עודמעטיומולדת
New member
מכתב לאחותי,
כנראה שהוא לעולם לא יישלח או ייקרא על ידה, אבל שיהיה.. אחות גדולה שלי, אני רק חושבת על ההזדמנות הזו, להביע את כל מה שאני מרגישה על הדף ואני מתחילה לבכות. כל הכאב מציף אותי וגורם לי לעצבות שאני לא מצליחה להשתלט עליה. אם רק היית יודעת כמה אני אוהבת אותך, כנראה שהחזה שלך היה מתנפח במספר מידות. זה לא סוד שאת נקודת התורפה שלי, כל מי שמכיר אותי- יודע. אם יקום האדם שיגיד עליך דבר רע, אני אקפוץ על רגלי ואגרום לו להתיישב במקומו, בבושה, אחרי שהוא התנצל בפנייך. את מדהימה בעיני, כל כך יפה.. והלוואי והייתי מגיעה לקרסוליים שלך. את הקנאה על הקרבה בינך ובין אמא כבר העלמתי, כי אם זה טוב לך, לא אכפת לי להיות מרוחקת. על מה שקרה כשהייתי קטנה, סלחתי. אפילו הדחקתי. מרוב שאני כל כך אוהבת. את הקנאה על כך שאת מוצלחת ממני, קשובה ממני, חברותית ממני וכדומה- המרתי בגאווה על קרבת הדם בינינו והדימיון החיצוני. אבל את הכאב של הריחוק האינסופי שלך ממני, האדישות כלפי, המבטים המזלזלים לכיווני וההתעניינות רק במקרים שאת זקוקה שאשגיח על המלאכים שלך, אני לא מצליחה להטביע. אני מרגישה מושפלת על ידיך, ואני לא מצליחה להבין למה ואיך את מתעלמת מזה ואם באמת לא אכפת לך כבר. כולם אומרים שההבדל בין אחיות עם הפרש גילאים כשלנו, מצטמצם עם החיים, בעיקר הריחוק והוויכוחים. לפעמים אני חושבת שכולם צודקים- הוויכוחים התמעטו, רק משום שהריחוק גדל. יש לך משפחה משל עצמך והיא מקור האושר שלך, אני מבינה- אני אפילו מאושרת מעצם המחשבה שיש לך כור אנרגיה שכזה. אבל היי! גם אני חלק מהמשפחה שלך. וזה לא הוגן. זה לא הוגן שעם השנים שינית את הכותרת שלי מ'אחות' ל'בייביסיטר'. זה לא הוגן שאת לא משתפת אותי בדבר שעובר עליך ושאת לא מתעניינת בדברים שעוברים עלי. זה לא הוגן שאת מעדיפה לבלות עם אחיות של חברות שלך מאשר לבלות עם אחותך שלך. זה לא הוגן שנעלמת לי פתאום, בלי להתריע והשארת לי חלל עצום בלב. כי עכשיו אין לי כבר למי לפנות, אין לי למי לספר ואין לי בפני מי לבכות. אז לא פלא שהשתנתי ואני מרוחקת אחרי שאיבדתי את החברה הכי טובה שלי. פתאום התנתקת, בלי לאמר מילה. ואני מלאה געגועים. אחותך, שכבר הרבה זמן לא חיבקה אותך.. אני לא בטוחה מה הציפיות שלי לגבי ההודעה הזו. זמן רב התאפקתי, עד שמצאתי מקום לרוקן את זה. המשך שבוע נעים.
כנראה שהוא לעולם לא יישלח או ייקרא על ידה, אבל שיהיה.. אחות גדולה שלי, אני רק חושבת על ההזדמנות הזו, להביע את כל מה שאני מרגישה על הדף ואני מתחילה לבכות. כל הכאב מציף אותי וגורם לי לעצבות שאני לא מצליחה להשתלט עליה. אם רק היית יודעת כמה אני אוהבת אותך, כנראה שהחזה שלך היה מתנפח במספר מידות. זה לא סוד שאת נקודת התורפה שלי, כל מי שמכיר אותי- יודע. אם יקום האדם שיגיד עליך דבר רע, אני אקפוץ על רגלי ואגרום לו להתיישב במקומו, בבושה, אחרי שהוא התנצל בפנייך. את מדהימה בעיני, כל כך יפה.. והלוואי והייתי מגיעה לקרסוליים שלך. את הקנאה על הקרבה בינך ובין אמא כבר העלמתי, כי אם זה טוב לך, לא אכפת לי להיות מרוחקת. על מה שקרה כשהייתי קטנה, סלחתי. אפילו הדחקתי. מרוב שאני כל כך אוהבת. את הקנאה על כך שאת מוצלחת ממני, קשובה ממני, חברותית ממני וכדומה- המרתי בגאווה על קרבת הדם בינינו והדימיון החיצוני. אבל את הכאב של הריחוק האינסופי שלך ממני, האדישות כלפי, המבטים המזלזלים לכיווני וההתעניינות רק במקרים שאת זקוקה שאשגיח על המלאכים שלך, אני לא מצליחה להטביע. אני מרגישה מושפלת על ידיך, ואני לא מצליחה להבין למה ואיך את מתעלמת מזה ואם באמת לא אכפת לך כבר. כולם אומרים שההבדל בין אחיות עם הפרש גילאים כשלנו, מצטמצם עם החיים, בעיקר הריחוק והוויכוחים. לפעמים אני חושבת שכולם צודקים- הוויכוחים התמעטו, רק משום שהריחוק גדל. יש לך משפחה משל עצמך והיא מקור האושר שלך, אני מבינה- אני אפילו מאושרת מעצם המחשבה שיש לך כור אנרגיה שכזה. אבל היי! גם אני חלק מהמשפחה שלך. וזה לא הוגן. זה לא הוגן שעם השנים שינית את הכותרת שלי מ'אחות' ל'בייביסיטר'. זה לא הוגן שאת לא משתפת אותי בדבר שעובר עליך ושאת לא מתעניינת בדברים שעוברים עלי. זה לא הוגן שאת מעדיפה לבלות עם אחיות של חברות שלך מאשר לבלות עם אחותך שלך. זה לא הוגן שנעלמת לי פתאום, בלי להתריע והשארת לי חלל עצום בלב. כי עכשיו אין לי כבר למי לפנות, אין לי למי לספר ואין לי בפני מי לבכות. אז לא פלא שהשתנתי ואני מרוחקת אחרי שאיבדתי את החברה הכי טובה שלי. פתאום התנתקת, בלי לאמר מילה. ואני מלאה געגועים. אחותך, שכבר הרבה זמן לא חיבקה אותך.. אני לא בטוחה מה הציפיות שלי לגבי ההודעה הזו. זמן רב התאפקתי, עד שמצאתי מקום לרוקן את זה. המשך שבוע נעים.