פלאפון ירוק
New member
מכתב לאמא שלי../images/Emo7.gif
אי אפשר לתקן את הנעשה אין אלוהים לקח אותך וגם לא יחזיר לפעמים אני איני יכול להיסתכל על עצמי במראה לאחר מה שעשיתי כאשר היית על ערש דווי רציתי להיות לידך כל הלילה אבל לא נתנו לי אני חלאה כי לא התאמצתי מספיק להיות לידך בימים האחרונים שלך אני חלאה כי מתי שחיבקת אותי אני התחמקתי אייך לא ידעתי שזאת הייתה רק אהבה עכשיו אני מבין שמה שעשיתי לא בסדר אבל זה מאוחר מידי את אהבת אותי אבל אני הייתי כפוי טובה אני לעולם לא יסלח לרוצחים שרצחו אותך בדם רק את הרופאים של בית חולים רמב"ם על הרשלנות שהיה כשגססת במקום לתת לך חדר טיפול נמרץ את קיבלת חדר מזוהם עם עוד אישה חולה ומחטים על הריצפה אני לעולם לא יסלח לרופאים על המנת דם המזוהמת הזאת שנתנו לך לעולם את סבלת 8 שנים היה לך אולקוס ואני לא טיפלתי בך כראוי היית שבוע בבית שבוע בבית חולים ככה זה נמשע 8 שנים עד בסוף המר את אהבת אותי יותר מהחיים שלך אני לא יודע איך לגמול לך כמה צרות שהיו לך במשפחה עם חמותך שאותה אני שונא יותר מיכולם היא תמיד שנאה אותך גם כשהיית על ערש דווי היא באה לבקר אותך כדי למרר לך את הדקות האחרונות שלך אני לא ישכך את מה שהיא אמרה לך "אני ידאג לבן שלך כאילו היה בני" אני זוכר איך ביקשת מהמשפחה ואמרת להם תדאגו לבן שלי אין לי דרך לגמול על כך אני זוכר שבאותו רגע שסיפרו לי את הבשורה המרה התחלתי לרוץ לכיוון החלון של הבית חולים כדי לקפוץ אני לא יכולתי לשאת בעובדה שאני יחיה בלעדייך למזלי אבא שלי רדף אחרי ועצר אותי אני לא יכול לשכוח כאילו המטרה היחידה שלה בחיים הייתה לעשות לי טוב לקחת אותי לניו יורק ואני זוכר את ליל הסדר איך כל הסדר ישבתי בפינה ובכיתי זה היה הסדר הראשון שלי בלי אמא אני עדיין חולם עלייך ולמרות שזה היה מזמן אני לא ישכח ולא שוכח איך רמב"ם התעלל בך ואיך אני לא קלטתי איך את אוהבת אותי רק עכשיו אני קולט וזה מאוחר מידי הלואי והיה לי דרך לפצות אותך אני נקרע מביפנים כשאני כותב את המכתב הזה אני יודע שזה לא מספיק
אי אפשר לתקן את הנעשה אין אלוהים לקח אותך וגם לא יחזיר לפעמים אני איני יכול להיסתכל על עצמי במראה לאחר מה שעשיתי כאשר היית על ערש דווי רציתי להיות לידך כל הלילה אבל לא נתנו לי אני חלאה כי לא התאמצתי מספיק להיות לידך בימים האחרונים שלך אני חלאה כי מתי שחיבקת אותי אני התחמקתי אייך לא ידעתי שזאת הייתה רק אהבה עכשיו אני מבין שמה שעשיתי לא בסדר אבל זה מאוחר מידי את אהבת אותי אבל אני הייתי כפוי טובה אני לעולם לא יסלח לרוצחים שרצחו אותך בדם רק את הרופאים של בית חולים רמב"ם על הרשלנות שהיה כשגססת במקום לתת לך חדר טיפול נמרץ את קיבלת חדר מזוהם עם עוד אישה חולה ומחטים על הריצפה אני לעולם לא יסלח לרופאים על המנת דם המזוהמת הזאת שנתנו לך לעולם את סבלת 8 שנים היה לך אולקוס ואני לא טיפלתי בך כראוי היית שבוע בבית שבוע בבית חולים ככה זה נמשע 8 שנים עד בסוף המר את אהבת אותי יותר מהחיים שלך אני לא יודע איך לגמול לך כמה צרות שהיו לך במשפחה עם חמותך שאותה אני שונא יותר מיכולם היא תמיד שנאה אותך גם כשהיית על ערש דווי היא באה לבקר אותך כדי למרר לך את הדקות האחרונות שלך אני לא ישכך את מה שהיא אמרה לך "אני ידאג לבן שלך כאילו היה בני" אני זוכר איך ביקשת מהמשפחה ואמרת להם תדאגו לבן שלי אין לי דרך לגמול על כך אני זוכר שבאותו רגע שסיפרו לי את הבשורה המרה התחלתי לרוץ לכיוון החלון של הבית חולים כדי לקפוץ אני לא יכולתי לשאת בעובדה שאני יחיה בלעדייך למזלי אבא שלי רדף אחרי ועצר אותי אני לא יכול לשכוח כאילו המטרה היחידה שלה בחיים הייתה לעשות לי טוב לקחת אותי לניו יורק ואני זוכר את ליל הסדר איך כל הסדר ישבתי בפינה ובכיתי זה היה הסדר הראשון שלי בלי אמא אני עדיין חולם עלייך ולמרות שזה היה מזמן אני לא ישכח ולא שוכח איך רמב"ם התעלל בך ואיך אני לא קלטתי איך את אוהבת אותי רק עכשיו אני קולט וזה מאוחר מידי הלואי והיה לי דרך לפצות אותך אני נקרע מביפנים כשאני כותב את המכתב הזה אני יודע שזה לא מספיק
