אלינוזאורוס
New member
מכתב לאלמונית מהחייל הפשוט.
לאלמונית איך אפשר לתאר חוויות? מילים זה דבר נדוש. איך אפשר להסביר דברים שאתה רואה ומרגיש, למישהו אחר? איך אפשר להסביר לך למה ג´ובניק חי טוב?- מוקף חיילות ויש לו את כל האפשרויות והזמן לעשות. חבל שהשנים הכי יפות חולפות מהר. למה כשאני מגיע הביתה בשבת ומנסה להתחיל איתך, את אומרת: "אתה מקסים, אתה חמוד, אבל אני לא אשב פה שבוע, שבועיים ואחכה לאדון שיגיע עייף מסריח ומלוכלך". עוד שבת עברה. כשהתגייסנו היו במחלקה הרבה חברות, מכתבים ,חבילות, ופתאום נשארנו כולנו בלי חברות ורק עם זכרונות בגלל 3-4 שנים מזדיינות. אני שוכב בתרגיל בתוך הבוץ, יורד גשם, וקר לי. אני רועד. בלב קר כי כשאני שוכב פה בקור, את מתהפכת במיטה החמה, בבית המוגן בין השמיכות לבד או עם ההוא. לא חושבת על כלום, לא יודעת בכלל שיש חיילים ששוכבים בקור ורועדים, מתים לעצום עין, ללכת לישון ושומרים עלייך "אלמונית", כדי שתוכלי לשכב במיטה החמה. אז איך אני אסביר לך את ההרגשה של מתח וחרדה? של פחד ואהבה? כי כשאני בא הביתה ומספר לך על החבר שנהרג אתם מהנהנים עם הראש בצער, ומספרים על המכונית החדשה שקניתם. כשאני סופר אבנים בשטחים, ומולי שורפים את דגל המדינה, בעיתונים כותבים על חיילים שיורים והורגים. כשאני רץ בין הסמטאות וילד בן 10 מקלל את האמא והאחרות ומספר איך הוא זיין אותן מ-א´ עד ת´, אני נגנב כשאני על הבטשי"ת ואת בבית רואה רק תמונות. אני רוצה לשמוע מילה טובה, כשכואב לי הגב והעיניים אדומות מחוסר שינה, אני קורה בעיתון איך מסיבות אידיאולוגיות לא מוכנים הבני זונות לשרת בשטחים או בלבנון כי זה נוגד את צו מצפונם ויש פראיירים אחרים שיעשו את העבודה בשבילם. ואני? מה אני? חלאת אדם שעושה את העבודה השחורה? הם לא קולטים איפה הם נמצאים, כי בלעדינו הם פשוט לא היו קיימים. אני לא מבקש רחמים, אני לא מרחם על עצמי, אני פשוט זועק על אי הצדק. אין סיפוק גדול יותר מלאכול לחם בשבת, ולהרגיש שאתה עובד וקורע את התחת בשבילו. כשאתה שוכב במיטה החמה עם החברה, אתה יודע שמישהו שומר עלייך בגלל איזו מציאות מזדיינת שנראית אבודה. אני חייבת לשמור על אמא, אבא, אחים, חברים וחברות, כי אני גאה! אני גאה להיות חייל קרבי, אחותי בת ה-8 שלחה לי מכתב וכתבה לי פשוט "תודה", התרגשתי, אם לא הייתי משחק את הקשוח- הייתי גם מזיל דמעה. כי בשבילה אני נמצא כאן. לא דורשים משכורת גבוהה או מכונית צמודה, רק מילה טובה שנדע שיש לנו מאחור אומה שלמה, שנדע בשביל מה, שנרגיש שלא כל דבר קשה ובלתי אפשרי. כי בשבילך נעשה הכל- מולדת אהובה שלי. אולי זה נשמע מצחיק, אך גם כיום יש מי שחושבים כך, אז תביעו תמיכה בחייל הנלחם למענכם, תנו לנו כוח להמשיך קדימה ולנצח. על החתום החייל הפשוט.
לאלמונית איך אפשר לתאר חוויות? מילים זה דבר נדוש. איך אפשר להסביר דברים שאתה רואה ומרגיש, למישהו אחר? איך אפשר להסביר לך למה ג´ובניק חי טוב?- מוקף חיילות ויש לו את כל האפשרויות והזמן לעשות. חבל שהשנים הכי יפות חולפות מהר. למה כשאני מגיע הביתה בשבת ומנסה להתחיל איתך, את אומרת: "אתה מקסים, אתה חמוד, אבל אני לא אשב פה שבוע, שבועיים ואחכה לאדון שיגיע עייף מסריח ומלוכלך". עוד שבת עברה. כשהתגייסנו היו במחלקה הרבה חברות, מכתבים ,חבילות, ופתאום נשארנו כולנו בלי חברות ורק עם זכרונות בגלל 3-4 שנים מזדיינות. אני שוכב בתרגיל בתוך הבוץ, יורד גשם, וקר לי. אני רועד. בלב קר כי כשאני שוכב פה בקור, את מתהפכת במיטה החמה, בבית המוגן בין השמיכות לבד או עם ההוא. לא חושבת על כלום, לא יודעת בכלל שיש חיילים ששוכבים בקור ורועדים, מתים לעצום עין, ללכת לישון ושומרים עלייך "אלמונית", כדי שתוכלי לשכב במיטה החמה. אז איך אני אסביר לך את ההרגשה של מתח וחרדה? של פחד ואהבה? כי כשאני בא הביתה ומספר לך על החבר שנהרג אתם מהנהנים עם הראש בצער, ומספרים על המכונית החדשה שקניתם. כשאני סופר אבנים בשטחים, ומולי שורפים את דגל המדינה, בעיתונים כותבים על חיילים שיורים והורגים. כשאני רץ בין הסמטאות וילד בן 10 מקלל את האמא והאחרות ומספר איך הוא זיין אותן מ-א´ עד ת´, אני נגנב כשאני על הבטשי"ת ואת בבית רואה רק תמונות. אני רוצה לשמוע מילה טובה, כשכואב לי הגב והעיניים אדומות מחוסר שינה, אני קורה בעיתון איך מסיבות אידיאולוגיות לא מוכנים הבני זונות לשרת בשטחים או בלבנון כי זה נוגד את צו מצפונם ויש פראיירים אחרים שיעשו את העבודה בשבילם. ואני? מה אני? חלאת אדם שעושה את העבודה השחורה? הם לא קולטים איפה הם נמצאים, כי בלעדינו הם פשוט לא היו קיימים. אני לא מבקש רחמים, אני לא מרחם על עצמי, אני פשוט זועק על אי הצדק. אין סיפוק גדול יותר מלאכול לחם בשבת, ולהרגיש שאתה עובד וקורע את התחת בשבילו. כשאתה שוכב במיטה החמה עם החברה, אתה יודע שמישהו שומר עלייך בגלל איזו מציאות מזדיינת שנראית אבודה. אני חייבת לשמור על אמא, אבא, אחים, חברים וחברות, כי אני גאה! אני גאה להיות חייל קרבי, אחותי בת ה-8 שלחה לי מכתב וכתבה לי פשוט "תודה", התרגשתי, אם לא הייתי משחק את הקשוח- הייתי גם מזיל דמעה. כי בשבילה אני נמצא כאן. לא דורשים משכורת גבוהה או מכונית צמודה, רק מילה טובה שנדע שיש לנו מאחור אומה שלמה, שנדע בשביל מה, שנרגיש שלא כל דבר קשה ובלתי אפשרי. כי בשבילך נעשה הכל- מולדת אהובה שלי. אולי זה נשמע מצחיק, אך גם כיום יש מי שחושבים כך, אז תביעו תמיכה בחייל הנלחם למענכם, תנו לנו כוח להמשיך קדימה ולנצח. על החתום החייל הפשוט.
!!!!!!!
