מכתב להורים המצפים לילד עם ק"פ

גווניבר

New member
מכתב להורים המצפים לילד עם ק"פ

אני עכשיו בארה"ב לומדת קורס קיץ. יש לי המון חברים. אני אוהבת לקרוא ספרי מדע בדיוני, רוצה ללמוד לנגן על חליל אירי. מה זה שייך לפורום? אתם מודאגים ושואלים את עצמכם מה יהיה. איך הילד יסתדר? האם הוא יסבול? האם נוכל להתמודד עם כזה דבר? אני נולדתי עם ק"פ חמור בשתי כפות הרגליים. ואני מסתדרת.יש דברים שמגדירים אותי, וקלאב-פוט הוא לא אחד מהם. ק"פ היא בעיה אורטופדית, שמגבילה אותי לפעמים. אבל אני לא מרגישה מוגבלת- ומסיבה אחת ויחידה- ההורים שלי הם האנשים הכי מקסימים בעולם! הדבר הכי חשוב שאתם יכולים לתת לילד שלכם הוא תמיכה ואהבה. ילדים שגדלים בלי זה הם מסכנים, ולא משנה אילו בעיות אחרות יש/אין להם. במהלך השנים ילדכם יבכה, ירגיש לפעמים מתוסכל, יצטרך ללמוד את המגבלות שלו, ואתם גם. כמו כל ילד וכל הורה בעולם. יש היום את האינפורמציה, יש היום את הטיפולים. יש היום את הפורום המקסים הזה! תנגבו את הדמעות ותתחילו לחייך- עוד מעט יוולד לכם תינוק/ת!!! רבקה
 

גווניבר

New member
אני בארץ! הסיפור המלא!

הלכתי לראות את ד"ר הרצנברג. אדם מאוד נחמד. אחרי שהוא התיעץ עם מומחה קרסול, הוחלט שאני צריכה לישון עם סדים בקרסולים שישמרו על זווית של 90 מעלות עם השוק. נוסטלגיה, נוסטלגיה. בנוסף אני צריכה לעשות מתיחות ופיזיוטרפיה. באוקטובר הוא יהיה בארץ עם פרופ' ווינטרוב, ואני אראה אותו. נשקול אז ניתוח להארכת גיד אכילס בשתי הרגליים. הוא ממש נדהם כשהוא שמע כמה שנים אמא שלי עשתה לי פיזיוטרפיה על בסיס יומי (לכל החדשים 12 שנים!!!!!!) המצב של הרגלים מצויין יחסית לאיך שנולדתי, חסרות לי רק 4 מעלות בערך בתנועה של כפות הרגליים. ממש נהנתי בקורס. המרצים מעולים, החומר מעניין. ההווי החברתי משובח ביותר, וממש עצוב לי להפרד מהם. אני ממש עייפה, אז לילה טוב!!
ו-
 

Adoushi

New member
גוון יקרה

ברוכה השבה אלינו. שמחים מאוד שחזרת ומקווה שהסד יעזור לך ויהיה קל להסתגל אליו בלילה. יום נעים, את בטח עדיין בג'ט לאג. איהאב
 
ברוך הבא, באמת חסרת פה

והפסדת מפגש, אבל העיקר שנהנת, מקווה שצילמת ותעשירי את הגלרייה, אולי נפתח גלריית נוף????
הרגליים לא הציקו לך?אני מה זה מקווה שהכל ילך חלק עם התקדמות הרגליים. איזה קורס בדיוק עשית? אורית
 

גווניבר

New member
חילופי מזג אויר וחוסר שינה

מחריפים את הכאבים, וזה בדיוק המצב בניו יורק
אבל הסתדרתי, וחברים שלי התחשבו בי והלכנו למקומות בילוי בלי הרבה הליכה. למדתי קורס בשפה ותרבות יידיש. מגניב ממש! נהנתי מכל רגע.
 
למעלה