אורחת קבועה6
New member
מכתב לאהובי , שלא יחזור
ספטמבר 14.
אהוב יקר שלי. חלפה כמעט שנה. שנה שלמה!!! שבה לא התפתחתי. שנה שעברה כהרף עין. בעוד אתה, למדת, נסעת כמה פעמים, חסכת כסף, הצבת מטרות ועמדת בהן. וזה חלק גדול ממה שאהבתי אצלך. הנחישות שלך - להציב מטרות ולא לוותר. הרצון להתקדם ולהשתפר, לעשות ולא לדחות. אין לי ספק שתגיע רחוק. יש לך את כל הנתונים. הצלחתי להוציא בך את הצד החם שבך, האכפתי, הלא אדיש. הצלחתי להתקרב אלייך, למרות החומה שבנית. חומה שכנראה הייתה ביטוי להגנה מפני העולם. עצוב לי, עצוב לי לדעת שלעולם לא נחזור להיות יחד. היום אני יודעת שהחיים חזקים מכל, שהם ממשיכים ויש עוד כל כך הרבה דברים מעבר לאהבה רומנטית. אז הייתי קיצוניצ,אבסולוטית, חשבתי שאתה היחיד בעולם. נכון שאין עוד מישהו בדיוק כמוך. אבל אולי יותר מתאים עבורי. אהבה יותר בוגרת. היית בצמתים משמעותיים בחיי, עמדת איתן ונתת מעצמך המון, וזה לעולם אזקוף לזכותך. החוסן הנפשי שלך, נתן לי ביטחון. לא אוכל לשכוח את מה שעברנו יחד כל השנים האלו.... דברים שלא מובנים מאליהם שנשארת. כנראה שבאמת אהבת אותי. אתה לימדת אותי מה זו אהבה. מכל הבחינות. היית הראשון שלי בהכל. תמיד היינו יודעים מה השני עושה, היינו קשורים בטירוף. לא פלא שכשהחלטת ללכת, היה לי מאוד קשה. לעיתים הרגשתי קשה מנשוא. והרגשתי שאני לא בפרופורציו. שיש אנשים שחולים, ואפשר לחשוב מה זה. בהתחלה רציתי למות. לא ידעתי איך להתמודד עם לכתך. ממש הרגשתי אבל. והרגשתי כפוית טובה שמרגישה כך. אני מבקשת מאנשי הפורום שלא לזלזל. אל תגיבו אם יש לכם משהו עוקצני להגיד. נכון הייתי אובססיבית, ומקווה שלא יקרה לי יותר. זה היה לא בשליטתי. אני לא מסירה אחריות, מנסה להילחם בזה בעוד תחומים בחיים. פעם הייתי קיצונית, לא ראיתי הדברים בפרופורציות. ראיתי אותך בעלי. האבא של הילדים שלי. אין מה לומר, לא חשבי שאוכל לחיות בלעדייך. והנה, אני חיה. ימים שלמים שאה לא צץ לי בזכרון, מה שמחזק את הדעה שהזמן משכיח. אני התקרבתי לעצמי. במקום להתעסק רק בך, לחיות דרכך. פתאום אני רואה עצמי, מנסה להתחבר לעצמי, ולעשות לעצמי טוב. הייתי תלויה בך. זה לא היה בריא. ברמה קיצונית כזאת. היית עמוד הטווח שלי. ואילו עכשיו, אני משתדלת להיות עמוד הטווח של עצמי. יותר לסמוך על עצמי. אין ספק, אני שונה מהילדונת שהייתי - כשהייתי איתך. חזקה יותר. נחושה יותר.
אך יחד עם זאת, אני עדיין לא באמת התגברתי עלייך. גם אם לוקח לי יותר זמן מהממוצע. אני מתגעגעת לנוכחות שלך בחיי. להתרגשות שאפפה אותי כל פעם שנפגשנו, גם אחרי כל כך הרבה שנים יחד. אהבתי אותך עד עמקי נשמתי. תמיד אזכור אותנו כתקופה מדהימה.... שהכל היה עוצמתי גם למובן החיובי. אני מתגעגעת אלייך, לחבר הטוב שאבד לי. לעצות החכמות שלך, לכך שתמיד היה לך פתרון להכל. אני מתגעגעת לא רק למה שהרגשתי שאני איתך,אלא אליך. פשוט אלייך. הלוואי ולא אתגעגע יותר. ואם כן, שזה לא יהיה הרסני. אלא כזכרון טוב. מיני רבים בחיים.
כאחת שהייתה לה מראה לא בריאה בבית, מנסה ללכת לאמצע. ללמוד לשאת כאב בצורה בריאה. כי זה חלק מהחיים. ולולא זה, לא אוכל להתמודד עם צרות גדולות יותר. "אמיתיות". מתגעגעת אלייך, ותמיד אתגעגע אלייך. אני מרגישה שתמיד תאהב אותי . שתמיד תזכור את מה שנתנו אחד לשניה, אני יודעת שאתה תמיד תכבד אותי. שהייתי גם לך חלק בלתי נפרד מההתבגרות שלך.
שכן, היינו בשנים מאוד משמעותיות בחיים אחד של השני.
אני מה שתתחרט, שתתגעגע. שתסבול גם. למרות שאני רוצה שיהיה לך טוב. וזאת אהבה אמיתית.
אני מבינה שאתה רוצה לטעום מהחיים. אין מה לעשות, אתה צעיר.
וזה בסדר.......בדרכ לא מתחתנים עם אהבה ראשונה. נמאס לי לבכות עלייך. גם אם זו לא באותה תדירות. פעם ב... תקופה... אני לעיתים מסתכלת על תמונות שלנו. רואה את הזיק בעיניים. אני מתגעגעת לנוכחות שלך בחיי. למי שהייתי , כשהייתי איתך. כואב לי בלב, בנשמה. כואב לי פיזית. אני רוצה אותך. תמיד ארצה. למרות שלמדתי על מה מוכנה להתפשר ועל מה לא. וכל קשר מבגר,מחזק,משנה אותך. כי אף פעם אתה לא באותו מקום לולא כן.
" איפה אתה. שמעתי שהמשכת. ואתה בונה לך עולם אחר, או איזו מדינה. ומי זה שאיתך- אני רואה שאתה שמח. לא חשבתי להפריע, בפריים של התמונה. כמעט נשברתי, את האמת שגם היה לי חלום, שאת יושב לידי בסלון., ומחבק. איך התפתלתי מכאבים של אהבה, לא אמרו לי שזה מסוכן. אבל בסך הכל בסדר, הכרתי מישהו אחר, שהצל שלו הוא אתה, והחיוך שלו, מזכיר לי את שלך. ואתה כל הזמן חוזר,להסתיר לי את השמש. אתה לא שואל אם אפשר, למרות שאתה הלכת, הרבה ממך נשאר.האוטו הישן, אבל סוחב את הרגשות., אולי אחרי שאשכח ממך, יהיו לו קל יותר בעליות. אני מניחה את הקניות, כמו שהיית אז מגיע. על סף שקיעת השמש, החלפת את מקומה. כמעט נשברתי, את האמת שלא הצלחתי לישון, רציתי לשמוע את הקול שלך היום, זה קצת חסר לי.והשתגעתי, ממחשבות של אהבה, לא אמרו לי שזה מסוכן. אבל בסך הכל בסדר, הכרתי מישהו אחר. שהצל שלו הוא אתה, והחיוך שלו מזכיר לי את שלך. ואתה כל הזמן חוזר, להסתיר לי את השמש, אתה לא שואל אם אפשר, למרות שאתה הלכת, הרבה ממך נשאר."
יש כל כך הרבה שירים על אהבה.
פוחדת להתקל בך ברחוב, כמו אז,שמבין כל האנשים - ראיתי אותך. זה היה הזוי,. הפעם הראושנה שראיתי אותך מאז הפרידה. החלפנו שלום שלום, והמשכנו ללכת. המפגש- הפעם כזרים. כאילו לא היינו מעולם חשובים אחד לשניה. רגשות משתנים עם הזמן. מזל. לא אשכח, את הבכי שלי. את ההרגשה. שםאום אני כלום עבורך, שאתה יכול הלמשיך מבלי להיות כמה אליי. מבלי להתעניין בי. במקום לתת אותי לאחר, בכך שעזבת אותי, ושאתה יכול לסבול את המחשבה הזאת. בכך ששיחררת אותי. המפגש הזה הרס אותי. פתאום זרים. כאילו מעולם לא היינו. היה קשה לראות את זה.כל כך רציתי להישאר איתך. דיברנו קצת, ואז אמרנו טוב- ייאלה ביי. רציתי להישאר שם לנצח.לחבק אותך חזק, ולא חיבוק קר ואדיש, איך המבט החם שלך,הקנאה התחלפה בקירירות באדישות. רציתי כל כך להישאר שם.להמשיך לחוו איתך את החיים. ללו אותך, לראות אותך גדל,מתפתח. אתה הבטחת, שנהיה שם תמיד. הבטחת שיהיו לנו עוד שנים ביחד.
אני מרגישה גאה, שהצלחתי לחדור ללבך. זה כבוד עבורי, לאדם המוצלח שאתה.
אני יודעת שאם אראה אותך ברחוב עם מישהי, או בפייסבוק עם חברה חדשה. יצבוט לי הלב מאוד. שמישהי אחרת נהייתה חשובה לך. שאתה דואג לה.
אני נזכרת בקיצוניות שבה היית. שבה, מאחת שהייתה חלק חשוב בעולמך, מכך שדיברנו שש פעמים ביום לפות, והיינו יודעים איפה השני, פתאום יכלת להתנתק באחת.
במבט קר, מנוכר. אחרי שהיית הכי חם אליי בעולם.באותו יום שנפרדנו, עוד שלחת לי הודעה כרגיל, שאתה אוהב אותי ועם כינויי החיבה שלנו.זה קצ אכזרי, אבל אני יודעת שלא ידעת איך להיפרד.
הלוואי ויום אחד תתחרט. וכבר אהיה במקום אחר. במקום שכבר לא אחשוק לחזור אלייך.
איך היית קר ומרוחק כשישבנו על הספסל, ולעומת זא אחרי שנפגשנו חצי שנה, כן נגעת לי ברגל, והזכרת לי במבט של פעם. איך שהיית מסתכל עליי.
אני מגעגעת אלייך כל כך, לצחוקים שלנו, לשטויו שלנו, לנוכחות שלך.
המועקה שלא חשבתי שתעבור, נעלמה אט אט. מועקה נוראית. ריקנות אדירה, שלא ידעתי איך למלא את החלל שמילאת. אבל לאט לאט למדתי שהחיים דינאמיים,שכמו שהכרתי אותך,בע"ה אכיר אחר,..למדתי להנות מדברים אחרים גם, ולחפש עצמי. במה יכולה לתרופ לעולם,ולהיתרם.
הלוואי ובחתונה לא אזכור אותך. זה משפט שמעודד אותי.
אין אני לא יודעת כיצד לבטא את העצבות, הגעגועים. לא רוצה שזה יפרק אותי. כאב תי עלייך מספיק. פרופורציות.
אבל כואב לי בלב. בא לי לחזור אחורה. להרגיש שוב אהובה על ידך. גם במיטה. שתעניין בי, שיהיה לי פשוט כיף איתך. בזמן האיכות שלנו. בכך שאתה מתייעץ איתי- והרגשתי חשובה.
רציתי להראות לך שהתחזקתי, שאני לא מוותרת – שאני עומדת בקשיים. רציתי שתעודד אותי,כמו פעם.שתאמין בי, כמו פעם. שתעודד אותי, ותגיד לי בשנית, שאני יכולה הכל. שאתה מאמין בי. שאתה יודע שאצליח. האמנת בי, כשאני לא האמנתי בעצמי.ואהבת אותי כל כ ך, הרגשתי את זה. ואמרת לי את זה, שתמיד ארגיש שאתה אוהב ומכבד. שזה משהו שהיה רק שלנו. יהיה אחר, אולי טוב יותר ומאים יותר לך ולי, אבל לא ככה בדיוק.
אתה חסר לי, כל כך.
הרבה דברים שעברתי, בהתחלה במיוחד, היה חסר לי הגאווה שלך. זה שאתה שם, מחזק וגאה, לחלוק איתך את ההישגים. לחזור מיום עבודה, הישר לזרועותך. לתחושת החום וההגנה שהקנת לי. ללילות היפים שלנו יחד. מחובקים מתוך שינה, צמודים אחד לשני, מרגישים חום ואהבה. אני מדגעדעת לכינויים שקראת לי. הלוואי ויום אחד אזכר, ואחייך. ותהיה זכרון רחוק. שהיה נכון לאותה תקופה. שלא ארצה לחזור תמיד, שאוכל להיות שלמה בלעדייך.שאוכל להיות לבד מבלי להרגיש בודדה. ואני שמחה על הרצונות שלי להתקרב לעצמי, ללמוד לסמוך על עצמי ולהרגיע את עצמי, במקום להיות תמיד תלויה בכ שאתה מרגיע אותי. היית העוגן. אז ברור שכשתלך- אפול. שמתי עלייך כל כך הרבה בחיים שלי,שלא פלא שכשהלכת,נפלתי.
ופתאום, עוד יום עובר, ועוד יום. ולומדים להתמודד, לשחרר. לאט לאט התדירות ש
ספטמבר 14.
אהוב יקר שלי. חלפה כמעט שנה. שנה שלמה!!! שבה לא התפתחתי. שנה שעברה כהרף עין. בעוד אתה, למדת, נסעת כמה פעמים, חסכת כסף, הצבת מטרות ועמדת בהן. וזה חלק גדול ממה שאהבתי אצלך. הנחישות שלך - להציב מטרות ולא לוותר. הרצון להתקדם ולהשתפר, לעשות ולא לדחות. אין לי ספק שתגיע רחוק. יש לך את כל הנתונים. הצלחתי להוציא בך את הצד החם שבך, האכפתי, הלא אדיש. הצלחתי להתקרב אלייך, למרות החומה שבנית. חומה שכנראה הייתה ביטוי להגנה מפני העולם. עצוב לי, עצוב לי לדעת שלעולם לא נחזור להיות יחד. היום אני יודעת שהחיים חזקים מכל, שהם ממשיכים ויש עוד כל כך הרבה דברים מעבר לאהבה רומנטית. אז הייתי קיצוניצ,אבסולוטית, חשבתי שאתה היחיד בעולם. נכון שאין עוד מישהו בדיוק כמוך. אבל אולי יותר מתאים עבורי. אהבה יותר בוגרת. היית בצמתים משמעותיים בחיי, עמדת איתן ונתת מעצמך המון, וזה לעולם אזקוף לזכותך. החוסן הנפשי שלך, נתן לי ביטחון. לא אוכל לשכוח את מה שעברנו יחד כל השנים האלו.... דברים שלא מובנים מאליהם שנשארת. כנראה שבאמת אהבת אותי. אתה לימדת אותי מה זו אהבה. מכל הבחינות. היית הראשון שלי בהכל. תמיד היינו יודעים מה השני עושה, היינו קשורים בטירוף. לא פלא שכשהחלטת ללכת, היה לי מאוד קשה. לעיתים הרגשתי קשה מנשוא. והרגשתי שאני לא בפרופורציו. שיש אנשים שחולים, ואפשר לחשוב מה זה. בהתחלה רציתי למות. לא ידעתי איך להתמודד עם לכתך. ממש הרגשתי אבל. והרגשתי כפוית טובה שמרגישה כך. אני מבקשת מאנשי הפורום שלא לזלזל. אל תגיבו אם יש לכם משהו עוקצני להגיד. נכון הייתי אובססיבית, ומקווה שלא יקרה לי יותר. זה היה לא בשליטתי. אני לא מסירה אחריות, מנסה להילחם בזה בעוד תחומים בחיים. פעם הייתי קיצונית, לא ראיתי הדברים בפרופורציות. ראיתי אותך בעלי. האבא של הילדים שלי. אין מה לומר, לא חשבי שאוכל לחיות בלעדייך. והנה, אני חיה. ימים שלמים שאה לא צץ לי בזכרון, מה שמחזק את הדעה שהזמן משכיח. אני התקרבתי לעצמי. במקום להתעסק רק בך, לחיות דרכך. פתאום אני רואה עצמי, מנסה להתחבר לעצמי, ולעשות לעצמי טוב. הייתי תלויה בך. זה לא היה בריא. ברמה קיצונית כזאת. היית עמוד הטווח שלי. ואילו עכשיו, אני משתדלת להיות עמוד הטווח של עצמי. יותר לסמוך על עצמי. אין ספק, אני שונה מהילדונת שהייתי - כשהייתי איתך. חזקה יותר. נחושה יותר.
אך יחד עם זאת, אני עדיין לא באמת התגברתי עלייך. גם אם לוקח לי יותר זמן מהממוצע. אני מתגעגעת לנוכחות שלך בחיי. להתרגשות שאפפה אותי כל פעם שנפגשנו, גם אחרי כל כך הרבה שנים יחד. אהבתי אותך עד עמקי נשמתי. תמיד אזכור אותנו כתקופה מדהימה.... שהכל היה עוצמתי גם למובן החיובי. אני מתגעגעת אלייך, לחבר הטוב שאבד לי. לעצות החכמות שלך, לכך שתמיד היה לך פתרון להכל. אני מתגעגעת לא רק למה שהרגשתי שאני איתך,אלא אליך. פשוט אלייך. הלוואי ולא אתגעגע יותר. ואם כן, שזה לא יהיה הרסני. אלא כזכרון טוב. מיני רבים בחיים.
כאחת שהייתה לה מראה לא בריאה בבית, מנסה ללכת לאמצע. ללמוד לשאת כאב בצורה בריאה. כי זה חלק מהחיים. ולולא זה, לא אוכל להתמודד עם צרות גדולות יותר. "אמיתיות". מתגעגעת אלייך, ותמיד אתגעגע אלייך. אני מרגישה שתמיד תאהב אותי . שתמיד תזכור את מה שנתנו אחד לשניה, אני יודעת שאתה תמיד תכבד אותי. שהייתי גם לך חלק בלתי נפרד מההתבגרות שלך.
שכן, היינו בשנים מאוד משמעותיות בחיים אחד של השני.
אני מה שתתחרט, שתתגעגע. שתסבול גם. למרות שאני רוצה שיהיה לך טוב. וזאת אהבה אמיתית.
אני מבינה שאתה רוצה לטעום מהחיים. אין מה לעשות, אתה צעיר.
וזה בסדר.......בדרכ לא מתחתנים עם אהבה ראשונה. נמאס לי לבכות עלייך. גם אם זו לא באותה תדירות. פעם ב... תקופה... אני לעיתים מסתכלת על תמונות שלנו. רואה את הזיק בעיניים. אני מתגעגעת לנוכחות שלך בחיי. למי שהייתי , כשהייתי איתך. כואב לי בלב, בנשמה. כואב לי פיזית. אני רוצה אותך. תמיד ארצה. למרות שלמדתי על מה מוכנה להתפשר ועל מה לא. וכל קשר מבגר,מחזק,משנה אותך. כי אף פעם אתה לא באותו מקום לולא כן.
" איפה אתה. שמעתי שהמשכת. ואתה בונה לך עולם אחר, או איזו מדינה. ומי זה שאיתך- אני רואה שאתה שמח. לא חשבתי להפריע, בפריים של התמונה. כמעט נשברתי, את האמת שגם היה לי חלום, שאת יושב לידי בסלון., ומחבק. איך התפתלתי מכאבים של אהבה, לא אמרו לי שזה מסוכן. אבל בסך הכל בסדר, הכרתי מישהו אחר, שהצל שלו הוא אתה, והחיוך שלו, מזכיר לי את שלך. ואתה כל הזמן חוזר,להסתיר לי את השמש. אתה לא שואל אם אפשר, למרות שאתה הלכת, הרבה ממך נשאר.האוטו הישן, אבל סוחב את הרגשות., אולי אחרי שאשכח ממך, יהיו לו קל יותר בעליות. אני מניחה את הקניות, כמו שהיית אז מגיע. על סף שקיעת השמש, החלפת את מקומה. כמעט נשברתי, את האמת שלא הצלחתי לישון, רציתי לשמוע את הקול שלך היום, זה קצת חסר לי.והשתגעתי, ממחשבות של אהבה, לא אמרו לי שזה מסוכן. אבל בסך הכל בסדר, הכרתי מישהו אחר. שהצל שלו הוא אתה, והחיוך שלו מזכיר לי את שלך. ואתה כל הזמן חוזר, להסתיר לי את השמש, אתה לא שואל אם אפשר, למרות שאתה הלכת, הרבה ממך נשאר."
יש כל כך הרבה שירים על אהבה.
פוחדת להתקל בך ברחוב, כמו אז,שמבין כל האנשים - ראיתי אותך. זה היה הזוי,. הפעם הראושנה שראיתי אותך מאז הפרידה. החלפנו שלום שלום, והמשכנו ללכת. המפגש- הפעם כזרים. כאילו לא היינו מעולם חשובים אחד לשניה. רגשות משתנים עם הזמן. מזל. לא אשכח, את הבכי שלי. את ההרגשה. שםאום אני כלום עבורך, שאתה יכול הלמשיך מבלי להיות כמה אליי. מבלי להתעניין בי. במקום לתת אותי לאחר, בכך שעזבת אותי, ושאתה יכול לסבול את המחשבה הזאת. בכך ששיחררת אותי. המפגש הזה הרס אותי. פתאום זרים. כאילו מעולם לא היינו. היה קשה לראות את זה.כל כך רציתי להישאר איתך. דיברנו קצת, ואז אמרנו טוב- ייאלה ביי. רציתי להישאר שם לנצח.לחבק אותך חזק, ולא חיבוק קר ואדיש, איך המבט החם שלך,הקנאה התחלפה בקירירות באדישות. רציתי כל כך להישאר שם.להמשיך לחוו איתך את החיים. ללו אותך, לראות אותך גדל,מתפתח. אתה הבטחת, שנהיה שם תמיד. הבטחת שיהיו לנו עוד שנים ביחד.
אני מרגישה גאה, שהצלחתי לחדור ללבך. זה כבוד עבורי, לאדם המוצלח שאתה.
אני יודעת שאם אראה אותך ברחוב עם מישהי, או בפייסבוק עם חברה חדשה. יצבוט לי הלב מאוד. שמישהי אחרת נהייתה חשובה לך. שאתה דואג לה.
אני נזכרת בקיצוניות שבה היית. שבה, מאחת שהייתה חלק חשוב בעולמך, מכך שדיברנו שש פעמים ביום לפות, והיינו יודעים איפה השני, פתאום יכלת להתנתק באחת.
במבט קר, מנוכר. אחרי שהיית הכי חם אליי בעולם.באותו יום שנפרדנו, עוד שלחת לי הודעה כרגיל, שאתה אוהב אותי ועם כינויי החיבה שלנו.זה קצ אכזרי, אבל אני יודעת שלא ידעת איך להיפרד.
הלוואי ויום אחד תתחרט. וכבר אהיה במקום אחר. במקום שכבר לא אחשוק לחזור אלייך.
איך היית קר ומרוחק כשישבנו על הספסל, ולעומת זא אחרי שנפגשנו חצי שנה, כן נגעת לי ברגל, והזכרת לי במבט של פעם. איך שהיית מסתכל עליי.
אני מגעגעת אלייך כל כך, לצחוקים שלנו, לשטויו שלנו, לנוכחות שלך.
המועקה שלא חשבתי שתעבור, נעלמה אט אט. מועקה נוראית. ריקנות אדירה, שלא ידעתי איך למלא את החלל שמילאת. אבל לאט לאט למדתי שהחיים דינאמיים,שכמו שהכרתי אותך,בע"ה אכיר אחר,..למדתי להנות מדברים אחרים גם, ולחפש עצמי. במה יכולה לתרופ לעולם,ולהיתרם.
הלוואי ובחתונה לא אזכור אותך. זה משפט שמעודד אותי.
אין אני לא יודעת כיצד לבטא את העצבות, הגעגועים. לא רוצה שזה יפרק אותי. כאב תי עלייך מספיק. פרופורציות.
אבל כואב לי בלב. בא לי לחזור אחורה. להרגיש שוב אהובה על ידך. גם במיטה. שתעניין בי, שיהיה לי פשוט כיף איתך. בזמן האיכות שלנו. בכך שאתה מתייעץ איתי- והרגשתי חשובה.
רציתי להראות לך שהתחזקתי, שאני לא מוותרת – שאני עומדת בקשיים. רציתי שתעודד אותי,כמו פעם.שתאמין בי, כמו פעם. שתעודד אותי, ותגיד לי בשנית, שאני יכולה הכל. שאתה מאמין בי. שאתה יודע שאצליח. האמנת בי, כשאני לא האמנתי בעצמי.ואהבת אותי כל כ ך, הרגשתי את זה. ואמרת לי את זה, שתמיד ארגיש שאתה אוהב ומכבד. שזה משהו שהיה רק שלנו. יהיה אחר, אולי טוב יותר ומאים יותר לך ולי, אבל לא ככה בדיוק.
אתה חסר לי, כל כך.
הרבה דברים שעברתי, בהתחלה במיוחד, היה חסר לי הגאווה שלך. זה שאתה שם, מחזק וגאה, לחלוק איתך את ההישגים. לחזור מיום עבודה, הישר לזרועותך. לתחושת החום וההגנה שהקנת לי. ללילות היפים שלנו יחד. מחובקים מתוך שינה, צמודים אחד לשני, מרגישים חום ואהבה. אני מדגעדעת לכינויים שקראת לי. הלוואי ויום אחד אזכר, ואחייך. ותהיה זכרון רחוק. שהיה נכון לאותה תקופה. שלא ארצה לחזור תמיד, שאוכל להיות שלמה בלעדייך.שאוכל להיות לבד מבלי להרגיש בודדה. ואני שמחה על הרצונות שלי להתקרב לעצמי, ללמוד לסמוך על עצמי ולהרגיע את עצמי, במקום להיות תמיד תלויה בכ שאתה מרגיע אותי. היית העוגן. אז ברור שכשתלך- אפול. שמתי עלייך כל כך הרבה בחיים שלי,שלא פלא שכשהלכת,נפלתי.
ופתאום, עוד יום עובר, ועוד יום. ולומדים להתמודד, לשחרר. לאט לאט התדירות ש
