מכתב לגלעד
בכל יום שעובר ואתה לא כאן, הלב מרגיש כאילו עוד חתיכה ממנו נגוזה. המחשבות מראות על מציאות מכוערת, אבל הלב מרגיש קצת אחרת. הוא בתוכו מלא בתקווה שמחר או מחרותיים אמא תוכל שוב לחבקך בין שתי הידיים. והדמעות? הן לעולם לא מפסיקות, הן תמיד כאן על הלחי זולגות. מתי כבר תשוב חזרה לביתך ילדינו היקר? מתי נוכל לראותך שוב בחיק משפחתך מאושר?
בכל יום שעובר ואתה לא כאן, הלב מרגיש כאילו עוד חתיכה ממנו נגוזה. המחשבות מראות על מציאות מכוערת, אבל הלב מרגיש קצת אחרת. הוא בתוכו מלא בתקווה שמחר או מחרותיים אמא תוכל שוב לחבקך בין שתי הידיים. והדמעות? הן לעולם לא מפסיקות, הן תמיד כאן על הלחי זולגות. מתי כבר תשוב חזרה לביתך ילדינו היקר? מתי נוכל לראותך שוב בחיק משפחתך מאושר?