואבי יצא עם תומר לסיבוב בפארק על האופני הילוכים החדשות שסבתא יעלי קנתה לו ליומולדת. הנימנום אוחז בך,כשלפתע מצלצל הטלפון.צלצולו הרועם מקפיץ אותך ואתה עונה בקול ישנוני ומתפלא למשמע קול זר מעבר לקו השני. "שלום,אני מדבר עם דודי דהן?" שואל הקול בנימה סמכותית משהו. "כן,מדבר.מי רוצה אותו?" אתה שואל..ואז הכל מתפוצץ ברעם אדיר כשהבזק לבן קוטע את הנוף המוכר של הסלון. "מדבר קובי אזולאי,קצין בוחן במשטרת התנועה.בנך נפגע על ידי מ(כ)ונית ומועבר עכשיו לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע"... פעימות הלב שלך נשמעות כמו ירי ארטילרי כבד,אתה לא מצליח להבין כלום בבליל המילים השוטפות מהעבר לקו. מאותו רגע אתה לא זוכר איך וכיצד הגעת לבית החולים,הכל עבר לך מול העיניים כמו סרט זר.סרט בו אתה עומד מהצד ומביט בעניין אחר המתרחש שלא נוגע לך. במחלקת הטראומה בבית החולים יואבי שוכב במיטה ענקית,צינורות מתפתלים סביב גופו כנחשים.הדרג הגבוהה ביותר של הבית חולים מתזז סביבו ומסבר פניהם החמור שלא מזכה אותך אפילו במבט חטוף אתה מבין שהמצב רחוק מאד מלהיות טוב. שיחת העידכון עם ראש המחלקה איששה את פחדיך "יואבי נפצע באורח אנוש,המכונית שפגעה בו ישירות לא משאירה לא הרבה סיכוי.הפגיעה היא רב מערכתית" פה כבר איבדת את הרופא והרגשת איך הלב לאט לאט מתמלא בצמר גפן שנדחס ונדחס למועקה שלא משאירה לך אפשרות לנשום. לאחר מכן התברר לך שיואבי רק רצה לחצות את הכביש כמו שלימדתם אותו כבר מגיל 8,אבל הנהג שמיהר ולא ציית להאטה ליד מעבר חציה פגע בו ישירות ובעוצמה רבה. ואתה? אפילו לכעוס מרוב כאב לא הצלחת.רק רצית שכל זה כבר יגמר. היה זה הלילה הגרוע בחייך,האישה שהגיעה שעתיים מאוחר יותר (הפלאפון בהצגה היה כבוי) דומעת ובוכיה,בזעקות שבר עמדה מול המיטה הגדולה והתחננה ליואבי שיקום,יואבי אפילו לא שמע אותה.מחוסר הכרה היה. הלילה הזה עוד ישאיר צלקות בליבך לעד,לפנות בוקר הכל החל לקרות מהר מאד,כמו סרט בהרצה אלימה. ההידרדרות היתה מהירה,מכונות ההנשמה צווחו בכאב,המוניטורים יללו.ואז השקט...השקט שגרוע יותר מכל רעש בעולם. ואתה שם עומד,ממלמל את מילות הקדיש,כשאחיך ואביך מחזיקים אותך לבל תקפוץ ביחד עם יואבי אל הבור הקודר והחשוך.הדמעות שנוטפות וצורבות את לחייך ובעיקר את נשמתך.והצעקות של אישתך,הבכי קורע הלב על אוצר חייכם שהיה עד אתמול ילד מלא שימחת חיים,והיום טמון תחת רגבים שחורים משחור.על אוצר שחלם ביחד איתכם למד ללכת לדבר להשתולל ואז בחיוך מקסים לבקש סליחה.ומחר החיוך הזה כבר לא יראה אור יום. מאותו רגע החיים השתנו.היית יושב ימים שלמים חובק את התמונות מהבר מצווה שרק לפני חצי שנה חגגתם לו.הוא היה מאושר,אהוב,מוקף חברים.חייך בכל תמונה כשבלחי שמאל מפציעה לה גומת חן שובבה,אתה יושב מול התמונות ומזיל דמעות ללא הרף. אישתך קיבלה את זה בצורה קשה יותר,הדיכאון אצלה החמיר מיום ליום וכעת היא מתחילה טיפול סבוך בכדורים,אולי אלו שיצילו אותה מאבדון,אבל לא יוכלו להחזיר את יואבי. אתה יושב על הכורסה התמונה של יואבי ביד ודמעה אחת גדולה נופלת וניתלת בקצה התמונה. חריקת הדלת מעירה אותך.ויואבי נכנס פנינה מאושר וצוחק. אתה מביט ימין ושמאל כלא מבין,ואז הכל מתחוור.זה היה חלום,חלום רע שלא קרה.יואבי פה,מחייך וצוחק כמו תמיד.ניגש אליך ובקול מתפנק שואל "אבא מתי אתה קונה לי כבר גיטרה ?" ולא מבין למה אתה קם אליו מחבק אותו בעוצמה כשדמעות יורדות מעיניך וממלמל "יואבי,אני אוהב אותך.." "אבא אתה בסדר ?" הוא שואל..ורץ לחדר לראות טלוויזיה לא מחכה לתשובה. __________________________________________________________________________________ אז כן. אולי אצלך זה היה חלום אבל ישנם כאלה שחוו את אותו דבר במציאות. ומה שהכי מטריד שהנהגים האלה חוזרים לביתם שעה אחרי התאונה,ובעזרת עו"ד עם חולצה לבנה מעומלנת ונשמה שחורה כשטן יצאו עם הרשיון חזרה לכביש רק כי זוהי פרנסתם. מילים אלו מוקדשות בכאב צורב לילד המיוחד אריק עופר ז"ל שאף שאיני מכירו בכלל גרם לי ללילה מלא דמעות וכאב על גורל אכזר שעקר פרח יפיפה מנטיעתו והשליכו למרמס המוות. וכשדמעות חונקות את גרוני אני רק מבקש מבתי המשפט בתחנונים וכאב שלא נגמרים מצו את כל חומר הדין,יסרו את הנהגים העבריינים בעונשים מרתיעים גם אם צריך בשביל זה לצאת מפרופוציה.גרמו להם להצטער על כל עבירת תנועה ואף הקלה ביותר.כי ב-נ-פ-ש-נ-ו הדבר!!! <באם נשתרבבו טעויות סופר במילים אלו אנא התחשבותכם,אני אחרי משמרת לילה של 12 שעות> רפי לביא
היי אתה..כן אתה. יושב לך על הכורסה האהובה אחרי יום עייף במשרד הקודר.הלפטופ על הברכיים.בידך הימנית כוס שוקו מהבילה,וידך השמאלית מתמרנת בין משטח העכבר לשקית העוגיות שוקולד צ'יפס שאתה כל כך אוהב. משוטט לך באתרי החדשות מחמיץ פנים לנוכח הסחי והמאוס של השילטון המדיני המקומי השכונתי ובעצם איזה לא.רוטן צרור איחולים של אזרח ממורמר וממשיך לשוטט ברשת.בודק ב"יד 2" תחת קטגוריית כלי נגינה תר אחרי גיטרה ליואבי הילד האהוב שלך,כולו בן 13 וחצי וכבר משוכנע שהוא הוא יהיה הכוכב שיפציע באיזור שנת 2017 על במה חבוטה עמוסה באבק,רמקולים ומנחה צרוד שצורח כדי להשיג אהדת קהל. עובר בפורומים אליהם אתה משתייך,נותן עיצה בפורום "בניה ושיפוץ דירה" צוחק למקרא בדיחה בפורום "הומור שחור" ואז מגיע לפורום "מאבק בתאונות דרכים" שם מכל מילה ניבט הכאב,והשכול מפציע מכל פיקסל.עיניך משוטטות בין המסך לבין התוכנית תרבות רבת התוכן "היום שאחרי השבוע שאחרי החודש שאחרי האח הגדול" מפטיר צרור קילשאות שקראת בטור טלוויזיה ומרגיש את העייפות מכה כל חלקה טובה. עיניך נעצמות אט אט השקט בבית מכניס אותך לאווירת שינה,האישה יצאה עם החברה להצגה החדשה במתנ"ס ויואבי יצא עם תומר לסיבוב בפארק על האופני הילוכים החדשות שסבתא יעלי קנתה לו ליומולדת. הנימנום אוחז בך,כשלפתע מצלצל הטלפון.צלצולו הרועם מקפיץ אותך ואתה עונה בקול ישנוני ומתפלא למשמע קול זר מעבר לקו השני. "שלום,אני מדבר עם דודי דהן?" שואל הקול בנימה סמכותית משהו. "כן,מדבר.מי רוצה אותו?" אתה שואל..ואז הכל מתפוצץ ברעם אדיר כשהבזק לבן קוטע את הנוף המוכר של הסלון. "מדבר קובי אזולאי,קצין בוחן במשטרת התנועה.בנך נפגע על ידי מ(כ)ונית ומועבר עכשיו לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע"... פעימות הלב שלך נשמעות כמו ירי ארטילרי כבד,אתה לא מצליח להבין כלום בבליל המילים השוטפות מהעבר לקו. מאותו רגע אתה לא זוכר איך וכיצד הגעת לבית החולים,הכל עבר לך מול העיניים כמו סרט זר.סרט בו אתה עומד מהצד ומביט בעניין אחר המתרחש שלא נוגע לך. במחלקת הטראומה בבית החולים יואבי שוכב במיטה ענקית,צינורות מתפתלים סביב גופו כנחשים.הדרג הגבוהה ביותר של הבית חולים מתזז סביבו ומסבר פניהם החמור שלא מזכה אותך אפילו במבט חטוף אתה מבין שהמצב רחוק מאד מלהיות טוב. שיחת העידכון עם ראש המחלקה איששה את פחדיך "יואבי נפצע באורח אנוש,המכונית שפגעה בו ישירות לא משאירה לא הרבה סיכוי.הפגיעה היא רב מערכתית" פה כבר איבדת את הרופא והרגשת איך הלב לאט לאט מתמלא בצמר גפן שנדחס ונדחס למועקה שלא משאירה לך אפשרות לנשום. לאחר מכן התברר לך שיואבי רק רצה לחצות את הכביש כמו שלימדתם אותו כבר מגיל 8,אבל הנהג שמיהר ולא ציית להאטה ליד מעבר חציה פגע בו ישירות ובעוצמה רבה. ואתה? אפילו לכעוס מרוב כאב לא הצלחת.רק רצית שכל זה כבר יגמר. היה זה הלילה הגרוע בחייך,האישה שהגיעה שעתיים מאוחר יותר (הפלאפון בהצגה היה כבוי) דומעת ובוכיה,בזעקות שבר עמדה מול המיטה הגדולה והתחננה ליואבי שיקום,יואבי אפילו לא שמע אותה.מחוסר הכרה היה. הלילה הזה עוד ישאיר צלקות בליבך לעד,לפנות בוקר הכל החל לקרות מהר מאד,כמו סרט בהרצה אלימה. ההידרדרות היתה מהירה,מכונות ההנשמה צווחו בכאב,המוניטורים יללו.ואז השקט...השקט שגרוע יותר מכל רעש בעולם. ואתה שם עומד,ממלמל את מילות הקדיש,כשאחיך ואביך מחזיקים אותך לבל תקפוץ ביחד עם יואבי אל הבור הקודר והחשוך.הדמעות שנוטפות וצורבות את לחייך ובעיקר את נשמתך.והצעקות של אישתך,הבכי קורע הלב על אוצר חייכם שהיה עד אתמול ילד מלא שימחת חיים,והיום טמון תחת רגבים שחורים משחור.על אוצר שחלם ביחד איתכם למד ללכת לדבר להשתולל ואז בחיוך מקסים לבקש סליחה.ומחר החיוך הזה כבר לא יראה אור יום. מאותו רגע החיים השתנו.היית יושב ימים שלמים חובק את התמונות מהבר מצווה שרק לפני חצי שנה חגגתם לו.הוא היה מאושר,אהוב,מוקף חברים.חייך בכל תמונה כשבלחי שמאל מפציעה לה גומת חן שובבה,אתה יושב מול התמונות ומזיל דמעות ללא הרף. אישתך קיבלה את זה בצורה קשה יותר,הדיכאון אצלה החמיר מיום ליום וכעת היא מתחילה טיפול סבוך בכדורים,אולי אלו שיצילו אותה מאבדון,אבל לא יוכלו להחזיר את יואבי. אתה יושב על הכורסה התמונה של יואבי ביד ודמעה אחת גדולה נופלת וניתלת בקצה התמונה. חריקת הדלת מעירה אותך.ויואבי נכנס פנינה מאושר וצוחק. אתה מביט ימין ושמאל כלא מבין,ואז הכל מתחוור.זה היה חלום,חלום רע שלא קרה.יואבי פה,מחייך וצוחק כמו תמיד.ניגש אליך ובקול מתפנק שואל "אבא מתי אתה קונה לי כבר גיטרה ?" ולא מבין למה אתה קם אליו מחבק אותו בעוצמה כשדמעות יורדות מעיניך וממלמל "יואבי,אני אוהב אותך.." "אבא אתה בסדר ?" הוא שואל..ורץ לחדר לראות טלוויזיה לא מחכה לתשובה. __________________________________________________________________________________ אז כן. אולי אצלך זה היה חלום אבל ישנם כאלה שחוו את אותו דבר במציאות. ומה שהכי מטריד שהנהגים האלה חוזרים לביתם שעה אחרי התאונה,ובעזרת עו"ד עם חולצה לבנה מעומלנת ונשמה שחורה כשטן יצאו עם הרשיון חזרה לכביש רק כי זוהי פרנסתם. מילים אלו מוקדשות בכאב צורב לילד המיוחד אריק עופר ז"ל שאף שאיני מכירו בכלל גרם לי ללילה מלא דמעות וכאב על גורל אכזר שעקר פרח יפיפה מנטיעתו והשליכו למרמס המוות. וכשדמעות חונקות את גרוני אני רק מבקש מבתי המשפט בתחנונים וכאב שלא נגמרים מצו את כל חומר הדין,יסרו את הנהגים העבריינים בעונשים מרתיעים גם אם צריך בשביל זה לצאת מפרופוציה.גרמו להם להצטער על כל עבירת תנועה ואף הקלה ביותר.כי ב-נ-פ-ש-נ-ו הדבר!!! <באם נשתרבבו טעויות סופר במילים אלו אנא התחשבותכם,אני אחרי משמרת לילה של 12 שעות> רפי לביא