מכתב לביתי

[Star_Dust]

מכתב לביתי

ואם פתאום איעלם תדעי שאימא אהבה מאוד את אבא ולא יכלה לחיות בלעדיו. ואם פתאום איעלם תדעי שיש לך את כל הזכות לכעוס ושאבין אם לעולם לא תסלחי. ואם פתאום איעלם מקווה שתדעי שניסיתי, נלחמתי, נאבקתי להישאר בשבילך ונכשלתי. ואם פתאום איעלם מקווה שתביני שאימא לא תמיד מסוגלת לכל. ואם פתאום איעלם מקווה שתגדלי, תסלחי ותהיי חזקה ממני ותדעי שאני אוהבת אותך לעולם. - אימא ******** מדובר בסתם הרהורים בשעת לילה מאוחרת. לא לדאוג. אני עדיין פה. עדיין נאבקת לצוף. לא הולכת לשום מקום. לפחות בינתיים. *********

 

[אחת מהצד]

יקרה שלי

מחבקת בחום ובשקט.

 

[סר גון]

אחת

את עדיין ערה?

 

[אני במבי]

חיבוק../images/Emo42.gif

תישארי תישארי חמודה תהיי.לא מושלמת אבל תהיי בבקשה

 

[nypx]

ואם תיעלמי פתאום בלי הודעה

והוא יראה אותך למעלה והוא פתאום יגיד: אם מי הישארת את הילדה ?????? אל תעני לי חמודה את חייבת להיות חזקה בבקשה צריכים אותך כאן לא שם אם המון אהבה ידיד

 

[yellowt]

ליאת חמודה...מדאיג משהו מה שכתבת...

לא יודעת איך ל"אכול" את זה אבל תאמת שזה קצת מדאיג אותי אם זה מצבך אולי כדי שתגשי לטיפול אני יודעת שזה עוזר היינו בסרט הזה .. ולפעמים צריך קצת עזרה מידידים...... את מוזמנת להתקשר אלי אם את רוצה אשמח מאד לעזור לעודד ..מה שצריך... מקווה שאת בסדר תותי

 

[noor נור]

ליאת היקרה...../images/Emo23.gif

מתאפקת לא לשאול מה איתך. אחד הדברים שהיו הכי חשובים לי בתחילת "המסע",זה שבמיוחד בפורום הזה אוכל להגיד את כל שעולה על ליבי, בלי שכולם ירימו גבות, ינעצו עיניים, יבדקו שאני נושמת,ובעיקר שלא אהיה צריכה גם לדאוג לסובבים אותי. היום כשאני במקום אחר לגמרי, יש בי הבנה גמורה למה שקורה סביבי. לעיתים אני מתחשבת, לעיתים אני בועטת, לפעמים אני עושה "להרגיז". מה שבטוח שהיום אני יודעת שאנשים סביבי רוצים את טובתי, רוצים לעזור לי , ונמצאים שם עבורי. אם אני בוחרת להרגיש "לבד" זה מבחירה שלי.אבל ברגע שאני מחליטה להתחבר עם הסביבה, דברים נעשים הרבה יותר קלים מאליהם.אין לנו שום סיבה לסבול. החיים יכולים להראות אחרת -אחרי הכל. מאחלת לך חג שמח ונעים.

 

[גריני]

יקרה שכמוך ../images/Emo24.gif

עוד חיבוק חם - ממני ולומר לך - שאני סומכת עליך, שאני חושבת שטוב עשית שכתבת, שפכת הוצאת מהלב.... בשביל הרהורים כאלה - בדיוק (!) ישנו הפורום הזה, כאן מבקרים אנשים שיכולים להכיל את הרגשות האלה שלך. רמת ההתחשבות שלך באחרים,יקרה - ראויה ממש להערצה!!! גם בסוף מסר כואב כ"כ לא שכחת שיש פה אנשים שעלולים להיבהל... לדאוג לך.. והוספת מה שהוספת. ולכן אני סומכת עליך, יודעת שאת דואגת לביתך ומנתבת ברגישות ובתבונה רבה את החיים הסוערים ש"נפלו עליך". קבלי את כל החום והאהבה שאת יכולה להכיל

 

[amore]

לליאת

בין אבדן לחיים פתלים פתלים הן התחושות חלקן ברורות חלקן קלושות הגוף זועק כולו נואק רוצה לקום להתנתק אט אט חודרים מעורפלים לתוך ורידים ועורקים בדם אדום וגם חמים אל כלי הלב הינם באים הלב גדול הכל יכול להאיץ הדופק או לחדול אז גם תחושה אליו תדבר היי מר חבר לאן מהר וכל כולך אדום בוער נוח נוח אל יותר דומם מנוע וגומר והלב שבע הימים עצמו חושב כך לפעמים ורק שלושה נימים קטנים ורק שלושה נימים כחושים זורמים בעוז זורמים באון נותנים לו כוח, המון. נימים=?

 

[אחת מהצד]

אלי

ושהכוח לא יגמר אף פעם.

 

[אשחר1]

מה שנראה ומה שמתחת לו

"סתם הרהורים" - אני יודע כי לא סתם ולא מחשבות בעלמא, גם אם המעשה לא יעשה לעולם. מי שחווה יודע את הרצון למצוא מפלט ואת ההכרה שאי אפשר להתכחש לה כי זה המפלט היחידי האפשרי. זהו שיר אמיתי מאוד וניכר שאין בו אפילו צל של מליצה או העמדת פנים. זהו שיר המבטא את הרצון האנוכי להשליך את משא הכאב והצער ואת האחריות של האם לבתה ואת אהבתה. זהו מאבק בין הרגש הקשה וההיגיון הפרטי המצומצם לבין רגשי האהבה העמוקים וההיגיון הכולל שאינם עומדים תמיד לאדם.

 

[זהות]

הצפת בי רגשות עזים...

מכתבך הבהיר לי עד כמה אני כועסת על אימי ואני לא יודעת איך ומתי אם בכלל אסלח לה על כך שעזבה אותי ככה פתאום כשאני עוד כל כך זקוקה לה . גם אני נאבקת לצוף וגם אני עדיין פה הלוואי שגם היא היתה כמו לפני שנה ותשעה חודשים .