מכתב לאיש שבשמים...
אתמול התקשרה אליי ידידה , שגרה בבנין משותף , ובשרה לי "שהאיש של הועד" נהרג. "נו אז" אני שואל אותה. היא עונה לי "זה שלום הברי"! . שלשום הגיע אליי , לביקור , חבר שעובד בשרותיי הכבאות. הוא ספר לי שהיה לו לילה קשה , היתה דליקה גדולה בחנות רהיטים והיתה גם תאונת דרכים מחרידה בצומת פקר כפר סבא. הוא תאר לי את מה שראה ואני יכולתי רק לרחם עליו כי לראות מראות שכאילו זה תמיד קשה אפילו אם זה במסגרת העבודה , אף אחד לא יכול להתרגל לכך. הידיעה על הרוגים ופצועים בתאונת הדרכים לא כל כך השפיע עליי... עד שנודע לי שמדובר באדם שהכרתי. ההיכרות שלי איתו דיי מוזרה מה שמעיד שהעולם קטן משפ´ הברי , ובראשה אבי המשפחה שלום ז"ל , הם מישפחה מוזרה (במובן החיובי) , גרים בבית דירות צנוע באחת משכונות העיר. אחת מבנות המישפחה היא חברתה הטובה של גרושתי ובכך בעצם נוצר קשר היכרות ראשוני שהיה דיי שטחי. משהו בסגנון "שלום , שלום" בכל פעם שניפגשים בעיר. את שלום הכרתי קצת (אבל ממש קצת) כאשר ניקראתי על ידו לבצע עבודה עבור הבנין שבו היתגורר . אחד הדברים שקרץ לי זה הסדר המופתי ששלום חיי בו. בדיוק בשעה 5 , ולא דקה אחת יותר , היה מגיע שלום עם החיפושית , שכל כך אהב וכולם היו נידהמים כאילו פעם ראשונה הוא הגיע בזמן.כמובן שהיה לבוש בגד עבודה כחול ותמיד חזר הבית נקי ומצוחצח . כשנישאל על ידי איך זה שהוא חוזר כל כך נקי? הוא ענה בחיוך "את הליכלוך אני משאיר בעבודה" וכך שנים נהג להגיע בדיוק בזמן . כאשר עבדתי בבנין , שלום הגיע כהרגלו בדיוק בשעה 5 וכאשר הוא יורד מהחיפושית , בקול תרועה , פונה אליי ואומר "נו ...הכל בסדר ? איך מיתקדמים? קבלתם שתייה?" ומבלי לעצור הוא מיד עולה לביתו וחוזר לאחר דקה עם 3 כוסות קפה חם וכמובן צלוחית עם עוגיות , יושב איתנו כאילו שהוא אחד מאיתנו , כאילו שהיה איתנו כל היום ובעצם נותן הרגשה שהוא אחד העובדים. הוא רק שכח שהוא בעצם היה הבוס כי הריי העבודה בוצעה עבורו. שלום הצתייר בעיניי כאדם פשוט , לא מסובך , מין אחד כזה שלא מפריע לאף אחד.הוא לא קיטר אף פעם וגם אם כן אז זה רק בגלל שכך נהג לדבר. כששאלתי אותו יום אחד , כשהינו במין קטע של רצינות , "שלום מה יהיה הסוף?" הוא ענה לי בחיוך: "אחד וחצי מטר באדמה" אבל מיד לאחר שצחקק הוסיף ואמר "תשמע יש לי ילדים טובים , אישה אוהבת וחרוצה ועכשיו גם נכדה...מה עוד צריך הבן אדם?". שלום היה נהג זהיר תמיד נסע לפי החוקים והכללים אבל (לפי מיטב ידיעתי) כשהגיע , באותה נסיעה אחרונה , לצומת "פקר" החדשה , הוא כניראה התבלבל ברמזורים וטעה בפניה שמאלה . הרמזור שהורה ישר היה ירוק אבל הרמזור של שלום היה כניראה אדום . רכב שבא ממול פגע בחיפושית של שלום וגרם לפציעתו הקשה . שלום נלחם על חייו אך בסופו של דבר ניכנע ... את שלום הכרתי כל כך קצת שזה כמעט חבל. אז למה אם כך אני מרגיש נורא? למה כל כך מציק לי המחשבה שלקחת את שלום בכוונה? תגיד "האיש שבשמים" מה אתה לא יודע שאנחנו צריכים שלומים כאן על פניי האדמה? תגיד: למה כשאני כותב מיכתב זה בפעם השניה - על פניי זולגת דימעה? נכון אומרים שרק את הטובים אתה לוקח? - אז זה אומר שאני רע? ובכלל - למה אני מרגיש כל כך מבולבל... (את מיכתב זה כתבתי בפורום תאונות דרכים וחלקו הניכבד הועתק לכאן)
אתמול התקשרה אליי ידידה , שגרה בבנין משותף , ובשרה לי "שהאיש של הועד" נהרג. "נו אז" אני שואל אותה. היא עונה לי "זה שלום הברי"! . שלשום הגיע אליי , לביקור , חבר שעובד בשרותיי הכבאות. הוא ספר לי שהיה לו לילה קשה , היתה דליקה גדולה בחנות רהיטים והיתה גם תאונת דרכים מחרידה בצומת פקר כפר סבא. הוא תאר לי את מה שראה ואני יכולתי רק לרחם עליו כי לראות מראות שכאילו זה תמיד קשה אפילו אם זה במסגרת העבודה , אף אחד לא יכול להתרגל לכך. הידיעה על הרוגים ופצועים בתאונת הדרכים לא כל כך השפיע עליי... עד שנודע לי שמדובר באדם שהכרתי. ההיכרות שלי איתו דיי מוזרה מה שמעיד שהעולם קטן משפ´ הברי , ובראשה אבי המשפחה שלום ז"ל , הם מישפחה מוזרה (במובן החיובי) , גרים בבית דירות צנוע באחת משכונות העיר. אחת מבנות המישפחה היא חברתה הטובה של גרושתי ובכך בעצם נוצר קשר היכרות ראשוני שהיה דיי שטחי. משהו בסגנון "שלום , שלום" בכל פעם שניפגשים בעיר. את שלום הכרתי קצת (אבל ממש קצת) כאשר ניקראתי על ידו לבצע עבודה עבור הבנין שבו היתגורר . אחד הדברים שקרץ לי זה הסדר המופתי ששלום חיי בו. בדיוק בשעה 5 , ולא דקה אחת יותר , היה מגיע שלום עם החיפושית , שכל כך אהב וכולם היו נידהמים כאילו פעם ראשונה הוא הגיע בזמן.כמובן שהיה לבוש בגד עבודה כחול ותמיד חזר הבית נקי ומצוחצח . כשנישאל על ידי איך זה שהוא חוזר כל כך נקי? הוא ענה בחיוך "את הליכלוך אני משאיר בעבודה" וכך שנים נהג להגיע בדיוק בזמן . כאשר עבדתי בבנין , שלום הגיע כהרגלו בדיוק בשעה 5 וכאשר הוא יורד מהחיפושית , בקול תרועה , פונה אליי ואומר "נו ...הכל בסדר ? איך מיתקדמים? קבלתם שתייה?" ומבלי לעצור הוא מיד עולה לביתו וחוזר לאחר דקה עם 3 כוסות קפה חם וכמובן צלוחית עם עוגיות , יושב איתנו כאילו שהוא אחד מאיתנו , כאילו שהיה איתנו כל היום ובעצם נותן הרגשה שהוא אחד העובדים. הוא רק שכח שהוא בעצם היה הבוס כי הריי העבודה בוצעה עבורו. שלום הצתייר בעיניי כאדם פשוט , לא מסובך , מין אחד כזה שלא מפריע לאף אחד.הוא לא קיטר אף פעם וגם אם כן אז זה רק בגלל שכך נהג לדבר. כששאלתי אותו יום אחד , כשהינו במין קטע של רצינות , "שלום מה יהיה הסוף?" הוא ענה לי בחיוך: "אחד וחצי מטר באדמה" אבל מיד לאחר שצחקק הוסיף ואמר "תשמע יש לי ילדים טובים , אישה אוהבת וחרוצה ועכשיו גם נכדה...מה עוד צריך הבן אדם?". שלום היה נהג זהיר תמיד נסע לפי החוקים והכללים אבל (לפי מיטב ידיעתי) כשהגיע , באותה נסיעה אחרונה , לצומת "פקר" החדשה , הוא כניראה התבלבל ברמזורים וטעה בפניה שמאלה . הרמזור שהורה ישר היה ירוק אבל הרמזור של שלום היה כניראה אדום . רכב שבא ממול פגע בחיפושית של שלום וגרם לפציעתו הקשה . שלום נלחם על חייו אך בסופו של דבר ניכנע ... את שלום הכרתי כל כך קצת שזה כמעט חבל. אז למה אם כך אני מרגיש נורא? למה כל כך מציק לי המחשבה שלקחת את שלום בכוונה? תגיד "האיש שבשמים" מה אתה לא יודע שאנחנו צריכים שלומים כאן על פניי האדמה? תגיד: למה כשאני כותב מיכתב זה בפעם השניה - על פניי זולגת דימעה? נכון אומרים שרק את הטובים אתה לוקח? - אז זה אומר שאני רע? ובכלל - למה אני מרגיש כל כך מבולבל... (את מיכתב זה כתבתי בפורום תאונות דרכים וחלקו הניכבד הועתק לכאן)