ענבל זה מצב לא נסבל
New member
מכתב לגן עדן
תמיד חשבתי שאני מוגנת בפני הטרור, שיש לי מעין חסינות כזאת שהעניק רק לי אלוהים , ושאף אחד לא יכול לפגוע בי. לא התחברתי לכל הפרצופים בעיתונים , חיוכים יפים של כאלה שאינם היו בשבילי דבר יומיומי, זה היה נראה רחוק. ואז זה קרה, הבועה נפרצה, למרות שבניתי אותה מברזל ובטון הוא פרץ אותה בלי לחשוב על היגון. לא הייתי מוכנה, הדחקתי, כאלו כלום לא קרה כי כרגיל אין שם אף אחד שאני מכירה. לא זיהיתי אותך, משהו בתוכי לא רצה להאמין שזאת את. התת מודע שלי החליט שלא אני עדיין לא מוכנה לא מסוגל לעכל שאני לא אראה אותך יותר. נפגשנו כולנו מהתנועה לזכרך אבל עדיין לא ידעתי שזאת את . ישבתי שם כמו איזה מומיה . הייתי בחדר מלא אנשים אבל בעצם הייתי לבד כשבתוך מוחי אין כלום חוץ מזה שזה כל כך לא יפה שלא באת לפגישה כי בטח גם את מכירה אותה. חזרתי הביתה, עדיין לא יודעת שזאת את המשכתי כרגיל ראיתי טלויזיה. פתאום באמצע התוכנית התמונה שלך קפצה למוחי הבנתי שזאת את , כל המחסומים נפרצו בכי היסטרי. זאת היית את , אורלי שלי, אורלי השקטה, המשוגעת הזללנית, אורלי שהדריכה איתי בתנועה. המוח שלי הוצף בפרטים עליך רציתי לכתוב הכל כדי שאני לא אשכח, איך שהיית אוספת את השער והבגדים והשעון וההליכה שלך הכל אבל היד סרבה לכתוב כמו אומרת לי אל תדאגי הכל נשאר בראש אין לך מה למהר אורלוש לא תשכח. אורלי אני יודעת שאת שם איפשהו, אולי את גם שומעת אותי לפעמים אבל אם עדיין לא שמעת אז אני מבטיחה לך שוב שאני בחיים לא אשכח אותך ואני לא אתן לאף אחד אחר לשכוח אותך את תמיד איתי למרות שאת לא. אוהבת ענבל
תמיד חשבתי שאני מוגנת בפני הטרור, שיש לי מעין חסינות כזאת שהעניק רק לי אלוהים , ושאף אחד לא יכול לפגוע בי. לא התחברתי לכל הפרצופים בעיתונים , חיוכים יפים של כאלה שאינם היו בשבילי דבר יומיומי, זה היה נראה רחוק. ואז זה קרה, הבועה נפרצה, למרות שבניתי אותה מברזל ובטון הוא פרץ אותה בלי לחשוב על היגון. לא הייתי מוכנה, הדחקתי, כאלו כלום לא קרה כי כרגיל אין שם אף אחד שאני מכירה. לא זיהיתי אותך, משהו בתוכי לא רצה להאמין שזאת את. התת מודע שלי החליט שלא אני עדיין לא מוכנה לא מסוגל לעכל שאני לא אראה אותך יותר. נפגשנו כולנו מהתנועה לזכרך אבל עדיין לא ידעתי שזאת את . ישבתי שם כמו איזה מומיה . הייתי בחדר מלא אנשים אבל בעצם הייתי לבד כשבתוך מוחי אין כלום חוץ מזה שזה כל כך לא יפה שלא באת לפגישה כי בטח גם את מכירה אותה. חזרתי הביתה, עדיין לא יודעת שזאת את המשכתי כרגיל ראיתי טלויזיה. פתאום באמצע התוכנית התמונה שלך קפצה למוחי הבנתי שזאת את , כל המחסומים נפרצו בכי היסטרי. זאת היית את , אורלי שלי, אורלי השקטה, המשוגעת הזללנית, אורלי שהדריכה איתי בתנועה. המוח שלי הוצף בפרטים עליך רציתי לכתוב הכל כדי שאני לא אשכח, איך שהיית אוספת את השער והבגדים והשעון וההליכה שלך הכל אבל היד סרבה לכתוב כמו אומרת לי אל תדאגי הכל נשאר בראש אין לך מה למהר אורלוש לא תשכח. אורלי אני יודעת שאת שם איפשהו, אולי את גם שומעת אותי לפעמים אבל אם עדיין לא שמעת אז אני מבטיחה לך שוב שאני בחיים לא אשכח אותך ואני לא אתן לאף אחד אחר לשכוח אותך את תמיד איתי למרות שאת לא. אוהבת ענבל