עכשיו מ ע ו נ ן
New member
מכתב לאסף..
אסף שלי, אני זוכרת את היום , יותר נכון את הלילה שנפגשנו אני זוכרת אותי בוכה יושבת עם הדיסקמן ושומעת את "מצטערים" של אביב גפן שוב ושוב פעם, שאלת אותי אם אני בסדר ואני בקרירות בצביעות אמרתי "תעזוב אותי". אתה אמרת בסדר אבל לא הלכת, התיישבת לידי ואמרת "את יודעת? אני יכול להיות ממש קרציה לפעמים ונראה לי שהלילה תראי את זה". היית כ"כ מתוק וכ"כ אכפתי ומתחשב, אור הירח האיר עלינו ואני ספרתי לך..ובכיתי לך..ואתה היית שם איתי חצי לילה רק מחבק ומקשיב והכרנו רק כמה שעות ואני הילדה הביישנית הזו שאפילו אצל הפסיכולוגית לא מדברת ואיתך..שהיית אז כ"כ זר..דיברתי. זה קרה לפני כמעט שנה וחצי ומאז אנחנו מדברים, צוחקים ידידים הכי טובים. תמיד צחקנו שאתה היית צריך להיות הפסיכולוג שלי עם קצת למידה בטוח היית מצליח לעזור לי. אבל אתה לא הצלחת ואני לא יודעת אם מישהו יכול, אני התחלתי להתרחק פתאום זה נראה לי מוזר פתאום התחלתי להבין שאתה לא מבין..שחתכתי תמיד ספרתי לך אבל לא הבנת למה העיניין הזה של הפציעה העצמית היה כ"כ מוזר ומרוחק בעינייך..שלא אכלתי כמה ימים סיפרתי לך לעולם לא הסתרתי ביקשת שאני אוכל אבל לא הבנת שאני לא יכולה..אמרת ..ביקשת..תדברי עם הפסיכולוגית לא הבנת שאני לא יכולה שאני אצלה הפה נסגר..אני לא מסוגלת לדבר לא על מה שמפריע לי.. אסף ..אסף שלי..אספצ´וק אני לא יודעת איך להודות לך על כל השיחות ,שתמיד היית שם בשבילי, היית עוזב את חברים שלך מפגשים משפחתיים , לימודים הכל..הכל ותמיד בשבילי..למרות שלא הבנת..למרות שלא הזדהת החיבוק שלך..החיבוק החם הזה..השכיח את הצרות..את הכאבים..את הדיכאון. אני מרגישה כ"כ אנוכית וכ"כ מגעילה אני נוטשת אתך עוזבת אותך..למרות שהבטחתי לך שלא. לא אסף אני לא אתאבד זה לא מכתב פרידה מסוג כזה. אתה כ"כ אכפתי ומתחשב ותמיד היית לצידי אבל שוב מעולם לא הבנת. אני מרגישה כ"כ אגואיסטית אני רוצה שתבין אבל אני בעצם מבקשת שיהיה לך רע כמו שלי רע שתבין מאיפה בא הכאב הזה שתבין למה אני פוגעת בעצמי..שתבין את הרצון הזה הרצון הכ"כ חזק שגובר על הכל הרצון למות. ואתה מלא שמחת חיים ותום אתה כ"כ מלאך. תמיד שאלתי אותך "איך..? איך..? אתה מצליח להיות כ"כ מאושר" אמרת לי "כי ככה נולדתי" אני לא רוצה שתבין אסצו´ק מה אני מרגישה ואני גם לא רוצה שתזדהה גמלה בי ההחלטה הזו לך בדרך שלך אסף אל תתעכב עליי תלמד תעבוד תפגוש מישהו תתחתנו. אני אוהבת אותך ואיתך בכל החלטה בדיוק כמו שהייתי ביום הזה שהחלטת"לצאת מהארון"..כ"כ פחדת המתגובה של ההורים שלך פעם ראשונה שראיתי בעייניך את הפחד הזה זוכר..אסף..אמרתי לך שיהיה בסדר..והם קבילו אותך..ואהבו אותך..ואיף אפשר שלא..? מלאך מושלם שלי.. אני לא מנתקת קשר אני לא עוזבת אני רק מתרחקת ..הולכת בשביל שלי שניגוד לשביל שלך הוא מאוד חשוף ורצוף מכשולים הגענו לנקודה שהדרך מתפצלת שצריך להפרד להפסיק לאחוז ידיים. תלך אסף..תאהב תהנה כי אתה ראוי לזה. ואני אהיה בסדר..ואולי לא..זה לא משנה. אני מלווה אותך במבטי תמיד לעולם לא אעזוב למרות שבמובן מסוים אני כן. אני לא מבקשת ממך להפסיק להתקשר או לבוא אלי איך אני יכולה לעשות את זה..? הדבר הכי טיבעי זה להתקשר אלייך שרע לי או שטוב ליב כל מצב וכנ"ל לגבייך זה כאילו שצלצול הטלפון שונה שאתה מתקשר למרות שהוא לא..ואולי זה בכלל חוש שישי שאומר לי שזה אסף שלי שמתקשר?.. אולי..אני לא יודעת אבל אני כן יודעת שאני אוהבת אותך.. תודה על הכל,
אסף שלי, אני זוכרת את היום , יותר נכון את הלילה שנפגשנו אני זוכרת אותי בוכה יושבת עם הדיסקמן ושומעת את "מצטערים" של אביב גפן שוב ושוב פעם, שאלת אותי אם אני בסדר ואני בקרירות בצביעות אמרתי "תעזוב אותי". אתה אמרת בסדר אבל לא הלכת, התיישבת לידי ואמרת "את יודעת? אני יכול להיות ממש קרציה לפעמים ונראה לי שהלילה תראי את זה". היית כ"כ מתוק וכ"כ אכפתי ומתחשב, אור הירח האיר עלינו ואני ספרתי לך..ובכיתי לך..ואתה היית שם איתי חצי לילה רק מחבק ומקשיב והכרנו רק כמה שעות ואני הילדה הביישנית הזו שאפילו אצל הפסיכולוגית לא מדברת ואיתך..שהיית אז כ"כ זר..דיברתי. זה קרה לפני כמעט שנה וחצי ומאז אנחנו מדברים, צוחקים ידידים הכי טובים. תמיד צחקנו שאתה היית צריך להיות הפסיכולוג שלי עם קצת למידה בטוח היית מצליח לעזור לי. אבל אתה לא הצלחת ואני לא יודעת אם מישהו יכול, אני התחלתי להתרחק פתאום זה נראה לי מוזר פתאום התחלתי להבין שאתה לא מבין..שחתכתי תמיד ספרתי לך אבל לא הבנת למה העיניין הזה של הפציעה העצמית היה כ"כ מוזר ומרוחק בעינייך..שלא אכלתי כמה ימים סיפרתי לך לעולם לא הסתרתי ביקשת שאני אוכל אבל לא הבנת שאני לא יכולה..אמרת ..ביקשת..תדברי עם הפסיכולוגית לא הבנת שאני לא יכולה שאני אצלה הפה נסגר..אני לא מסוגלת לדבר לא על מה שמפריע לי.. אסף ..אסף שלי..אספצ´וק אני לא יודעת איך להודות לך על כל השיחות ,שתמיד היית שם בשבילי, היית עוזב את חברים שלך מפגשים משפחתיים , לימודים הכל..הכל ותמיד בשבילי..למרות שלא הבנת..למרות שלא הזדהת החיבוק שלך..החיבוק החם הזה..השכיח את הצרות..את הכאבים..את הדיכאון. אני מרגישה כ"כ אנוכית וכ"כ מגעילה אני נוטשת אתך עוזבת אותך..למרות שהבטחתי לך שלא. לא אסף אני לא אתאבד זה לא מכתב פרידה מסוג כזה. אתה כ"כ אכפתי ומתחשב ותמיד היית לצידי אבל שוב מעולם לא הבנת. אני מרגישה כ"כ אגואיסטית אני רוצה שתבין אבל אני בעצם מבקשת שיהיה לך רע כמו שלי רע שתבין מאיפה בא הכאב הזה שתבין למה אני פוגעת בעצמי..שתבין את הרצון הזה הרצון הכ"כ חזק שגובר על הכל הרצון למות. ואתה מלא שמחת חיים ותום אתה כ"כ מלאך. תמיד שאלתי אותך "איך..? איך..? אתה מצליח להיות כ"כ מאושר" אמרת לי "כי ככה נולדתי" אני לא רוצה שתבין אסצו´ק מה אני מרגישה ואני גם לא רוצה שתזדהה גמלה בי ההחלטה הזו לך בדרך שלך אסף אל תתעכב עליי תלמד תעבוד תפגוש מישהו תתחתנו. אני אוהבת אותך ואיתך בכל החלטה בדיוק כמו שהייתי ביום הזה שהחלטת"לצאת מהארון"..כ"כ פחדת המתגובה של ההורים שלך פעם ראשונה שראיתי בעייניך את הפחד הזה זוכר..אסף..אמרתי לך שיהיה בסדר..והם קבילו אותך..ואהבו אותך..ואיף אפשר שלא..? מלאך מושלם שלי.. אני לא מנתקת קשר אני לא עוזבת אני רק מתרחקת ..הולכת בשביל שלי שניגוד לשביל שלך הוא מאוד חשוף ורצוף מכשולים הגענו לנקודה שהדרך מתפצלת שצריך להפרד להפסיק לאחוז ידיים. תלך אסף..תאהב תהנה כי אתה ראוי לזה. ואני אהיה בסדר..ואולי לא..זה לא משנה. אני מלווה אותך במבטי תמיד לעולם לא אעזוב למרות שבמובן מסוים אני כן. אני לא מבקשת ממך להפסיק להתקשר או לבוא אלי איך אני יכולה לעשות את זה..? הדבר הכי טיבעי זה להתקשר אלייך שרע לי או שטוב ליב כל מצב וכנ"ל לגבייך זה כאילו שצלצול הטלפון שונה שאתה מתקשר למרות שהוא לא..ואולי זה בכלל חוש שישי שאומר לי שזה אסף שלי שמתקשר?.. אולי..אני לא יודעת אבל אני כן יודעת שאני אוהבת אותך.. תודה על הכל,