מכתב לאמא.

[M Life]

מכתב לאמא.

גב` ב.ל. שלום. זה שאף פעם לא חיבבנו זו את זו, זה ידוע. אף פעם לא הבנתי למה את חושבת שאת אמא כ"כ מושלמת, כשבעצם, את הורסת הכל במו ידיך. מעולם לא חשבת שלהביא ילד זה קצת יותר מלתת לו מקום לגור. מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד פגעת, קיללת, הפחדת והשלטת טרור בבית. חשבתי שיום אחד אני אשכח כבר את זה, אבל הפצע שעשית לי בלב עמוק ועדיין מדמם. רק "בזכותך" הפכתי להיות שבר כלי ולעולם לא אסלח לך על זה. בכלל לא אוהבת, ח.ל.

 

[s h i r k u s h]

../images/Emo24.gif

חמודה, אנחנו אנושיים ובתור אנשים אנושיים לפעמים עושים טעויות ופוגעים באנשים יקרים לנו. אני חושבת שעלייך לספר לאימך שאת מרגישה שההתנהגות שלה פוגעת בך מאוד ונסי להגיע מגישה של לא להאשים אלא לנסות לפתור את העניין.

 

[s h o o s h a]

מעט מילים הרבה כאב

ובכל זאת, לא שבר כלי אלא ילדה/נערה חזקה ואמיצה. כי צריך הרבה מאד כוח לכתוב, אפילו בעילום שם, את מה שכתבת. כדי לפרוק מהלב את הכאב הזה צריך עוצמות נפש. אז יש לך אותן. ועם השנים יגלידו הפצעים. לא אומרת שתשכחי, כי מילים כואבות הרבה יותר ממכות פיזיות, אבל בהחלט תתבגרי ותלמדי לחיות ולהתמודד עם הצלקות באופן שלא יפריע לך במהלך חייך השוטפים. נכון להיום (אינני יודעת בת כמה את) מציעה לך בחום לפנות לקבל סיוע מקצועי. מישהו שתוכלי לדבר איתו ולפתוח בפניו את לבך ולספר הכל, לשתף, לא להיות לבד עם הכאב הזה. מאחלת לך הרבה אושר וזכרי - את חזקה ואמיצה

 

[M Life]

תודה..

למען האמת והסדר הטוב, אני כבר לא ילדה/נערה..

 

[g i l i]

לעומת האחרים שלפי הבנתי אומרים-

גם אמא טועה, אם תדברי איתה זה יפתור אני אומרת- שאל תדברי איתה.. ממרומיי גילי העצום (16) אני אומרת.. תכתבילה את זה בדיוק באותן המילים.. אל תצרי שיחה אל תדברי איתה על זה.. תני לה להפנים ולהבין ורק אז כשיהיה לה מה להגיד והיא תבין לגמרי את העמדה שלך אז, שהיא תיצור שיחה.. את רק תגדיי את הדברים אל תצפי לתגובה ושהיא לא תצפה לשיחה.. מקווה שלא יכעסו על כל מה שכתבתי..